האדם הקדמון המִסתורי

באולם המאובנים החדש באוניברסיטת ויטְוַואטֶרְסְרַאנד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, כבר כמעט לא נותר מקום על המדפים. הארונות בעלי דלתות הזכוכית המעטרים את קירות האולם מלאים עד אפס מקום בעצמות של אבות אבותינו הקדמונים שהתגלו במהלך 92 השנים האחרונות במערות הרבות הפזורות באזור שנודע בכינוי "ערש המין האנושי" המצוי במרחק של 40 קילומטרים בלבד מצפון־מערב ליוהנסבורג. מאגר המאובנים של מינים נכחדים של אדם קדמון שנמצאו באזור זה הוא אחד הנרחבים ביותר מסוגו בעולם. ואולם, לאחרונה הוכפל היקפו של האוסף עם גילוי מאות פריטים במערכת מערות הידועה בשם "כוכב עולה". לדברי הפלאו־אנתרופולוג לי ברגר ועמיתיו, שחשפו וניתחו את שרידי השלדים הקדומים, מאובנים אלה מייצגים מין אנושי (species) שלא היה מוכר עד כה: הומו נַאלֶדי, שכונה כך על שם המילה "כוכב" בשפת סותו של בני המקום. שרידי המאובנים האלה מעמידים בספק כמה מן הדעות המושרשות עמוק בתודעתנו בדבר המוצא והאבולוציה של הסוג הביולוגי (genus) שאליו אנחנו משתייכים, אדם (Homo).

מין אנושי חדש:
הומו נַאלֶדי מעורר תהיות באשר למוצא המין האנושי ולאבולוציה שלו. בהעתק מדויק זה של גולגולת משוחזרת, האזורים הלבנים מציינים עצמות חסרות.
(הצילום באדיבות ג'ון הוקס מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ואוניברסיטת ויטווטרסרנד)

ברגר, לבוש באלגנטיות בבלייזר עור חום, היה ערוך ומוכן לשאת את דברו לפני כתריסר העיתונאים, ובכללם אני, שהתכנסו באולם המאובנים בסוף 2015. כשאנחנו מקיפים אותו, הוא הפנה את תשומת לבנו לשש תיבות נשיאה, שיועדו במקורן לנשיאת רובי סער, והיו ערוכות על שולחנות סביב האולם. כל אחת מהן הכילה מבחר מסחרר של מאובנים שהונחו על גבי מצע מוקצף. בארונות שלאורך הקיר האחורי ראינו שרידים נוספים של עצמות מאובנות, מוצגים בתוך עשרות מכלי פלסטיק שקופים הנושאים תוויות כמו "שברי גולגולת", "אגן ירכיים", "עצם הרדיוס". ברגר שלח יד לתיבה מספר 2, שבה שמורים יהלומי הכתר של אוסף "כוכב עולה": מקבץ העצמות ששימש להגדרת המין החדש. הוא שלף מן התיבה עצם לסת עליונה ועצם לסת תחתונה והחזיק אותן בזהירות, זו מעל זו, וכמי שמיומן בכך, הציג אותן לראווה באופן שצמד הלסתות התואמות נראה בבירור לעיני כול. הקהל מלמל בהערכה, שרבט בעטים והבזיק במצלמות. ברגר המשיך לפסוע מעדנות למוצג הבא כשהוא משיב לשאלות העיתונאים, משתף פעולה עם הצלמים, ומעודד את האורחים להנציח את עצמם בתמונות סלפי עם הידוענים החדשים של אולם המאובנים.

עד לפני כמה עשרות שנה בלבד, היה אפשר לאחסן את כל שרידי המאובנים של אבות אבותינו הקדמונים וקרובי משפחתנו הנכחדים, המכונים הומינינים, במגירת שולחן כתיבה אחת. ימים אלה של מיעוט ממצאים חלפו זה מכבר. מאז צברו מדענים עוד ועוד ראיות להיסטוריה האבולוציונית של משפחת האדם. למעשה, מספר המאובנים האלה גדול הרבה יותר ממאובנים של יצורים רבים אחרים, לרבות אלה הקרובים לנו ביותר החיים כיום, קופי האדם. מראיות אלה מדענים מסיקים, בין השאר, ששורשי האנושות מגיעים עד שבעה מיליוני שנים לפחות לאחור, ושבמהלכן, לאורך תקופות ממושכות, חלקו אבות אבותינו את העולם עם הומינינים אחרים.

בור באדמה: מאובני הומו נַאלֶדי התגלו במערה בדרום אפריקה, באזור שנודע כערש המין האנושי.
(הצילום באדיבות ג'ון הוקס מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, ואוניברסיטת ויטווטרסרנד)

ואולם, עדיין רב הנסתר על הנגלה. כמה מן הפרקים בסיפור המין האנושי עדיין שרויים בעלטה שמצאי המאובנים שבידינו אינו מפזר. פרקים אחרים נכתבו בקווים כלליים על סמך ראיות דלות כל כך עד שאין הם אלא השערות ותו לא. מאגר המאובנים המתעדים את האבולוציה של המין האנושי אמנם גדול היום במידה ניכרת משהיה בעבר, אבל אין הוא מקיף דיו, ולעתים קרובות, ממצאים חדשים משנים את התפיסה המדעית לגבי שלבים בהתפתחות המין האנושי, ובמקרים מסוימים, אף באופן ניכר.

