סופות טורנדו בוערות

בקיצור

• טורנדואי אש – מערבולות אש שהרוח נעה בהן במהירות דומה לרוח בסופת טורנדו רגילה – הם תופעות נדירות מאוד אבל קטלניות. טורנדו האש שהתחולל בשריפת קאר שליד רדינג בקליפורניה הרג ארבעה בני אדם.
• מעבר לאש עצמה, יצירת טורנדו אש דורשת גם מקור סיבוב מהאטמוספרה. האש עלולה למקד את ההתערבלות הזאת, להפוך אותה לצינור אוויר מסתחרר ולגרום לו להזדקף.
• המדענים מבינים לא רע את הפיזיקה של טורנדואי אש, אבל הם אינם יודעים לחזות מתי והיכן טורנדו שכזה עלול להופיע.

המטוס התחיל להנמיך טוס לכיוון מדפורד, ואנחנו נבלענו בשמיכת העשן שכיסתה את דרום מערב אורגון ואת צפון קליפורניה. זה קרה בשלהי יולי 2018, ולא מעט שריפות השתוללו באזור. אני הייתי בדרכי להצטרף לצוות של מחלקת הייעור וההגנה מאש של קליפורניה "קל פייר" (Cal Fire), שחקר אירוע קטלני שהתרחש יומיים קודם לכן. מה שראש הקבוצה אמר לי בטלפון שיגר צמרמורת במורד גבי: "כבאי נהרג בטורנדו אש. הניידת שלו עפה למרחק של מאות מטרים".

אני, אולי יותר מכולם, ידעתי שזה עלול לקרות בבוא השעה. עשר שנים לפני כן חזיתי לראשונה בתוצאות ההרסניות של טורנדו אש. המערכת הזאת, שקוטרה כ-300 מטר, יצאה משריפת הענק בקליפורניה שכונתה "שריפת האינדיאנים" והכריעה חבורת כבאים. אחד הניצולים סיפר לי שמרוב שעוצמת הרוח הייתה חזקה, הוא חש כאילו הוא רץ בתוך מים שמגיעים לו עד לחזה כשניסה למצוא מקום מפלט.

למרבה המזל, הכבאים עמדו על כביש דו-נתיבי רחב וסלול, וזה הציל כנראה את חייהם: אילו עמדו אפילו מטרים ספורים משם, בין העצים והעשב, הם היו מתים. כשהגעתי לאתר ראיתי ענפי אלון עצומים פזורים מכל עבר והאדמה שטואטאה מכל אבני החצץ.

המחזה הותיר בי רושם עמוק ומדאיג. היה ברור שטורנדו אש יכול לפגוע בכבאים שמנסים לתפוס מחסה באזורים שנחשבים בטוחים בדרך כלל. הם נחלצו בעור שיניהם. רבים מאיתנו ראו מערבולות אש – עמודי אש מסתחררים בגודל של עַלְעוֹל חול, כלומר עמוד אבק מתערבל שאפשר לראות לפעמים במדבר בימים לוהטים – ולא ראינו בהן סכנה מיוחדת. בניגוד לכך, טורנדואי אש – שמשלבים את כוח ההרס של שריפה עם עוצמתן של רוחות עזות כמו אלה שנושבות בטורנדו רגיל – היו נדירות עד כדי כך שכמעט נחשבו לאגדה. אפילו אני, כבאי מאז 1996 וחוקר התנהגות אש זה שמונה שנים, שמעתי רק על אחד כזה, בסיפור שסיפר לי כבאי בדימוס.

כשחזרתי לבסיסי במעבדת מדעי האש מיזולה במונטנה, סקרתי את המחקרים הקיימים. מצאתי דיווחים, רובם שטחיים למדי, על טורנדואי אש מעטים שתועדו ברחבי העולם בעבר הקרוב והרחוק. המידע על הנושא היה זעום להחריד, עד כדי כך שהמדענים התקשו להסכים אפילו מה נכנס תחת ההגדרה של טורנדו אש.

שריפות יער עצומות יכולות ליצור עננים הקרויים פירוקומולונימבוס ברום גבוה. אלו ענני סערה בעלי כיפת קרח שמתעבים מהלחות המשתחררת מעל שריפה – מהצמחיה שהיא מכלה, מאדי המים באטמוספרה וכתוצר לוואי של הבעירה עצמה. כמה חוקרים טענו שרק מערבולות האש האלו, המתחברות בראשן לענני פירוקומולונימבוס הן טורנדואי אש אמיתיים. על פי ההגדרה הזו – רק טורנדו אש אחד תועד אי פעם, בסופת אש שהשתוללה ב-2003 ליד קנברה באוסטרליה. הוא הותיר שובל הרס שאורכו כמעט 25 קילומטר.

