האם מזונות שעברו הנדסה גנטית הם דבר רע?

בקיצור

• הרוב המוחלט של המחקרים שבדקו יבולים שעברו שינוי גנטי (GM) מראים שהם בטוחים לאכילה ויש ביכולתם להאכיל מיליוני בני אדם ברחבי העולם הסובלים עכשיו מרעב.
• ואולם, אי אפשר לדחות בקלות רבה כל כך את כל הביקורת נגד השימוש ביבולים האלה. אבל מדענים תומכי GM נוטים לעתים קרובות לזלזל בראיות הנגדיות ואפילו להגיב להן באופן בלתי מדעי.
• ניתוח זהיר של הסיכונים ושל התועלת מראה שיש להרחיב הן את השימוש ביבולים והן את בדיקות הבטיחות.

רוברט גולדברג צונח על כיסאו ומניף את ידיו באוויר. "מפלצות פרנקנשטיין וכל מיני דברים שזוחלים החוצה מן המעבדה. זה הדבר המדכא ביותר שאני צריך להתמודד עמו בחיי," הוא מתלונן.

גולדברג, מומחה לביולוגיה מולקולרית של הצמח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), אינו מתמודד עם מחלת נפש. הוא מביע את ייאושו מן הצורך הבלתי פוסק להתעמת עם פחדים, מדומים לדעתו, הקשורים לסיכוני הבריאות שמציבים לכאורה היבולים שעברו שינוי גנטי (GM). לדעתו המחלוקת הזאת הייתה צריך להסתיים כבר לפני עשרות שנים, כשמדענים הציגו כמה וכמה ראיות המזכות את היבולים האלה מכל אשמה. וזה הדבר שמתסכל אותו יותר מכול: "היום אנו מתמודדים מול אותן טענות שהוטחו לפנינו כבר לפני 40 שנה."

אך בצד האחר של הקמפוס האוניברסיטאי של UCLA, לחוקר הביולוגיה של התא, דייוויד ויליאמס, המתמחה בחקר הראייה, יש טענה הפוכה. "דחיפת הטכנולוגיה הזאת קדימה הייתה כרוכה בתמימות מדעית רבה," הוא אומר. "לפני 30 שנה לא ידענו שכשזורקים גֵן לתוך גֵנוֹם אחר, הגנום הזה מגיב. אבל היום כל מי שעוסק בנושא יודע שהגֵנוֹם אינו סביבה נייחת. הגנים המוחדרים עלולים להשתנות בדרכים מגוונות, והדבר עלול להתרחש כמה דורות לאחר [ההחדרה]." וכתוצאה מכך, הוא עומד על דעתו, עלולים להיווצר צמחים רעילים שיתחמקו מגילוי.

ויליאמס מודה בכך שהוא נמנה עם מיעוט זעיר של ביולוגיים המעלים שאלות נוקבות בדבר בטיחות השימוש ביבולים שעברו שינוי גנטי. אבל הוא אומר שהסיבה לכך היא שהעוסקים בביולוגיה מולקולרית של הצמח מגִנים על האינטרסים של התחום. המימון, שרובו מגיע מחברות המוכרות זרעים שעברו שינוי גנטי, מעודד באופן בוטה חוקרים שמחפשים דרכים לקדם את ההנדסה הגנטית בחקלאות. הוא טוען שביולוגים המעלים סיכונים בריאותיים או סיכונים אחרים הקשורים ליבולים מהונדסים, גם אם הם רק מדווחים על ממצאים ניסויים שמרמזים על הסיכונים, או מגִנים על מחקרים כאלה, מוצאים את עצמם במוקד של התקפות מרושעות המערערות על אמינותם. הדבר משתיק מדענים המוצאים בעיות במזון שעבר שינוי גנטי.