חשיפת מאובני הכוכב העולה היא הדוגמה האחרונה לטלטלה כזאת בקהילת הפלאו־אנתרופולוגים. ברגר ואנשי צוותו טוענים שהומו נַאלֶדי יכול להאיר באור חדש את מוצאו של הסוג הביולוגי הומו ולסרטט מחדש את עץ האבולוציה של משפחת האדם. זאת ועוד, לטענתם, יצור זה, שהיה בעל מוח קטן, שגודלו לא עלה על זה של תפוז, עסק בהתנהגות טקסית שיוחסה בעבר אך ורק להומינינים תבוניים הרבה יותר, תגלית שיש בה כדי לערער את הדעה הרווחת באשר לקשר שבין תחכום קוגניטיבי לגודל המוח.

כמה מדענים ביקורתיים דוחים את הטענות האלה על הסף. אחרים קיבלו אותן בשתיקה בלתי אופיינית. לדעת רבים, אחת מאבני הנגף העיקריות בדרך לאישוש הטענות האלה היא העובדה שגיל העצמות אינו ידוע. הן יכולות להיות בנות יותר מארבעה מיליוני שנים או בנות פחות מ-100,000 שנים. אך בעיית תִּיאֲרוּךְ העצמות אינה הבעיה היחידה המטרידה משקיפים חיצוניים. האופן שבו נחשפו המאובנים, שיטת הניתוח שלהם והדרך שבה התנהלה ההכרזה הפומבית על התגלית עוררו אי נחת בקרב כמה מן החוקרים המובילים בתחום. הם טוענים שברגר ועמיתיו האיצו את התהליך והעדיפו את הפרסום על פני הבדיקה המדעית. בתחום הזה, המתאפיין ביריבויות עזות, ויכוחים לוהטים על תגליות חדשות הם עניין שבשגרה. אך מה שמוטל על הכף במחלוקת על מאובני הכוכב העולה הוא יותר מאשר האגו של כמה מן המעורבים בנושא. תגובת המדענים לתגלית הזאת בטווח הרחוק יותר עשויה לסלול דרך חדשה בחקר מוצא האדם ולשנות לא רק את השאלות שהמדענים שואלים, אלא גם את האופן שבו הם מנסים להשיב עליהן.

חדר העצמות : חופרי מערות גילו את המאובנים המשויכים למין אנושי חדש, הומו נַאלֶדי, במערכת מערות תת־קרקעית הידוע בשם "הכוכב העולה", לא הרחק מיוהנסבורג שבדרום אפריקה (ראו מפה). העצמות נמצאו בחדר נסתר במַעֲבֶה מערכת המערות, בעומק 30 מטרים מתחת לפני הקרקע. כדי להגיע אליו, היה על צוות החפירה לפלס את דרכו במסלול המתפתל בתלילות מעלה ומטה, ולהידחק דרך מעברים צרים (בתרשים). הומו נַאלֶדי נדרש ככל הנראה למאמצים לא פחותים כדי להגיע לחדר. מדענים סבורים שהוא הניח את מתיו בחדר בכוונה תחילה (בתרשים התחתון הקטן), ואם כי גאולוגים עדיין מנסים לברר איך בדיוק נוצרה מערכת המערות ואילו שינויים התחוללו בה במהלך הזמן, הם אינם יכולים להורות על נתיב חלופי מתקבל על הדעת שדרכו עשוי היה הומו נַאלֶדי להגיע לחדר. (מקור: "הקשר גאולוגי וטאפונומי למין ההומינן החדש הומו נאלדי מחדר נינאלדי, דרום אפריקה" מאת פול ה' ג' מ' דירקס ועמיתיו, מאמר מספר 09561, eLife; 10 בספטמבר, 2015; איור: חוזה מיגואל מאיו)

חדר הסודות

המחלוקת התלקחה, בין השאר, בשל כמה תמונות מגורענות שהוצגו לברגר באחד באוקטובר 2013. ברגר ביקש לשוב ולסרוק את אזור "ערש המין האנושי" בניסיון למצוא אתרים חדשים של מאובני הומינינים ולמטרה זו שכר את שירותיו של הגאולוג פדרו בושוף. במהלך השנים, כורים וציידי מאובנים סרקו את האזור פעם אחר פעם. אך לברגר הייתה סיבה טובה להאמין שעדיין לא הכול התגלה. חמש שנים קודם לכן, ממש בלב לבו של ערש המין האנושי, נתקל בנו, שהיה אז בן תשע, בעצמות מאובנות של בן למין לא מוכר עד אז במשפחת האדם, אוסטרלופיתקוס סֶדיבָּה.

