אבי הכימיה הערבית

ג'אביר איבן חאיין (جابر بن حيّان), שחי כנראה במאה השמינית לספירה, נחשב לאחד מגדולי המדענים בתקופת תור הזהב של האסלאם. בזמן שהמדע האירופי קפא על שמריו, איבן חאיין כבר פיתח שיטות למיון חומרים והפעיל שיטות מעשיות לבחינת הנחותיו וליצירת תגובות כימיות מורכבות.

איבן חאיין נולד בעיר טוס (Tus) באיראן, ככל הנראה בשנת 721 לספירה, אך חי רוב ימיו בכּוּפָה (Kufah) שבעירק. אביו היה רוקח ידוע שהיה מעורב במהפכות שהביאו לעליית האימפריה העבאסית וקרוב לוודאי שהשפיע מאוד גם על הקריירה של בנו. הייתה זו תקופה של שגשוג, בימי שיאה של האימפריה העבאסית, ששליטיה השקיעו רבות בקידום המסחר, התרבות והמדע. בחסות הממשלה נפתחו ספריות, מוסדות לימוד ומחקר, וביניהם בית החוכמה בבגדד, שמשך אליו מלומדים מכל רחבי המזרח הקדום.

בתקופה הזאת חלו התפתחויות רבות בתחומי הרפואה, הרוקחות, המתמטיקה, האסטרונומיה והאלכימיה. בשונה מהכימיה המודרנית, שהתפתחה רק במאה ה-18, האלכימיה לא הייתה מדע מחקרי מבוסס, אלא שילוב של תחומים רבים, שבמרכזם הניסיון להבין את תכונות הטבע, בעיקר לצרכים "מעשיים" כמו הפיכת מתכות לזהב או מציאת השיקוי שיעניק חיי נצח. איבן חאיין היה בין הראשונים שהעלו את התחום על פסים שיטתיים, שהניחו בהמשך את היסודות לכימיה המדעית.

איבן חאיין היה איש אשכולות שעסק בתחומים רבים, כמו רפואה, רוקחות ופילוסופיה, אולם השפעתו ניכרה במיוחד בתחום האלכימיה. כחוקר מוערך וחשוב הוא אף מונה לאלכימאי החצר של מנהיג האימפריה העבאסית הרון אל-ראשיד, והיה רופאם של שרי מדינת הענק המוסלמית. מיוחסת לו כתיבתם של אלפי ספרים, אך סביר להניח שחלק ניכר מהם כתבו תלמידיו או מלומדים אחרים, שכן חלקם מתייחסים לאירועים שהתרחשו אחרי מותו. חלק מכתביו הוצפנו בשפת קוד שהייתה ידועה רק לו ולתלמידיו הקרובים, בשעה שזרים ראו בהם רק גיבוב חסר משמעות של אותיות ומילים. עקב כך יש בלשנים שסבורים כי ייתכן שהמילה האנגלית ג'יבריש (Gibberish), שמתייחסת לדיבור בלתי מובן, מקורה בשיבוש של שמו הפרטי, ג'אביר.

ג'אביר איבן חאיין (جابر بن حيّان), נחשב לאחד מגדולי המדענים בתקופת תור הזהב של האסלאם. קרדיט: SCIENCE PHOTO LIBRARY

יסודות הסדר

ספריו של איבן חאיין עסקו בין השאר במתכות וביסודות הטבע, וכאלכימאי הוא התעניין בסגסוגות מתכת שנמצאות בקרקע ובמכרות, ובתהליך ההיווצרות של גבישים. הרצון להבין את העולם ולמצוא סדר בחומרים הטבעיים הוביל אותו בספרו "שיטות האיזון" לחלק את היסודות הטבעיים לשלוש קבוצות: חומרים המתאדים בחום, מתכות כמו זהב או נחושת ומחצבים שיכולים להתפורר לאבקה.

החלוקה הזאת התבססה בין השאר על תורתו של אריסטו, שהשפיעה עמוקות על החשיבה המדעית מאז ימי יוון העתיקה. אך בשונה מאריסטו, שמיין את כל החומרים על פי ארבע תכונות – קר, חם, יבש או רטוב, איבן חאיין סבר שיש מתכות שמשנות את תכונותיהן כשמשלבים אותן עם חומרים אחרים. באחד מכתביו הגה את התיאוריה השגויה, שאלכימאים הוסיפו להסתמך עליה עוד שנים רבות אחריו, על כך שמתכות עשויות כביכול מכספית ומגופרית.

בעוד שאלכימאים אחרים בתקופתו התבססו על הנחות בלתי מוכחות ומיתוסים, איבן חאיין היה ייחודי בגישתו המעשית והניסויית. מטרתו העיקרית הייתה לפתח שיטות לעבודה עם חומרים וליצירתם, והוא היה יוצא דופן בגישתו המעשית. במחקריו אף הצליח לסנתז לראשונה חומצות כמו חומצת מימן כלורית, חומצה חנקתית וחומצה ציטרית. בנוסף הוא פיתח שימושים יומיומיים לאלכימיה, כשפיתח שיטות לצביעת בדים ולמניעת החלדה של מתכות.

כתביו של ג'אביר איבן חאיין השפיעו מאוד על אלכימאים בעולם הערבי והמוסלמי. חלקם תורגמו עם השנים גם ללטינית, תחת השם גֶבֶּר (geber) והופצו כך באירופה. דרך ספרים הוטמעו מונחי יסוד מונחים כימיים כמו חומצה ובסיס, שנמצאים בשימוש עד היום. אף שהכימיה המודרנית התפתחה באירופה קרוב לאלף שנה אחרי מותו, יש הטוענים שאת אבני הדרך הראשונות הניח איש האשכולות המוסלמי מימי הביניים, באמצעות הידע, השיטות והתובנות שהוריש לדורות הבאים.