איורים: בריאן כריסטי עיצוב

אבל ההגדרה הזאת נראתה מצומצמת לצורכיהם של כוחות הכיבוי. עמיתי ברט באטלר ואנוכי הגדרנו לצורך העניין את טורנדו האש בתור מערבולת אש שהרוח נעה בה במהירות דומה למהירויות האופייניות לרוחות טורנדו. בהתאם להגדרה הזאת אספנו כל תיעוד שנקרה בדרכנו וגיבשנו מכך הוראות וקורסים להכשרת לוחמי אש. והנה בכל זאת מצאתי את עצמי נוסע דרומה לכיוון שריפת קאר (Carr) המשתוללת ליד רדינג בקליפורניה, כדי לחקור את מותו של כבאי שנספה מטורנדו אש – אסון שניסיתי לסכל במשך זמן רב.

טורנדו האש בקַאר

האתר נראה כמו שדה קרב. חוקר סופות הטורנדו המפורסם ג'וש ווּרמן (Wurman), שגייסתי לצורך החקירה, וגם אני – לא ראינו מעולם משהו דומה לזה. בתי מגורים שלמים שוטחו לחלוטין ורק יסודותיהם נשארו. האזור היה זרוע רעפים ועיי חורבות, וכלי רכב נותרו מרוסקים אחרי שהסופה גלגלה אותם על הקרקע. עצים נעקרו משורשיהם או נשברו, וחלקיקי חול וסלעים מעופפים הפשיטו את קליפתם. שני עמודי מתח גבוה הבנויים מסריג מתכת, שגובהם עמד על כשלושים מטר, הוטחו ארצה, ואחד מהם נעקר מבסיסו והועף באוויר למרחק של כ-300 מטר. מכולה שאורכה 12 מטר נקרעה לגזרים וצינור פלדה נכרך סביב עמודי חשמל שקרסו.

לפי הערכתנו, הרוחות הגיעו למהירות של כ-265 קמ"ש, שאופיינית לסופות טורנדו בדרגה 3 בסולם פוג'יטה המשופר. (הסולם מדרג סופות טורנדו על סולם שנע מ-0 עד 5, כך שדרגה 5 מציינת את הרוחות המהירות וההרסניות ביותר). בקליפורניה תועדו רק שתי סופות טורנדו רגילות בעוצמה כזאת.

טמפרטורות של הגזים הבוערים שבתוך טורנדו אש הגיעו כנראה בשיאן עד כמעט 1,500 מעלות צלזיוס. בסיס המערכת היה רחב יותר מ-300 מטר, ותמונות מכ"ם הראו שהיא היתמרה לגובה של כחמישה קילומטרים. היא החזיקה מעמד 40 דקות לפחות, ובמהלכן היא נעה לאיטה על פני הקרקע והותירה מאחוריה נתיב הרס שאורכו כקילומטר וחצי.

אנשי צוותנו ראיינו עדים ואספו סרטונים שצולמו בשטח בתקווה ללמוד מהאירוע הזה. טורנדו האש נוצר בערבו של 26 ביולי 2018, במהלך שריפת יער שהתפרסה על פני אלפי קילומטרים רבועים מצפון מערב לרדינג. האש הייתה גדולה ועזה עד כדי כך שהיא יצרה ענני פירוקומולונימבוס ברום של יותר מחמישה קילומטרים.

מערבולת אש – אולי טורנדו – בשריפת ביורבה לינדה בקליפורניה ב-2018 | צילום: Getty Images

מהתחקיר עלה שבסביבות השעה 17:30 הלהבות דהרו לפתע פתאום מזרחה, והרגו את מפעיל הדחפור דון סמית שפעל לבלום את האש, וגם תושב ששהה בביתו. כששריפת הענק התקרבה לפאתי רדינג, היא חוללה כמה מערבולות אש והטילה רמץ בוער למרחק של כמעט שני קילומטרים אל מעבר לנהר סקרמנטו. האודים הבוערים הללו הציתו כמה שריפות "נקודתיות", כלומר קטנות ומבודדות, סמוך לשתי שכונות פרברים בקצה דרך ללא מוצא. תוהו ובוהו מוחלט השתרר בשעה שכבאים ניסו לפנות דיירים ולהציל את בתיהם אף על פי שנתיב המילוט שלהם כבר נחסם. אנשים נסו על נפשם, פשוטו כמשמעו.