בושוף ערך את סריקותיו יחד עם חוקרי המערות המקומיים ריק האנטר וסטיבן טאקר. והנה, בחדר שהגישה אליו קשה ביותר, בעומק 30 מטרים במַעֲבֶה מערכת מערות הכוכב העולה, גילו השלושה מה שנראה כמו עצמות אדם קדמון פזורות על הרצפה. היה זה במרחק קילומטרים ספורים בלבד מן המקום שבו גילו ברגר ובנו את שרידי אוסטרלופיתקוס סֶדיבָּה. החוקרים לא נטלו עמם פריטים כלשהם מן השטח, והסתפקו בצילום הממצאים. ברגע שבו ראה ברגר את התמונות הוא הבין שלממצאים יש חשיבות רבה. לעצמות שהתגלו היו מאפיינים שונים בבירור מאלה של מיני אדם הדומים מבחינה אנטומית לאדם המודרני, ההומו ספיינס. ומספר העצמות היה רב ביותר, די והותר כדי להרכיב מהן שלד.

ברגר החל מיד בהכנות לליקוט הממצאים. אך הוא ניצב בפני בעיה. הנתיב שהוביל מפתח המערה לחדר שבו התגלו העצמות כלל כמה קטעים צרים מכדי לאפשר מעבר לאדם רחב כתפיים כמוהו או כמו מרבית עמיתיו לצוות. הרחבת המעברים הצרים הייתה עלולה לערער את מבנה המערה ולגרום נזק לעצמות המאובנים. ברגר פסל את האפשרות הזאת על הסף. הוא פרסם אפוא קריאה בפייסבוק למדענים קטני ממדים, בעלי ניסיון בחפירת מערות ובחשיפת שרידים עתיקים, שביכולתם להגיע ליוהנסבורג בהתראה קצרה ולצאת למסע חקר בתמורה לרק מעט יותר מכרטיס טיסה ומהבטחה להרפתקה.

מכף רגל ועד ראש: מאגר המאובנים הנרחב שהתגלה במערכת מערות הכוכב העולה כולל עצמות נדירות של כף רגל.

חמישה שבועות לאחר שבושוף הציג לברגר את התצלומים שהציתו את דמיונו, בחר ברגר צוות של חופרים – במקרה, כולן נשים – למשימה הקשה והמסוכנת של ליקוט העצמות מן החדר התת־קרקעי, וכן צוות תמיכה שיסייע להן במשימתן. הוא ניסח נוהל לליקוט הממצאים ולתיעוד המקום המדויק בחדר שבו נמצאה כל פיסת עצם. במקביל, מינה ברגר קבוצה של מדענים בכירים לפיקוח על מבצע החפירה באמצעות טלוויזיה במעגל סגור, ולרישום ואחסון הממצאים עם הוצאתם מן המערה. הוא גם התווה תכנית לפרסום הפרויקט: מסע תקשורתי רחב היקף, בשיתוף פעולה עם נשיונל ג'יאוגרפיק ו-NOVA, שיכלול עדכוני טוויטר בשידור חי, בלוגים יומיים, ראיונות ברדיו, וסרטוני וידאו היישר מן השטח, וכן סרט טלוויזיה תיעודי לשידור במועד מאוחר יותר, לאחר פרסום הממצאים. ב-10 בנובמבר 2013, לאחר שהופעלו המצלמות, החופרות החלו לזחול, לטפס ולהתפתל בסבך מערכת המערות בדרכן אל עלטת החדר הנסתר כדי להתחיל במלאכת ליקוט העצמות.

המאגר מכיל גם מספר גדול של עצמות רגליים.

מרינה אליוט הייתה המדענית הראשונה שנכנסה לחדר. "לא ידעתי למה לצפות, אך הייתי נרגשת כולי," סיפרה מרינה כשהתלוויתי אליה לאתר הכוכב העולה. הייתה זו שעת הצהריים ביום בהיר וחם של קיץ בחצי הכדור הדרומי, ומחוץ למערה היה אפשר לשמוע, נישא ברוח, את רחש המכוניות החולפות ביעף בכביש המהיר הסמוך. אך המערה הייתה אפלולית, קרירה ודוממת – דומיית עידנים קדומים. קרן אור שחדרה דרך פתח טבעי בתקרת המערה הציפה בזוהרה את הקירות הסלעיים שלה, והשרתה בה אווירה של מקום פולחן.

אלא שהשלווה בחלק הזה של המערה אינה מרמזת על הסכנה האורבת בהמשכה. אליוט מאירה בפנס את אחד המסדרונות ובאלומת האור נגלית לעינינו מחיצת אבן גיר מחוררת. מעברה מסתתר המכשול הראשון בדרך אל חדר המאובנים, מסבירה אליוט – מנהרה צרה שזכתה לכינוי "זחילת סופרמן", שהחופרות נאלצו לעבור בזחילה על הגחון, כשזרוען האחת מושטת לפנים, כזרועו המונפת של סופרמן. המסע לא נעשה קל יותר משם והלאה. בהמשך הדרך מתנשא "גב הדרקון" המשונן ולאחריו נפער פיר אנכי צר, ברוחב של פחות מ-20 סנטימטרים, המוביל לאורך 12 מטרים תלולים לפתחו של חדר העצמות.