אם ויליאמס צודק ואם לא, אין להתכחש לדבר אחד: על אף עדויות משכנעות ביותר שיבולים שעברו שינוי גנטי בטוחים למאכל, המחלוקת לגבי השימוש בהם מוסיפה להתלהט, ואף מתגברת בחלקים מסוימים של העולם. הספקנים יטענו שהפולמוס המתמשך הוא דבר טוב, שאי אפשר להיות זהירים די הצורך כשמדובר בבסיס הגנטי של אספקת המזון העולמית. אבל בשביל חוקרים כמו גולדברג, הפחד המתמשך מפני מזון כזה פשוט מייגע. "על אף מאות מיליוני ניסויים גנטיים הקשורים לכל סוג יצור על פני האדמה," הוא אומר, "ועל אף שאנשים אוכלים מיליארדי ארוחות ללא כל בעיה, חזרנו לעידן הבורות."

אז מי צודק: התומכים או המבקרים? כשבוחנים בקפידה את העדויות של שני הצדדים ושוקלים את הסיכונים ואת התועלת, מגלים שהדרך להיחלץ מן הדילֵמָה מפתיעה בפשטותה.

תועלת ודאגה

רוב המחקרים המדעיים שעסקו בבטיחות השינויים הגנטיים מורים באותו כיוון. שאלנו את דייוויד זילברמן, כלכלן של החקלאות והסביבה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואחד החוקרים היחידים שזוכה לאמון גם של חברות כימיקלים לחקלאות וגם של המתנגדים להן. לטענתו התועלת שמניבים היבולים שעברו שינוי גנטי עולה לאין שיעור על הסכנות הבריאותיות, שנותרו עד כה תיאורטיות בלבד. השימוש ביבולים כאלה "הוזיל את מחיר המזון," אומר זילברמן. "הוא הגביר את בטיחות העבודה החקלאית בשל הפחתת השימוש בחומרי הדברה. הוא העלה את תפוקת התירס, הכותנה והסויה ב-20% עד 30%, עובדה שבזכותה שרדו אנשים בחיים. לו היה השימוש ביבולים כאלה נפוץ יותר ברחבי העולם, מחיר [המזון] היה יורד ופחות בני אדם היו מתים ברעב."

בעתיד, אומר זילברמן, היתרונות האלה ייעשו חשובים אף יותר. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מעריך שעד 2050 יהיה העולם חייב להגדיל את ייצור המזון ב-70% רק כדי להתמודד עם הגידול באוכלוסייה. שינוי האקלים יקשה על גידול תבואות באזורים חקלאיים רבים בעולם. יבולים שהותאמו באופן גנטי, אומר זילברמן, יוכלו להניב יותר תבואה, לצמוח באדמה יבשה ומלוחה, לעמוד בטמפרטורות גבוהות או נמוכות ולהיות חסינים בפני חרקים, מחלות וקוטלי עשבים.

ועל אף ההבטחה הזאת, רוב העולם עסוק בהחרמה, בהגבלה או פשוט בדחיית מזונות שעברו שינוי גנטי. כמעט כל התירס והסויה הגדלים בארה"ב עברו שינוי גנטי, אבל רק שני מוצרים כאלה, תירס מזן MON810 של מוֹנְסַנְטוֹ ותפוחי אדמה מזן אַמְפְלוֹרָה של BASF, התקבלו באיחוד האירופי. שמונה אומות החברות באיחוד האירופי מחרימות לגמרי יבולי GM. ברחבי אסיה, ובכלל זה בהודו ובסין, הממשלות עדיין לא אישרו את רוב סוגי היבולים האלה, ובהם אורז עמיד לחרקים הנושא יבולים רבים יותר תוך שימוש מופחת בחומרי הדברה. באפריקה, אף על פי שמיליונים מתושביה סובלים רעב, סירבו כמה מדינות לייבא מזונות שעברו שינוי גנטי על אף מחירם הנמוך (בשל תנובות גבוהות יותר ושימוש מופחת במים ובמדבירים). קניה החרימה אותם לגמרי על אף שרבים מתושביה סובלים מתת-תזונה. אין שום מדינה בעולם שיש לה תכניות ברורות לגדל "אורז מוזהב" (Golden Rice), זן שהונדס כמקור עשיר בוויטמין A, עשיר אף יותר מתרד (באורז אין ויטמין A באופן טבעי), אף על פי שמחסור בוויטמין A גורם מדי שנה ליותר ממיליון מקרי מוות ולחצי מיליון מקרים של עיוורון בלתי הפיך במדינות המתפתחות.