ג'רמי סטוקס, כבאי מרדינג, נסע לאזור השריפה כדי להושיט עזרה. עם הגיעו למקום, בסביבות 19:30, נוצר טורנדו האש מעל הכביש, והותיר תושבים רבים וכבאים לכודים בשני המתחמים. סטוקס נקלע כנראה לתוך הטורנדו כשהיה על הכביש. הוא הספיק לשדר קריאת מצוקה במכשיר הקשר שלו, אבל אז רוחות עזות הפכו את הניידת שלו שוב ושוב; היא נעצרה לבסוף כשנתקלה בעץ במרחק של כמה מאות מטרים משם. סטוקס אותר רק כעבור כמה שעות לאחר מכן, מת מחבלות קשות.

חלונותיהם של שני כלי רכב של כוחות הכיבוי שנסעו בהמשך הכביש נופצו, וכלי הרכב ספגו מטר פגיעות של פסולת מעופפת. באופן משונה, אחת הניידות ניזוקה בעיקר בצד הנהג והשנייה בעיקר בצד של הנוסע – אף על פי שהן נמצאו במרחק של 50 מטר בלבד זו מזו ופנו לאותו כיוון – עדות לתנועה סיבובית של האוויר. נוסעיהן הצטנפו על קרקעית כלי הרכב בניסיון לחמוק מעצמים מעופפים.

גם החלונות של שלושה דחפורים סמוכים התנפצו. אחד ממפעיליהם נפצע מזכוכית בעינו ואחר נכווה קשה בידיו. קצין משטרה בדימוס שנסע במכוניתו אל מחוץ לאזור השריפה גילה שרצפת הטנדר שלו עולה באש ועצר בצד הדרך; הוא שרד, אבל נכווה בדרכי הנשימה. והאסון הנורא מכול אירע בפאתי התופת המסתחררת. שני ילדים והסבתא-רבתא שלהם נספו באש שאחזה בביתם.

במעבדה

מה אפשר ללמוד מאירוע כזה? האם ביכולתנו לחזות מתי והיכן יפרצו טורנדואי אש ולפנות משם מבעוד מועד את התושבים ואת כוחות הכיבוי? מה יוצר טורנדו אש? כדי לענות על השאלות הללו עלינו להתבונן קודם כל אחורה, אל ההיסטוריה.

משולש של לוחות בוערים יוצר מערבולת אש במעבדה | צילום: ספנסר לוול

בשנת 1871 נחרבה עיר בוויסקונסין עקב מה שהיה כנראה טורנדו אש, ותעיד על כך כמות השברים שהתפזרו מכל עבר – פסולת שכללה בין השאר בית שלם. שריפת פולו שהשתוללה בקליפורניה ב-1964 חוללה טורנדו אש שהותיר אחריו ארבעה פצועים והשמיד שני בתים, אסם, שלוש מכוניות ומטע אבוקדו. אחד מטורנדואי האש המחרידים ביותר התרחש במהלך ההפצצה של העיר הגרמנית המבורג בפצצות תבערה במהלך מלחמת העולם השנייה: סופת האש שנוצרה חוללה טורנדו אש שלדברי הגיאוגרף צ'רלס אברט הגיע לרוחב של שלושה קילומטרים ולגובה של חמישה קילומטרים. למעלה מ-40 אלף אנשים ניספו בשריפה.

בשנת 1923, רעידת אדמה גדולה חוללה שריפה בשטח בנוי בטוקיו. כשהאש זינקה מבניין לבניין, התושבים פונו לשטח פתוח בין הבתים. טורנדו אש גדול שנוצר מעל השטח הזה הרג לפי ההערכות כ-38 אלף איש תוך 15 דקות. במשך למעלה מחמישים שנה ההסבר המקובל לאירוע המחריד היה שטורנדו רגיל נוצר במקרה בדיוק באותו זמן ובאותו מקום של השריפה. אולם בשנות ה-80 וה-90 השתמשו המהנדסים ס' סומה (Soma) וק' סאיטו (Saito) מאוניברסיטת קנטקי ברשומות היסטוריות כדי לבנות מודל מוקטן של השריפה שהתרחשה בפועל, ושחזרו בעבודת נמלים את הגיאומטריה שלה ואת הרוחות שנשבו באזור. האש במעבדה שלהם יצרה מערבולת – והוכיחה שהמערבולת המקורית לא הייתה צירוף מקרים אלא נבעה מהאש עצמה.