אבל בסופו של המסלול המפרך זכו החופרות בפרס נדיב על מאמציהן. העצמות היו פזורות לאורכו ולרוחבו של החדר ומספרן עלה בהרבה על הנדרש להרכבת השלד היחיד שברגר קיווה לחלץ מן המערה. במהלך 21 הימים שלאחר מכן, אליוט וחברותיה לצוות ליקטו וגררו יותר מ-1,200 פריטים. משלחת שנייה, שעבדה במשך זמן קצר יותר במארס 2014, הניבה כמה מאות פריטים נוספים. בסך הכול, חילץ צוות החופרות מן החדר ששטחו כשטח שולחן קלפים יותר מ-1,550 עצמות ושברי עצמות של 15 פְּרָטִים לכל הפחות, ובהם תינוקות, ילדים, צעירים וזקנים. מדובר באוצר בלום, אחד האוספים הגדולים ביותר של מאובני הומינינים שהתגלו מעולם. ואלה רק העצמות שנאספו על פני השטח. עצמות רבות נוספות, אולי אלפי עצמות, נותרו קבורות בחדר.

כוכב נולד

ככל שעוד ועוד מאובני הומינינים נערמו בארונות, מצאו עצמם ברגר ועמיתיו ניצבים בפני אתגר מפחיד של מיון הממצאים והערכתם. אבל עוד קודם לכן, כשהחלו החוקרים בתהליך ההערכה המדעית, כבר בעת חילוץ העצמות מן המערה, החל ענן של מסתורין לאפוף את הממצאים. ראשית, היה נראה שהעצמות מתאפיינות בשילוב מוזר של סממנים פרימיטיביים ומודרניים. זאת ועוד, למעט שרידים של כמה ציפורים ומכרסמים קטנים, לא נמצאו בחדר העצמות שרידים כלשהם של בעלי חיים אחרים. מאובנים של בעלי חיים גדולים יותר, כגון קופים, אנטילופות וצבועים, נמצאו כמעט תמיד לצדם של מאובני הומינינים שהתגלו עד אז, בעיקר אלה שהתגלו במערות תת־קרקעיות. היעדרם של מאובני מינים כאלה במערות הכוכב העולה חִייב הסבר.

רוב המאובנים הם שברי עצמות, אך הם השתמרו להפליא, ובמקרים מסוימים ניתן לשייך אותם לפְרָט יחיד, כמו במקרה של עצם הלסת התחתונה הזאת.

ברגר גייס אפוא צוות של 35 חוקרים בתחילת דרכם המקצועית כדי שיסייעו לו באפיון הממצאים, ובמהלך סדנת עבודה בת חודש שנערכה ביוהנסבורג במאי 2014, עסקו חברי הצוות בתיאור המאובנים. לגבי מרבית המשתתפים, רבים מהם סטודנטים לתואר דוקטור, זו הייתה הזדמנות נדירה לחקור בעצמם מאובנים שנחשפו זה עתה, במקום ללמוד ממִמצאים שכבר אופיינו על ידי מדענים אחרים, מנוסים מהם. העבודה נעשתה בקבוצות שעסקו כל אחת בחלקי שלד שונים: גולגולת, כף יד, שיניים, עמוד שדרה, ירך, רגל, כף רגל, וכן הלאה.

כשהמדענים שילבו את תוצאות עבודתם הצטיירה תמונה מדהימה: הומינין בעל גפיים עליונים המותאמים לטיפוס ולשימוש בכלים, גפיים תחתונים מותאמים להליכה זקופה, ומוח קטנטן. "זה באמת יצור מוזר ביותר," אומר ברגר.

שברי הגולגולת של פרט יחיד שהגלו במערה.

באחד מימי שישי אחר הצהריים של דצמבר 2015, לוקח אותי ג'ון הוקס מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, חוקר בכיר בצוות של ברגר, לביקור חוזר באולם המאובנים כדי להדגים לי כמה מן המאפיינים הבולטים של עצמות הכוכב העולה. עמיתיו לצוות עדיין חוגגים בחוץ את חופשת חג המולד במסיבת בירה וברביקיו, אך הוקס מעדיף להיכנס פנימה. כאן, בין העצמות, הוא מרגיש במיטבו. הוא מתרוצץ אנה ואנה, מסדר את תיבות המאובנים על השולחנות, ובוחר לשם השוואה העתקים מדויקים של מאובני הומינינים אחרים מן האוסף העשיר של המחלקה לפלאו-אנתרופולוגיה.

הגולגולת לעצמה היא ערב־רב של תכונות ששויכו עד כה למינים שונים של הומינינים. הגולגולת הכילה מוח שנפחו היה, קרוב לוודאי, 450 עד 550 סנטימטרים מעוקבים בלבד. זהו מוח קטן כמו זה של מין אדם קדמון אחר, המכונה אוסטרלופיתקוס אַפַרַנְסִיס, שזכה לפרסום נרחב בגלל השלד בן 3.2 מיליוני השנים של "לוסי" שהתכלה באתיופיה ב-1974. ואולם, צורת הגולגולת מזכירה דווקא את הומו ארקטוס, הקרוב יותר למין האנושי המודרני. השיניים, לעומת זאת, דומות לשיניו של הומו הַבִּילִיס, אחד המינים הפרימיטיביים ביותר של הסוג הביולוגי הומו. הן הולכות וגדלות מקִדמת הלסת לעבר צִדה האחורי. אך בניגוד לאלה של הומו הביליס, הן קטנות יחסית, הטוחנות בעלות כותרות פשוטות תלוליות שיניים נמוכות ומספרן קטן יותר, תכונות המאפיינות מינים מאוחרים יותר בשושלת הסוג הומו.