רק בכעשירית משטחי התבואה בעולם מגדלים צמחים שעברו שינוי גנטי. ארבע מדינות, ארה"ב, קנדה, ברזיל וארגנטינה, מגדלות 90% מן היבולים האלה בעולם. שאר מדינות אמריקה הלטינית מתרחקות מצמחים כאלה. ואפילו בארה"ב הקולות נגד מזונות שעברו שינוי גנטי נעשים רמים יותר. במהלך 2013 שקלו לפחות 20 מדינות של ארה"ב לחוקק חוקים שיחייבו סימון של מזונות כאלה.

לפחדים המניעים את כל הפעילות הזאת יש היסטוריה ארוכה. בטיחותם של מזונות שעברו שינוי גנטי החלה להדאיג את הציבור כבר כשמדענים באוניברסיטת וושינגטון פיתחו את הזן הראשון של טבק שעבר שינוי גנטי בשנות ה-70 של המאה ה-20. באמצע שנות ה-90, כשהיבולים הראשונים שעברו שינוי גנטי הגיעו לשווקים, יצאו נגדם ארגונים ואישים ובהם גרינפיס, מועדון סְיֶירָה, ראלף נֵיידֶר, הנסיך צ'ארלס וכמה שפים ידוענים, והתנגדותם זכתה לסיקור נרחב. צרכנים באירופה הושפעו יותר מאחרים: סקר שנערך ב-1997, לדוגמה, העלה ש-69% מן האוסטרים סברו שמזונות מהונדסים מסוכנים ביותר לעומת 14% בלבד מן האמריקנים.

באירופה, הספקנות באשר למזונות מהונדסים הייתה כרוכה תמיד בנושאים אחרים, כמו הכעס על התעשייה החקלאית האמריקנית. יהיה הבסיס ליחס האירופי הזה מה שיהיה, הוא מהדהד בעולם כולו ומשפיע על המדיניות במדינות שבהן יבולים כאלה היו יכולים להביא תועלת אדירה. "באפריקה, לא אכפת להם מה אנחנו, פראי האדם באמריקה, עושים," אומר זילברמן. "הם נושאים את עיניהם לאירופה, רואים שם מדינות הנמנעות מ-GM, ולכן אין הם משתמשים בזה." הכוחות הנלחמים בשינויים הגנטיים באירופה הצליחו לצבור תמיכה ב"עקרון הזהירות המונעת". בשל אופי האסון שעלול להתרחש בעולם אם נאבד שליטה על יבול רעיל ופולשני שעבר שינוי גנטי, סבורים תומכי העיקרון, יש להפסיק כל שימוש בשינוי גנטי עד שיוכח שהטכנולוגיה בטוחה לגמרי.

אבל, כפי שחוקרים בתחום הרפואה יודעים היטב, לעולם אי אפשר להוכיח שמשהו בטוח לגמרי. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להיכשל בהבאת דוגמה לסיכון של ממש גם לאחר ניסיונות נמרצים למצוא דוגמה כזאת – כפי שקורה במקרה של יבולים שעברו שינוי גנטי.

