השינויים הטכנולוגיים הגדולים נהיו בימינו מעטים ורחוקים יותר זה מזה לעומת העבר
ב-22 ביוני 1927 טס צ'רלס לינדברג לארוחת ערב בביתו של אורוויל רייט בדייטון שבמדינת אוהיו. רק חודש חלף מאז שהטייס הצעיר חצה לראשונה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד ללא עצירה, והוא חש שעליו להביע את הערכתו לאבי התעופה המפורסם.
ארבעים ושתיים שנים לאחר מכן, ב-16 ביוני 1969, אסטרונאוט אפולו 11 ניל ארמסטרונג הורשה להזמין אורח אישי למרכז החלל קנדי כדי לחזות בהמראתו של טיל הסטורן 5 העצום. ארמסטרונג הזמין את גיבור ילדותו, צ'רלס לינדברג.
זו הייתה המהירות שבה התקדמה הטכנולוגיה במאה ה-20. אדם אחד, לינדברג, היה יכול להיות הטבעת החיה המקשרת בין הטייס של המטוס הממונע הראשון למפקד הטיסה המאוישת הראשונה לעולם אחר.
במאה שלנו, לטוב ולרע, ההתקדמות איננה מה שהכרנו. הכלכלן רוברט גורדון, מאוניברסיטת נורת'ווסטרן טוען שעד 1970, כל הטכנולוגיות החיוניות של החיים המודרניים כבר היו זמינות: תברואה, חשמל, חקלאות ממוכנת, כבישים מהירים, טיסות מסחריות, תקשורת טלפונית ועוד. לאחר מכן החדשנות והצמיחה הכלכלית פשוט לא יכלו לעמוד בקצב המסחרר שהוכתב במאה השנים הקודמות – התקופה שגורדון מכנה "המאה המיוחדת".
מאז 1970, ההתקדמות יוצאת הדופן המשמעותית היחידה הייתה הצמיחה המעריכית בכוח החישוב, שחלחלה אל הצרכנים בדמות האינטרנט ותפוצתם של מכשירי התקשורת הניידים. אך במרבית ההיבטים האחרים, טוען גורדון, החיים במדינות מפותחות נראים ב-2019 בדיוק כפי שהיו ב-1979 או 1989.
זה טוב במובן אחד קטן, אך רע ברוב המובנים החשובים. שינוי מהיר ומתמשך יכול לבלבל, בשעה שכל עוד הדברים מתפתחים בקצב מתון יותר, יש לאנשים ולמוסדות יותר זמן לנשום ולהסתגל. אבל בתור בן לדור ה-X, לא חונכתי לצפות להאטה. ובתחומים טכנולוגיים רבים ההתקדמות בימינו נראית איטית להחריד, אם היא קיימת בכלל.
חישבו לדוגמה על רובוטים לצריכה פרטית. יש פוטנציאל עצום לשימוש ברובוטים לסיוע בעבודות בית, חינוך, בידור ורפואה. אבל נדמה שיותר ויותר חברות לייצור רובוטים ביתיים קורסות: יצרנית הרובוטים החברתיים Jibo נסגרה במרץ האחרון אחרי שכבר גייסה קרוב ל-73 מיליון דולר מקרן הון-סיכון, ובאפריל יצרנית הצעצועים הרובוטיים Anki סגרה לאחר שגייסה 182 מיליון דולר לפחות. הרובוט הביתי היחיד שהצליח מסחרית, שואב האבק iRobot של חברת רומבה, פרץ לשוק כבר בשנת 2002.
או שתחשבו על גישה לחלל. בשנת 2007 הציעה קרן XPRIZE פרסים בסך 30 מיליון דולר, במימון חברת גוגל, לצוותים מסחריים שיתחרו על הנחתת חללית רובוטית על הירח. כשהתברר שאף אחת מהקבוצות לא תעמוד בלוח הזמנים המקורי, הקרן האריכה את התחרות ארבע פעמים עד שביטלה אותה לבסוף ב-2018. אף על פי שחמש קבוצות בנו חלליות, כולן התקשו לגייס את הכסף הדרוש כדי לממן חוזה שיגור.
חברות כמו Spaceflight Industries מסיאטל הן חלוצות בתחום הקטנת עלויות השיגור עבור לוויינים קטנים מאוד המשוגרים יחד, אך העלות של כל קילוגרם בתהליך ההכנסה של חלליות ולוויינים גדולים למסלול הקפה עודנה (סליחה על משחק המילים) מרקיעת שחקים. (עמותת SpaceIL הישראלית הצליחה להביא את החללית "בראשית" למסלול הקפה סביב הירח באפריל, אחרי שהתחרות בוטלה, אבל התרסקה בעקבות תקלה במהלך הנחיתה).
איור: ג'יי בנדט
ההישג הטכנולוגי המייצג ביותר את המאה שלנו הוא האייפון. ונכון לעכשיו הטלפונים החכמים נמצאים בכיסינו די זמן כדי שנדע להעריך את סכנותיהם. בינתיים יש רשימה ארוכה מאוד של טכנולוגיות בעלות פוטנציאל לשנות את העולם, שמקבלות המון חשיפה תקשורתית אך נותרות תקועות בשלב האבטיפוס. מכוניות אוטונומיות, מכוניות מעופפות, משקפי מציאות רבודה, ריפוי גני, היתוך גרעיני. פירטתי מספיק?
כל אלה הן בעיות קשות, כמובן. אבל ההיסטוריה מלמדת שפתרונן של הבעיות הגדולות באמת – למשל החיבור של אזורי פריפריה לרשת החשמל – דרש השקעה ממושכת ורחבת היקף, לא פעם בשילוב כוחות של השוק הפרטי ומשלם המיסים. במאה הזו אנו נדרשים לבטל בדחיפות חלק מההשלכות של הפריצה הטכנולוגית הגדולה האחרונה, בכך שנפתח טכנולוגיות בנות-השגה שפליטת גזי החממה שלהן אפסית או שלילית. זו בעיה קשה אחרת – וכדי לפתור אותה נצטרך לשחזר חלק ממה שייחד כל כך את "המאה המיוחדת".
פורסם במקור בגיליון אוגוסט 2019 של כתב העת Scientific American