גם בעצמות שמתחת לראש ניכר אותו פסיפס של מאפיינים. הגפיים העליונים וכן הכתפיים והאצבעות מותאמים לטיפוס, ואילו פרק כף היד וכף היד מותאמים לאחיזה בכלי אבן, פעילות שיוחסה בעבר רק להומינינים בשלב התפתחות מתקדם יותר, לאחר שירדו מן העצים ופיתחו מוח גדול יותר, ועמו כושר המצאה מפותח יותר. בגפיים התחתונים, מפרק הירך דומה לזה של לוסי, ואילו כף הרגל אינה שונה למעשה מזו שלנו. הנחת העבודה בקהילה המדעית הייתה שהמאפיינים המייחדים את הסוג הביולוגי הומו התפתחו כולם יחד: כף יד המותאמת ליצירת כלים, מוח גדול ושיניים קטנות, למשל. אבל "אוסטרלופיתקוס סֶדיבָּה והומו נַאלֶדי מוכיחים שמאפיינים שחשבנו שהתפתחו יחד, זה לצד זה, לא בהכרח התפתחו בעת ובעונה אחת," אומר הוקס.

שילוב חסר תקדים זה של מאפיינים פרימיטיביים ומודרניים אינו התכונה המובהקת היחידה של הומו נַאלֶדי. למאובנים שנמצאו במערה יש תכונות שמעולם לא נראו בפְרָט כלשהו המשתייך למשפחת האדם. הוקס שולף עצם של אצבע מן המצע המוקצף, הראשונה מבין עצמות כף היד, זו שמתחת לאגודל ומציג אותה לצד העצם המקבילה של הומו ספיינס: ההבדל בולט לעין. הקָנֶה של העצם הראשונה בהומו ספיינס חלק, עבה ורחב לכל אורכו. זה של הומו נַאלֶדי, לעומת זאת, צר בבסיסו ורחב בראשו, לאורכו עובר כעין רכס חד שאת שני צִדיו מעטרות כנפיים גרמיות דקיקות. גם לעצם הירך ולחלקי שלד אחרים של הומו נַאלֶדי יש מאפיינים ייחודיים.

ברגר ועמיתיו סבורים ששילוב מאפיינים זה של אוסטרלופיתקוס והומו, שלא נראה כמותו עד כה, והתכונות הייחודיות האחרות של הומו נַאלֶדי מצדיקים את שיוך מאובני הכוכב העולה למין חדש של הומינינים. אמנם, החוקרים עדיין לא קבעו את גיל המאובנים, אך במאמר שבו הכריזו על התגלית, שפורסם בספטמבר 2015 בכתב העת המדעי המקוון והפתוח eLife, הם מעלים את ההשערה שעל סמך המאפיינים הפרימיטיביים של הומו נַאלֶדי, בהשוואה למאפיינים של מינים קדומים בשושלת האדם כמו הומו הביליס והומו ארקטוס, גילו הוא ככל הנראה יותר משני מיליוני שנים ושורשיו נעוצים בשלב קדמוני באבולוציה של הסוג הביולוגי הומו – בבסיס עץ המשפחה של המין האנושי. אם אכן כך הדבר, התגלית היא הישג של ממש. מוצא האדם הוא ככל הנראה התעלומה הגדולה ביותר באבולוציה של המין האנושי, ועדיין לא נמצא לה פתרון, שכן מאובני מעבר, כאלה המגשרים בין אוסטרלופיתקוסים למיניהם, על שלל המאפיינים שלהם הדומים לאלה של קופים, לבין מינים מאוחרים יותר של הומו, המתאפיינים במבנה גוף דומה לזה של האדם בן ימינו, הם מאובנים נדירים ביותר ורוב אלה שנחשפו אינם יותר משברים. מדענים מבקשים זה שנים למצוא את התשובה לשאלה אילו מיני הומינינים ייסדו את הענף של הסוג הומו בעץ המשפחה ההומיניני. הם משתוקקים למצוא ראיות חדשות שיסבירו כיצד התפתחו התכונות המאפיינות את מבנה הגוף של האדם בן ימינו.

אבל ברגר ואנשי צוותו לא הסתפקו בהכרזה שתגליתם יכולה להיות רלוונטית לשאלת מוצאו של האדם. הם טענו שהשילוב הלא צפוי של תכונות שנמצא בהומו נַאלֶדי מורה על כך ששברי עצם יחידים ומבודדים, שאי אפשר להרכיב מהם שלד שלם, אינם יכולים לשמש בסיס להסבר הקשרים האבולוציוניים שבין מאובני הומינינים, שכן אי אפשר ללמוד מן החלקים על השלם. בכך הם יצאו חוצץ מול חוקרים אחרים שראו בעצמות יחידות כאלה, שנחשפו פה ושם, את העדות המוקדמת ביותר לאילן היוחסין של הסוג הביולוגי הומו.