עבר נקי

המין האנושי עוסק בברירה מלאכותית של יבולים במשך אלפי שנה, ומשנה תוך כדי כך את הגנומים שלהם. חיטה רגילה היא כבר מזמן צמח שעבר הנדסה בידי אדם: היא אינה יכולה להתקיים מחוץ לחוות החקלאיות מפני שהיא אינה מסוגלת לפזר את זרעיה. במשך 60 שנה מדענים משתמשים בשיטות "מוּטַגֵניות" (גורמות מוטציה) כדי לערבל את הדנ"א של צמחים באמצעות קרינה וכימיקלים. הם יצרו זנים של חיטה, אורז, בוטנים ואגסים שנעשו למצרכי יסוד חקלאיים. השיטה לא עוררה כמעט התנגדות בקרב מדענים ובקרב הציבור ולא ידוע שגרמה בעיות בריאות.

ההבדל הוא שהברירה המלאכותית או השיטות המוטגניות גורמות להחלפה או לשינוי של רצפי גנים ארוכים. לעומת זאת, שיטת השינוי הגנטי, GM, מאפשרת למדענים להחדיר לגֵנוֹם של צמח מסוים גֵן יחיד (או קומץ גֵנים) שמקורו בצמח ממין אחר או אפילו בחיידק, בנגיף או בבעל חיים. התומכים בשיטה טוענים שהדיוק הזה מצמצם מאוד את הסיכוי להפתעות. רוב מומחי הביולוגיה המולקולרית של הצמח טוענים עוד שגם במקרה המאוד בלתי סביר שבו יצוץ איום בריאותי בלתי צפוי מצמח חדש שעבר שינוי גנטי, המדענים יזהו ויחסלו אותו במהירות. "אנחנו יודעים היכן מצוי הגן [המוחדר] ואנחנו יכולים למדוד את פעילותו של כל גן וגן בסביבתו," אומר גולדברג. "אנחנו יכולים להראות בדיוק אילו שינויים מתרחשים ואילו לא."

וגם אם נדמה לנו שהחדרת דנ"א של נגיף לתוך צמח הוא דבר מלחיץ, למעשה אין מדובר בעניין גדול, אומרים תומכי השיטה. כבר מיליוני שנה שנגיפים מחדירים את הדנ"א שלהם הן לגנומים של יבולים והן לגנומים של בני אדם ושל כל יצור חי אחר. בעשותם זאת, הם מעבירים לעתים קרובות גם גנים ממינים אחרים, ולכן גם הגנום שלנו עמוס ברצפים גנטיים שמקורם בנגיפים ובמינים בלתי אנושיים אחרים. "כשמבקרי השינוי הגנטי טוענים שבטבע גנים אינם חוצים את הגבולות בין המינים הביולוגיים, זאת פשוט בּוּרוּת לשמה," אומר אלן מק'יוּאן, מדען העוסק בגנטיקה מולקולרית באוניברסיטת קליפורניה בריוֶורסַייד. כנימות אפוּן מכילות גנים של פטריות. חיטפון (triticale) היא הכלאה בת יותר ממאה שנה בין חיטה לשיפון המצויה בכמה סוגי קמח ודגני בוקר. גם החיטה עצמה, לצורך העניין, היא הכלאה בין מינים. "הטבע עושה זאת כל הזמן, וכן גם מכליאי צמחים מסורתיים," אומר מק'יואן.

האם אכילה של צמחים שהגנים שלהם עברו שינוי מאפשרת לדנ"א חדש להיכנס לזה שלנו? הדבר אפשרי מבחינה תיאורטית אבל הסיכויים לכך קלושים ביותר. מדענים לא גילו מעולם חומר גנטי המסוגל לשרוד במסע דרך המעיים האנושיים ולהיכנס לתאים. יותר מכך, אנו חשופים באופן שגרתי, ואפילו אוכלים, את הנגיפים ואת החיידקים שהגנים שלהם משמשים במזונות שעברו שינוי גנטי. החיידק B. thuringiensis, למשל, המייצר חלבונים קטלניים לחרקים, מומלץ לעתים כמדביר טבעי לחקלאות אורגנית. "אנחנו אוכלים את זה כבר אלפי שנה," אומר גולדברג.