המחקר הזה התבסס על עבודת מעבדה פורצת דרך שנעשתה עשרים שנה קודם לכן, כשג'ורג' בייראם (Byram) ורוברט מרטין מתחנת המחקר הדרומית של שירות היערות בארצות הברית יצרו מערבולות אש קטנות במתקן המחקר שלהם במייקן שבג'ורג'יה. מערך הניסוי שבנו כלל בריכה מעגלית קטנה של אלכוהול בוער, מוקפת בקירות גליליים עם חריצים אנכיים שאילצו את זרמי האוויר המכוונים כלפי האש לחדור לתוכה בתנועה סיבובית.

ראוי במיוחד לציין שמערבולת האש שנוצרה גרמה לדלק לבעור – ולאנרגיה שלו להשתחרר – במהירות גבוהה עד פי שלושה לעומת אש לא מסתחררת. הרוח המסתחררת הגבירה כנראה את קצב הבעירה על ידי כך שהדפה את הלהבות למטה, אל פני השטח של האלכוהול, וכך חיממה אותו עוד. במחקר המשך נמצא שקצב שחרור האנרגיה בשריפות כאלה גדל בקצב גבוה עד פי שבעה מהקצב הרגיל.

דבר דומה מתרחש במערבולות של שריפות ענק ובטורנדואי אש. בול עץ שמתחמם משחרר מאות גזים דליקים שונים, וכאשר הם מתחילים לבעור נוצרות להבות. הרוחות האופקיות החזקות שמסתחררות בטורנדו אש יכולות לדחוף את הלהבות לעבר הצמחייה ולגרום לה לבעור ביתר עוז.

בשנת 1967 הניחו הווארד אמונז (Emmons) ושו-ז'ינג יינג (Shuh-Jing Ying) מאוניברסיטת הרווארד מסך תיל גלילי סביב מקור אש נייח במעבדה, כך שיכלו לסובב את התיל במהירויות שונות כדי לגרום לאוויר הזורם לתוך האש להסתחרר בעצמו. החוקרים מדדו את מהירות הרוח ואת התפלגות הטמפרטורה של מערבולת האש שנוצרה בשיטה הזו, וכך זכו להציץ במנגנוניה הפנימיים. הם גילו שלא די באש לבדה כדי ליצור מערבולת כזאת, אלא נחוצים גם מחולל סיבוב ומנגנון שיעצים אותו.

ההידרודינמיקה של טורנדו אש אינה שונה מהותית ממה שהתרחש בניסוי. לעיתים קרובות קיימת באטמוספרה רמה משמעותית של התערבלות – היא נובעת מהרוח המתפתלת סביב הרים או נגררת לאורך הקרקע עקב הבדלי צפיפות ולחץ. האש עצמה ממלאת שתי פעולות חיוניות נוספות: היא ממקדת את הסיבוב וגורמת לו להזדקף, כך שמתקבל צינור אוויר מהודק המסתחרר סביב ציר אנכי.

בהתחלה, האוויר החם המתרומם מעל האש גורם לאוויר חדש להיכנס במקומו לבסיס השריפה, וכך הוא אוסף אוויר מסתובב מסביבתו הקרובה. חלק מהתנועה המתערבלת עשוי להתחיל סביב ציר אופקי, אולם ברגע שאוויר מבחוץ נשאב לתוך הלהבות, הזרם החם הנוטה לצוף למעלה משנה את כיוון הציר וגורם לו להזדקף.

לאחר מכן, אף על פי שכאשר האוויר הנע למעלה מתקדם לאט כל עוד הוא קרוב יחסית לקרקע, כשהגזים שבו נשרפים הוא מתחמם. לחץ האוויר סביב המערבולת מאלץ את האוויר החם והקל בליבת הסערה להתרומם. האוויר המאיץ בתוך הלהבות מותח את מערבולת האש, או טורנדו האש, לאורך הציר האנכי שלה, ומצמצם את קוטרה, בדומה לגוש בצק שמותחים לרצועה דקה וארוכה. הקוטר המוקטן גורם לאוויר לנוע מהר יותר כדי לשמר את התנע הזוויתי שלו – ממש כפי שמחליקה ספורטיבית על הקרח מצמידה את ידיה לגופה כדי להגביר את מהירות הסיבוב שלה.