ואולי מה שמעורר מחלוקת אף יותר מטענתם של ברגר וצוותו באשר למשמעות של הומו נַאלֶדי בכל הנוגע להבנת הקשרים האבולוציוניים שבין מיני ההומינינים השונים, הוא הפרשנות שלהם להתנהגות של הומו נַאלֶדי. בניסיון להבין כיצד הגיעו מאובני ההומינינים לחדר העצמות, שקלו החוקרים כמה מנגנונים אפשריים שמקובלים כהסבר להימצאות מצבורי מאובנים של הומינינים באתרים אחרים. בין השאר, האפשרות שהעצמות נסחפו לתוככי מערכת המערות במהלך שיטפון או שטורפים גדולים גררו את ההומינינים למערה כדי לאכול בה את בשרם. אבל הראיות שנמצאו בשטח אינן עולות בקנה אחד עם ההסברים האלה. מי שיטפון היו בוודאי סוחפים עמם לחדר העצמות גם את שרידיהם של בעלי חיים אחרים, וטורפים היו משאירים בהכרח סימני שיניים מרשיעים על העצמות. משום כך, הגיעו ברגר ואנשי צוותו למסקנה שהגופות הונחו בחדר העצמות בכוונה תחילה על ידי הומו נַאלֶדי.

אנטומיה –
פסיפס תכונות שלא נראה כמותו מעולם:
החפירות במערכת מערות הכוכב העולה הניבו יותר מ-1,550 פריטים של מאובני הומו נַאלֶדי שאפשר לשייכם ל-15 פְּרָטִים לכל הפחות, בכל טווח הגילאים, החל בינקות וכלה בזקנה. כמעט כל עצם בגוף מיוצגת במאגר המאובנים, ורבות מהן, ביותר מפריט אחד. על סמך שרידים אלה שִחזרו מדענים יצור שמתאפיין בפסיפס מדהים של תכונות: כמה מהן כאלה המשויכות לאוסטרלופיתקוסים הקדמונים ואחרות המאפיינות מינים שונים המשויכים לסוג הביולוגי הומו, וכן תכונות שכמותן לא נראו מעולם במין כלשהו של הומינינים. כמה מן התכונות האלה מתוארות באיורים הנלווים.
(איורים: פורטייה סלואן רולינגס; גרפיקה: ג'ן כריסטיאנסן)

כדי לעשות זאת, היה על ההומינינים להשקיע מאמצים כבירים. הגאולוגים בצוות של ברגר עדיין אינם יודעים איך בדיוק נוצרה מערכת מערות הכוכב העולה ואילו שינויים התחוללו בה במהלך הזמן. עד עתה הם מצאו פתח אחד בלבד המוביל לחדר העצמות, זה שדרכו נדחקו החופרות בדרכן לליקוט המאובנים. ואם זה אכן היה הפתח היחיד, הרי שמי שהניח את גופות המתים בחדר נדרש, לכל הפחות, לפלס את דרכו במסלול המתפתל מעלה ומטה לאורך 20 המטרים של "גב הדרקון" כדי להגיע לראש הפיר האנכי המוביל אל פתח החדר. משם היה אפשר להגיע לחדר בזחילה לאורך הפיר, תוך כדי גרירת הגופות, או פשוט להשליך אותן פנימה, כך שיחליקו במורד הפיר לחדר שבתחתיתו. ואם אכן הנתיב המוביל לחדר הנסתר היה שרוי תמיד באפלה מוחלטת, כפי שמשער צוות החוקרים, סביר להניח שההומינינים הסתייעו במקור אור מלאכותי כדי למצוא את דרכם אליו בסבך מערכת המערות. אם כך, הטענה היא שהומו נַאלֶדי בעל המוח הקטנטן לא זו בלבד שערך טקסי קבורה, אלא אף ידע להשתמש באש.

ברגר, ספון בכורסת עור באזור האירוח במשרדו, בידו ספל קפה, מנסה להסביר מה אומרים ממצאי הכוכב העולה על האבולוציה של המין האנושי. השעה היא 7:30 בבוקר, אך התריסים עדיין מוגפים והחדר חשוך למחצה. על הרצפה פרוסים שטיחי עור וצלילי ג'אז בוקעים מפטיפון בעיצוב וינטג'. התחושה היא כאילו אנחנו נמצאים בבקתת ציד של ג'נטלמן אנגלי ולא בחדר עבודה. "יהיה הגיל [של הממצאים] מה שיהיה, הם יעוררו מחלוקת," אומר ברגר. אם הם קדומים, אז הדבר עשוי להעיד על כך שמאפיינים גופניים ותכונות התנהגותיות חשובים הופיעו לראשונה כבר בשורשי הסוג הביולוגי שלנו, הומו, או אפילו קודם לכן, ולא במינים המאוחרים יותר, כפי שסברו עד כה. לדברי ברגר, אם הומו נַאלֶדי הוא מין קדום אף יותר, הוא עשוי להדיח את מיני האוסטרלופיתקוס ממקומם באילן היוחסין המוביל לאדם בן ימינו. אם, לעומת זאת, המאובנים שנחשפו צעירים באופן יחסי, יהיה על החוקרים לשקול מחדש מי הם המינים שהותירו אחריהם את עקבות התרבות האנושית באתרי מפתח ארכאולוגיים ברחבי אפריקה.