בכל מקרה, אומרים התומכים, במשך העשורים האחרונים אכלו אנשים טריליוני ארוחות שהכילו מרכיבים שעברו שינוי גנטי. ומאז לא נרשם אפילו מקרה מחלה מאומת אחד, שאפשר לייחס אותו לשינויים גנטיים במזון. מארק לינאס, פעיל בולט נגד שינויים גנטיים, שבשנה שעברה "החליף צד" בפומבי ונעשה תומך נלהב בשיטה, אומר שכל אסונות המזון שעלו לכותרות היו קשורים למזונות שלא עברו שינוי גנטי, כמו למשל הנבטים האורגניים המזוהמים בחיידק אשריכיה קולי שגרמו למותם של 53 בני אדם באירופה ב-2011.

המבקרים ממעיטים לרוב בערכו של המחקר הנערך בארה"ב בעניין בטיחותם של מזונות שעברו שינוי גנטי, משום שלעתים קרובות הם ממומנים בידי חברות ה-GM, כמו מונסנטו, או אף נערכים על ידן. אבל מחקרים רבים בנושא מגיעים מן המועצה האירופית, הגוף המנהלתי של האיחוד האירופי, שאי אפשר לפטור אותו ככלי שרת בידי התעשייה. המועצה האירופית מימנה 130 מיזמי מחקר בנושא בטיחות היבולים המהונדסים, שנערכו בידי יותר מ-500 צוותים בלתי תלויים. אף אחד מן המחקרים האלה לא גילה סיכונים מיוחדים הנובעים מיבולים שעברו שינוי גנטי.

קבוצות מחקר מהימנות רבות אחרות הגיעו לאותה מסקנה. גרגורי ג'פה, מנהל תחום הביוטכנולוגיה במרכז למדע לטובת הציבור, קבוצה מן העיר וושינגטון הנסמכת על מדע כדי לפעול כ"כלב שמירה" לטובת צרכנים, עושה מאמצים ניכרים כדי להצהיר שלמרכז אין עמדה רשמית, בעד או נגד שינויים גנטיים בצמחים המשמשים למזון. ועם זאת, ג'פה עומד על כך שהתיעוד המדעי ברור. "יבולים שעברו שינוי גנטי המשווקים כעת בטוחים לאכילה ולגידול בסביבה," הוא אומר. האגודה האמריקנית לקידום המדע (AAAS), האגודה הרפואית האמריקנית והאקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב תומכות ללא הסתייגות בשימוש ביבולים האלה. מִנהַל המזון והתרופות של ארה"ב (FDA), וכן הארגונים המקבילים לו בכמה מדינות אחרות, ערכו כמה פעמים סקירה נרחבת של המחקרים המדעים בנושא והסיקו שיבולים שעברו שינוי גנטי אינם מציבים שום איום בריאותי מיוחד. עשרות מחקרי סקירה שערכו חוקרים באקדמיה תמכו בהשקפה הזאת.

מתנגדי המזונות שעברו שינוי גנטי מביאים קומץ מחקרים הרומזים, בכל זאת, על בעיות בטיחות אפשריות. אבל מחקרי הסקירה פירקו את רוב הדיווחים האלה מנשקם. למשל, ב-1998 מצא הביוכימאי של הצמח, אַרפַּד פּוּסְטַאי ממכון רוֹוֶט שבסקוטלנד, שחולדות שניזונו מתפוחי אדמה שעברו שינוי גנטי סבלו מגדילה מעוכבת ומשינויים הקשורים במערכת החיסון. אבל תפוחי האדמה שבהם השתמש לא נועדו להזנת בני אדם. למעשה, הם תוכננו בכוונה תחילה להיות רעילים למטרות מחקר. מכון רווט קבע אחר כך שהניסוי נערך ברישול רב כל כך, עד שהוא פסל את הממצאים והאשים את פוסטאי בהתנהגות פסולה.