נראה כי כאשר מערבולת אש או טורנדו אש נעים מעל שטח בוער, הם נמתחים לגובה רב ומסתחררים במהירות ובצורה מהודקת. אולם כשהם חולפים על פני שטח שכבר נשרף, הם מתפשטים ומאטים עד שנותר גליל עשן מפוזר. לפעמים המערבולת הזאת רחבה ואיטית עד כדי כך שצוותי הכיבוי לא מצליחים לזהות אותה. כיוון התנועה של המערבולת לאורך הקרקע תלוי ברוחות הנושבות באזור ובמבנה המורכב של פני השטח, בדרכים שאיננו מבינים עדיין.

אמונז ויינג גילו גם שמערבולות האש משמרות ביעילות רבה את אנרגיית הסיבוב שלהן, ולמרבה הצער זה מאפשר להן לשרוד זמן רב במיוחד. הטורנדו של שריפת האינדיאנים, למשל, החזיק מעמד קרוב לשעה.

כשטורנדו האש מסתחרר, שני כוחות מנוגדים מתחזקים בכיוון הרדיאלי: הכוח הצנטריפוגלי שדוחף החוצה חבילות אוויר מסתחררות, ומנגד – לחץ נמוך בליבה שמושך את אותן חבילות פנימה. האיזון המתקבל מגביל את תנועת האוויר בכיוון הרדיאלי ולכן מגביל גם את אובדן האנרגיה במערבולת. לעומת זאת, שריפות שאינן מסתובבות מחליפות כמות אנרגיה גדולה פי עשרה בערך עם האטמוספרה הסובבת אותן. המנגנון הזה גם גורם למערבולות האש להיות צרות יותר וגבוהות יותר משריפות שאינן מסתובבות, שכן אם אוויר לא חודר פנימה בפועל, פרט לאזור הבסיס, נותר פחות חמצן זמין לבעירה. לפיכך, חלק מהגזים של הדלק חייבים להתרומם לגובה רב במעלה הליבה לפני שיגיעו למקום שיש בו די חמצן לבעירה.

סופת טורנדו רגילה בוויומינג. תופעה נפוצה הרבה יותר | צילום: Science Photo Library

עמוד הגזים החם ודל הצפיפות המיתמר אל על מותיר לחץ נמוך מאוד בתחתית המערבולת, וכך יוצר סכנה נוספת, לא פחות חמורה. כוח הגרר סמוך לפני הקרקע מאט את מהירות הסיבוב, וכך מצמצם את הכוח הצנטריפוגלי שדוחף את האוויר החוצה. אולם הכוח כלפי פנים שיוצר לחץ האוויר אינו משתנה, ולכן הרוח בקרבת הקרקע זורמת לתוך טורנדו האש. בסופו של דבר הטורנדו מתנהג כמו שואב אבק ענקי – הוא שואב אוויר לבסיסו, ולעיתים קרובות גם פסולת בוערת, דוחף אותם במהירות עצומה במאונך במעלה הליבה ויורק אותם החוצה מגובה רב – ויוצר כך שריפות נקודתיות שאין כל דרך לחזות.

בשטח

למרות כל מה שידוע לנו על הפיזיקה של טורנדואי אש, עדיין איננו יודעים לחזות מתי והיכן הם יתחוללו. אבל דבר אחד ברור: טורנדואי האש הם תופעה נדירה מאוד, אף על פי שכל שריפה גדולה ורבת עוצמה מסוגלת למקד סיבוב. מכאן אנו מבינים שהגורם המכריע להופעתם הוא כנראה קיומו של של מקור סיבוב חזק.

לדוגמה, ניתוחי מקרים מלמדים אותנו שאחד המקומות הסבירים ביותר להיווצרות טורנדו אש הוא הצד החֲסי (המוגן מרוח) של הר. הרוח הנושבת סביב ההר יוצרת תנועות ערבול בצד שבו הרוח יורדת למטה, כמו מים שמקיפים סלע גדול בנהר. אש בוערת יכולה לאסוף את הסיבוב הזה ולמתוח אותו עד שיהפוך לטורנדו אש.

אולם למעשה העניינים מורכבים יותר: מערבולות לוהבות יכולות להופיע גם על קרקע מישורית ובתנאי רוח נוחים. לדוגמה, מערבולת אש גדולה בקנזס נוצרה כנראה בעקבות חזית קרה שעברה מעל שריפה בשדה והתנגשה עם האוויר החם מסביב. ומחקר שערכו בשנת 2007 רוּי צ'ו (Rui Zhou) וזי-ניו ווּ (Zi-Niu Wu) מאוניברסיטת צינגהואה בבייג'ינג הראה שכאשר כמה שריפות בוערות באחת מכמה תצורות – דבר שיכול לקרות כשהאש מעיפה קדימה רמץ שמבעיר שריפות חדשות – הן יכולות אפילו ליצור מעצמן סיבוב עקב סילוני האוויר שהן מזרימות על הקרקע ביניהן.