ייתכן שהומו נַאלֶדי הופיע לראשונה לפני מיליוני שנים, והצליח לשרוד ללא שינוי לאורך הדורות, ולעתים אף לצִדם של מינים אחרים המשתייכים למשפחת האדם, לרבות הומו ספיינס, בדומה לדגי הצַלַקַנת [סדרה קדומה של דגים שהיו מוכרים במאובנים, שנחשבה לנכחדת, עד ששני נציגים שלה התגלו במאה ה-20]. ייתכן גם שהומו נַאלֶדי הוא שפיתח כמה מן המסורות התרבותיות שארכאולוגים מייחסים לבני מיננו בשושלת האדם, אומר ברגר. וייתכן שהומו נַאלֶדי תרם דנ"א למאגר הגנים האנושי המודרני באמצעות רביית כלאיים עם אבות אבותינו הקדמונים, בדומה לאדם הניאנדרטלי ולאדם הדניסובי.

תחת שבט הביקורת

כשהצוות של ברגר פרסם בספטמבר 2015 ב-eLife את המאמר המדעי המכריז על התגלית, זכה הומו נַאלֶדי לקבלת פנים נלהבת. הידיעה הִכתה גלים ברחבי העולם ונראה היה ששום ערוץ תקשורת לא החמיץ את ההזדמנות לדווח על התגלית. אפילו האתר הסטירי The Onion קפץ על העגלה ופרסם תמונה משופצת של ברגר הדומע לצד כתבה שכותרתה: "ארכאולוגים אפופי צער מגלים באיחור של 100,000 שנה אב קדמון של האדם שהלך לעולמו." אבל גל ההתלהבות הציבורית פסח על כמה מחברי צמרת הקהילה הפלאו-אנתרופולוגית. אמנם, אין חולק על חשיבות הממצאים: מערה מלאה במאובנים של אבות אבותינו הקדמונים היא ללא ספק תגלית יוצאת דופן. אך הגישה שנקט הצוות בכל הנוגע לחילוץ המאובנים ולאִפיון העצמות והפרשנות שנתן לממצאים העלו לא מעט סימני שאלה.

מבטי בוז וביקורת מצד עמיתים באקדמיה אינם זרים לברגר. כמי שניחן ברהיטות לשון ובמראה "עובר מסך", חָבַר ברגר עוד בתחילת הקריירה המדעית שלו לנשיונל ג'יאוגרפיק. שיתוף הפעולה הניב מימון למחקריו, פרסום כתבות פרי עטו, והופעות טלוויזיוניות. אבל הוא חשף מעט מאוד מאובנים, והמאמרים שפרסם, המדעיים והפופולריים גם יחד, עוררו ביקורת בקרב כמה מבכירי הפלאו־אנתרופולוגים, בהם טים וייט מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי וברנרד ווד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שהאשימו אותו ברשלנות מדעית וברדיפה אחר כותרות.

הגילוי של אוסטרלופיתקוס סֶדיבָּה ב-2008 העלה את קרנו של ברגר בקהילה המדעית. גם מבקריו הנחרצים ביותר הודו שהתגלית, שכללה שני שלדים שלמים כמעט בני 1.98 מיליוני שנים, היא לא פחות ממדהימה. אך רבים לא הסכימו עם הפרשנות שלו לממצאים. לכל אורך הדרך שב וטען ברגר שבחיפוש אחר מוצא האדם, נזנחה אפריקה הדרומית לטובת מזרח אפריקה.

אוסטרלופיתקוס סֶדיבָּה מורכב מפסיפס מאפיינים ותכונות, שילוב של אוסטרלופיתקוס והומו. הדבר עשוי להעיד על כך שמוצא האדם באפריקה הדרומית דווקא. הקושי הוא שהמאובנים הקדומים ביותר המשויכים לסוג הביולוגי הומו, הם פריטים מתקופות שקדמו לאוסטרלופיתקוס סֶדיבָּה ונמצאו במזרח אפריקה. ברגר טען גם אז, ששברי מאובנים יחידים ומבודדים (שאינם יוצרים שלד שלם), כמו אלה שנמצאו במזרח אפריקה ונחשבו לשרידים הקדומים ביותר של הסוג הומו, אינם ניתנים לשיוך למין או לסוג זה או אחר, שכן השלדים שהוא גילה, שהתאפיינו בשילוב מפתיע של תכונות, מוכיחים שאי אפשר ללמוד מהם על השלם. עמיתיו דחו רובם טענה זו.