יש שפע של סיפורים כאלה. המקרה האחרון היה של החוקר ג'יל-אֶריק סֶראליני וקבוצתו באוניברסיטת נורמנדי תחתית בקן שבצרפת. הצוות גילה שחולדות שניזונו מסוג נפוץ של תירס שעבר שינוי גנטי חלו בסרטן בשיעורים גבוהים להחריד. אבל סראליני ידוע זה זמן רב כמתנגד פעיל לשינויים גנטיים. מתנגדיו טענו שהוא הסתמך במחקרו על זן של חולדות בעל נטייה לפתח גידולים סרטניים בקלות, שהוא לא השתמש במספר גדול דיו של חולדות, לא כלל קבוצות ביקורת ראויות ולא דיווח על פרטים רבים בניסוי, ובהם האופן שבו ניתח את התוצאות. לאחר בדיקה, פסלה הרשות האירופית לבטיחות מזון את ממצאי המחקר. כמה סוכנויות אירופיות אחרות הגיעו למסקנה דומה. "אם התירס המהונדס הזה היה רעיל כל כך, מישהו כבר היה שם לב לכך קודם," אומר מק'יואן. "הממצאים של סראליני הופרכו על ידי כל מי שטרח לבדוק אותם."

כמה מדענים אומרים שההתנגדויות למזון מהונדס נובעות ממניעים פוליטיים ולא ממניעים מדעיים. לטענתם הגורם המניע הוא ההתנגדות לכך שלתאגידים רב-לאומיים גדולים תהיה השפעה אדירה על אספקת המזון. הסיכונים שנשקפים לכאורה משינויים גנטיים של מזון פשוט מספקים דרך נוחה להסיט את ההמונים נגד החקלאות התעשייתית. "אין לכך שום קשר למדע," אומר גולדברג. "מדובר באידאולוגיה." לינאס, הפעיל-לשעבר נגד שינויים גנטיים, מסכים אף הוא לדברים. הוא אף קבע לאחרונה שהקהל המתנגד לשינויים גנטיים הוא "תנועה אנטי-מדעית במפורש."

ספקות מתמשכים

ואולם, אי אפשר לפטור בקלות כזאת את כל ההתנגדויות למזונות שעברו שינוי גנטי. השפעות בריאותיות ארוכות טווח עשויות להיות מתונות וכמעט אי אפשר לקשרן לשינויים מוגדרים בסביבה. מדענים סבורים זה זמן רב שלמחלת אלצהיימר ולסוגי סרטן רבים יש רכיבים סביבתיים, אבל רק מעטים מהם יטענו שזיהינו את כל הרכיבים האלה.

לטענת המתנגדים אין אמת בהנחה שתהליך השינוי הגנטי יגרום פחות בעיות רק מפני שבמהלכו מחליפים רק מעט גנים מזוהים. דייוויד שוברט, חוקר אלצהיימר העומד בראש המעבדה לנוירוביולוגיה תאית במכון סאלק ללימודים ביולוגיים בלה-הויה שבקליפורניה, טוען שגם גן יחיד ומוגדר היטב עלול להשתלב בגנום של צמח המטרה בדרכים רבות ושונות. "הוא יכול להיכנס ישר, הפוך, בכמה מיקומים שונים, בעותקים רבים, וכל אחד מן המקרים האלה גורם לדברים אחרים," הוא אומר. וכפי שמוסיף דייוויד ויליאמס מ-UCLA, לעתים קרובות הגנום ממשיך להשתנות גם בדורות הבאים אחרי ההחדרה. לאחר השינויים האלה הוא עשוי להגיע לסידור שונה מן הסידור שאליו התכוונו מראש ושאותו בדקו. מוטציות יכולות להיווצר גם כתוצאה מעצם החדרת הגן, מפני שהגן המוחדר עלול להשתיק גנים סמוכים.