אז מאין הגיע הסיבוב שחולל את טורנדו האש הקטלני של שריפת קאר? מאחר שכמה מערבולות אש קדמו לטורנדו האש, ברור שהייתה באזור כמות חריגה של סיבוב. מתוך תחושת בטן ביקשתי מעמיתתי נטלי וגנברנר (Wagenbrenner), ממעבדת מדעי האש במיזולה, להריץ הדמיות מחשב ייעודיות של מזג האוויר באותו יום.

בדיקותיה הראו שאוויר צפוף וקר מהאוקיינוס השקט נדחף מזרחה מעל רכס ההרים שממערב לרדינג. האוויר הקר הזה היה הרבה יותר כבד מהאוויר החם בעמק סקרמנטו: נמל התעופה ברדינג דיווח שבאותו יום שררה טמפרטורת שיא של 45 מעלות צלזיוס. כוח הכבידה גרם אפוא לאוויר להאיץ בשעה שהוא נע במורד המדרון לכיוון העמק, כמו מים הזורמים במורד. למרבה הפלא, רוחות השטח העזות הללו נבלמו בבת אחת – בדיוק במקום שבו נוצר טורנדו האש.

מה קרה לרוח? בסופו של דבר הבנתי שמה שהתרחש היה קפיצה הידראולית – המקבילה האטמוספרית למה שקורה למים כאשר הם זורמים במורד מִברָץ גלישה – הפתח שמאפשר שחרור מבוקר של מים מתוך סכר. כשהמים הנעים במהירות גבוהה פוגעים בבריכה האיטית שמתחת, פני המים מזנקים כלפי מעלה ויוצרים גל מתפרץ שנשאר במקום אחד ומסמן את הגבול בין שני הזרמים. באזור הזה יש תנועות התערבלות רבות עוצמה.

בצורה דומה מאוד, האוויר הצפוף והקר שדהר במורד ההר פגע במאגר האוויר האיטי בעמק סקרמנטו, ויצר כנראה את תנועת הסיבוב רבת העוצמה שחוללה את הטורנדו של שריפת קאר. נ"פ לארו (Lareau) מאוניברסיטת נבאדה ועמיתיו פרסמו ב-2018 מאמר שהעלה את ההשערה שענני הפירוקומולונימבוס מעל השריפה, שהגיעו עד לרום של 11 קילומטרים בזמן שבו נוצר טורנדו האש, עזרו למתוח את המערבולת לגובה רב מאוד. כך הם הצרו אותה למעשה וחיזקו את תנועת הסחרור שלה.

אם שריפות ענק ימשיכו להתעצם, אנחנו עלולים להיתקל במערכות קטלניות כאלה בתדירות גבוהה יותר. נקודת האור היא שהלקחים שלמדנו ממחקר קפדני של הסופות האלה עשויים למנוע אסונות בעתיד. אני מקווה שמחקרים עתידיים על טורנדואי האש, שישתלבו עם ידע חדש בחיזוי מזג האוויר והתקדמות בכוח המחשוב, יאפשרו לנו כבר בעתיד הקרוב להתריע מבעוד מועד על טורנדואי אש – ואולי להציל חיים.

פורסם במקור בגיליון דצמבר 2019 של כתב העת סיינטיפיק אמריקן

לקריאה נוספת

• Fire Whirls, Fire Tornadoes and Firestorms: Physical and Numerical Modeling. Robert N. Meroney in Proceedings of PHYSMOD 2003: International Workshop on Physical Modelling of Flow and Dispersion Phenomena. Edited by Giampaolo Manfrida and Daniele Contini. Firenze University Press, 2003.
• Vortices and Wildland Fire. Jason M. Forthofer and Scott L. Goodrick in Synthesis of Knowledge of Extreme Fire Behavior: Volume 1 for Fire Managers. Paul A. Werth et al. U.S. Forest Service Pacific Northwest Research Station, November 2011.

מארכיון סיינטיפיק אמריקן

• Predicting Wildfires. Patricia Andrews, Mark Finney and Mark Fischetti; August 2007.