אכן סביר להניח שמספר הגנים המושפעים בתהליך השינוי הגנטי בצמח נמוך הרבה יותר ממספר הגנים המושפעים משיטות ההכלאה המסורתיות. ואולם, המתנגדים עומדים על דעתם שההחלפה הסיטונית או השינוי של חבילות שלמות של גנים היא תהליך טבעי המתרחש בצמחים כבר חצי מיליארד שנה, ולכן, לטענתם, הוא עלול להניב פחות הפתעות מפחידות כיום. שינוי של גן יחיד, לעומת זאת, עלול להתגלות כפעולה מערערת הרבה יותר, שעלולה ליצור שרשרות של אירועים בלתי צפויים, ובהם ייצור של חלבונים חדשים שעלולים להיות רעילים או מעוררי אלרגיה.

עוד טוענים המתנגדים, שסוג השינויים הנגרמים בצמח בשל החדרת גנים שמקורם במינים ביולוגיים זרים עלול להשפיע באופן ניכר יותר, מורכב יותר או חמקמק יותר מן השינויים שגורמת החלפת הגנים בין פרטים מאותו מין כפי שמקובל בהכלאות מסורתיות. העובדה שעד כה אין עדות לכך שחומר גנטי מיבול שעבר שינוי מצא את דרכו לגנום של בני אדם שאוכלים אותו, אינה מוכיחה שמעבר כזה לא יתרחש בעתיד, או שלא התרחש בלי שזיהינו זאת. יהיה קשה לאתר שינויים כאלה. ייתכן שההשפעה שלהם על ייצור חלבונים אפילו לא תתגלה בבדיקות. "אין ספק שתוכלו לגלות צמח שאינו צומח היטב," אומר ויליאמס. "אבל האם תצליחו לגלות שינוי שגורם לייצור חלבונים בעלי השפעה ארוכת טווח על בריאותם של בני אדם שאוכלים את הצמח הזה?"

אין ספק גם שמדענים העוסקים בתחום ותומכים בשינויים גנטיים מגזימים ביחס הבוטה, ולעתים הבלתי מדעי, שהם מפגינים כלפי המתנגדים. תומכי השיטה נוטים לצרף כל מדען המעלה שאלות בטיחותיות אל מחנה הפעילים המתנגדים ואל המדענים שאמינותם קועקעה. ואפילו לסֶראליני, המדען שמצא שיעורי סרטן גבוהים בחולדות שניזונו ממזון שעבר שינוי גנטי, יש תומכים המגִנים עליו. רובם אינם מדענים, או שהם מדענים שפרשו ממוסדות מחקר עלומי-שם, או מדענים שאינם ביולוגים, ובכל זאת, שוברט ממכון סאלק מתעקש שהמחקר נפסל באופן בלתי הוגן. הוא אומר שכחוקר שעורך מחקרים בבטיחות של תרופות, הוא יודע היטב מה נחשב מחקר באיכות טובה כשבאים לבחון רעילות בבעלי חיים, ושמחקרו של סֶראליני עומד בקריטריונים. הוא טוען בתוקף שזן החולדות שבו השתמש סראליני במחקרו נפוץ מאוד במחקרי תרופות מכובדים; שבדרך כלל מספר החולדות שבהן משתמשים אינו עולה על זה שבו השתמש סראליני; שהמתודולוגיה הייתה תקנית; ושפרטי ניתוח הנתונים אינם חשובים מפני שהתוצאות היו חד-משמעיות כל כך.

שוברט מצטרף אל ויליאמס ואל קומץ ביולוגים ממוסדות מחקר מכובדים המוכנים לבקר באופן חריף את הרוב הגורס שמזונות שעברו שינוי גנטי הם מזונות בטוחים. שניהם טוענים שעוד מדענים היו יוצאים נגד שינוי גנטי אם הדבר לא היה גורר, בוודאות, גינוי בכתבי העת ובתקשורת. המניע להתקפות האלה, הם טוענים, הוא הפחד מכך שהעלאת ספקות עלולה להקטין את המימון לתחום. "אם הם עושים זאת במודע, ואם לאו, האינטרס שלהם הוא לקדם את התחום ולכן הם אינם אובייקטיבים," אומר ויליאמס.

שני המדענים מספרים שאחרי שפרסמו הערות בכתבי עת מכובדים המעלות ספק בבטיחותם של מזונות שעברו שינוי גנטי, הם נפלו קורבן למסע מתואם של התקפות שנועד לקעקע את המוניטין שלהם. שוברט אפילו מאשים שמדענים שתוצאות מחקריהם עלולות לעורר שאלות בטיחות נמנעים לפרסמן מחשש להשלכות שיהיו לכך. "אם [התוצאות] לא יצאו בכיוון הנכון," הוא אומר, "אתם הולכים לחטוף."

יש ראיות התומכות בהאשמה הזאת. כתב העת נייצ'ר פירט ב-2009 את תגובות הנגד שעורר מחקר רציני שהתפרסם ברשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב בידי חוקרים מאוניברסיטת לויולה בשיקגו ומאוניברסיטת נוטר דאם. המאמר הראה שתירס שעבר שינוי גנטי מצא כנראה את דרכו מן השדות החקלאיים אל הנחלים שבצדם. החוקרים העלו חשש שהדבר עלול לסכן כמה סוגי חרקים המצויים בהם לאחר שניסויי מעבדה שערכו החוקרים רמזו על כך שכשמאכילים שעירי כנף [סוג של חרק] באבקת פרחי תירס שעבר שינוי גנטי, הם נפגעים מכך. מדענים רבים תקפו מיד את המחקר, וכמה מהם רמזו שהחוקרים התרשלו במלאכתם עד כדי רמאות.

הדרך קדימה

יש שביל זהב בוויכוח הזה. קולות מתונים רבים קוראים להמשיך לשווק מזון שעבר שינוי גנטי תוך כדי המשך, ואף הגברת בדיקות הבטיחות שנערכות ליבולים חדשים. הם קוראים להקפיד בבחינת ההשפעות הבריאותיות והסביבתיות של מוצרים קיימים. אבל הם אינם קוראים לפיקוח-יתר על יבולים אלה דווקא, אומר ג'פה מן המרכז למדע לטובת הציבור. צריך להגביר את הבדיקות על כל היבולים. "אנחנו חייבים לשפר את הפיקוח על מזון באופן כללי," הוא אומר.

אפילו שוברט מסכים לכך. על אף חששותיו, הוא סבור שיבולים עתידיים יוכלו לצאת לשוק אם ישפרו את הבדיקות שלהם. "90% מן המדעים שאני משוחח אִתם מניחים שבטיחות השימוש בצמחים חדשים שעברו שינוי גנטי נבדקת באותה דרך שבה מנהל המזון והתרופות בודק תרופות חדשות," הוא אומר. "זה ממש לא כך, ואין ספק שזה צריך להיות כך."

הגברת הבדיקות תטיל עול על החוקרים ותאט את יציאתם לשוק של יבולים חדשים. "רוב היבולים שעברו הכלאה רגילה לא היו יוצאים לשוק לוּ היו בודקים אותם בהתאם לתקני הבדיקה המשמשים כיום לבחינת יבולים שעברו שינוי גנטי," אומר מק'יואן. "מה יקרה אם נחמיר אותם?"

זאת שאלה מוצדקת. אבל כשממשלות וצרכנים מחרימים לגמרי יבולים שעברו שינוי גנטי, בדיקות נוספות עשויות להיות הפשרה היחידה שתאפשר לאנושות להרוויח מיתרונותיהם הברורים של היבולים האלה.