גילוי הומו נַאלֶדי חיזק את מעמדו של ברגר בציבור ואת רעיונותיו השנויים במחלוקת על אודות מוצא האדם ומשמעותם של שברי מאובנים פזורים. אבל יריביו לא בוששו לשלח בו את חִצי הביקורת. בריאיון שהעניק וייט ל"קליפורניה", כתב העת של ארגון הבוגרים של האוניברסיטה שלו, הוא טען שמאובני הכוכב העולה שייכים ככל הנראה למין קדום של הומו ארקטוס, ולא למין חדש. וייט ידוע בעיקר כמי שגילה מאובני הומינינים באתיופיה, לרבות מאובנים של אוסטרלופיתקוס גַרְהי בני 2.4 מיליוני שנים. על סמך גילם של המאובנים והמקום שבו נחשפו, טענו וייט וברהנה אספאו ממכון המחקר ריפט ואלי ועמיתיהם שאוסטרלופיתקוס גַרְהי הוא קרוב לוודאי אב קדמון של הסוג הביולוגי הומו. בריאיון הפנה וייט אצבע מאשימה לעבר צוות הכוכב העולה, שלדבריו גרם נזק למאובנים במהלך חשיפתם ואץ לפרסם את ממצאיו בטרם עת. במאמר נוקב שפרסם פרק זמן לאחר מכן באתר הבלוגים של הגארדיין, התריע וייט מפני הסכנות הטמונות בעירוב שבין עבודה מדעית ובין מופעי ראווה. "אנחנו עדים להידרדרות של תחומי מדע מסוימים ההופכים לחלק מתעשיית הבידור," כתב וייט.

וייט אינו המדען היחיד שהביע ספקות לגבי ממצאי הכוכב העולה. קרול וורד מאוניברסיטת מיזורי אומרת שאם כי מאגר המאובנים שנחשפו מרשים בהיקפו, עדיין לא ברור עד כמה הוא משמעותי. וורד מדגישה את חשיבות תיארוך העצמות: "רק כשנדע מהו גיל העצמות, נוכל לקבוע מהי משמעותן לגבי האבולוציה של המין האנושי."

לוורד יש ביקורת גם על המאמר המתאר את המאובנים. לדבריה, אין בו די נתונים השוואתיים שיאפשרו למדענים מן החוץ להשוות בינם לבין מאובנים רלוונטיים אחרים כדי להעריך את טענותיהם של ברגר וצוותו. חסר במאמר גם ניתוח פילוגנטי – בעיקרו של דבר, חקר הקשרים האבולוציוניים בקבוצת יצורים על סמך השוואה ממוחשבת של תכונותיהם – שיהיה בו כדי ללמד היכן ממוקם הומו נַאלֶדי בעץ האבולוציה של משפחת האדם. "נראה ש[כותבי המאמר] משתוקקים לקשר את הומו נַאלֶדי אל שורשי עץ המשפחה של המין האנושי," אומרת וורד, אך בהיעדר ניתוח פילוגנטי מפורט או תיארוך, לא נוכל לדעת האם אכן יש קשר כזה.

כף יד מותאמת לאחיזה: כף היד של הומו נַאלֶדי היא הממצא השלם ביותר מסוגו שהתגלה מעולם המשויך למין אנושי נכחד.

חוקרים רבים תומכים בדעה שלפי הראיות המצויות בידינו כיום, הסוג הביולוגי הומו הופיע לראשונה במזרח אפריקה. במארס 2015, כמה חודשים לפני שנודעו ברבים פרטים בדבר גילוי הומו נַאלֶדי, הכריזו בריאן וילמור מאוניברסיטת נבדה שבלאס וגאס, קיי ריד מאוניברסיטת המדינה של אריזונה ועמיתיהם על תגלית משלהם: עצם לסת תחתונה בת 2.8 מיליוני שנים שנמצאה באתר לֶדי-גֶרַארוּ שבצפון־מזרח אתיופיה. לדבריהם, מאובן זה הוא הנציג הקדום ביותר שנמצא עד כה של הסוג הומו. הלסת היא בעלת סימני היכר ברורים המייחדים את הסוג הביולוגי הומו, טוענים החוקרים. לצד אלה, אפשר להבחין בה בתכונות המעידות על מעבר בין אוסטרלופיתקוס להומו. כל עוד לא נקבע גילם של מאובני הומו נַאלֶדי, אי אפשר להדיח את הלסת שנמצאה בלדי-גרארו ממעמדה כראיה הקדומה ביותר לאילן היוחסין שלנו, טוענת ריד. היא גם דוחה את טענתם של ברגר, הוקס ועמיתיהם שאי אפשר לשייך בוודאות ממצאים אנטומיים חלקיים לקבוצה טקסונומית כלשהי. "יש לי תיארוך ברור, 2.8 מיליוני שנים, ולממצא שלנו יש מאפיינים של הומו," היא עומדת על דעתה.

השאלה אילו מאובנים מבשרים את שחר האנושות מעוררת מחלוקת בקהילת הפלאו־אנתרופולוגים בין השאר משום שהם עצמם חלוקים בשאלה מה מגדיר את הסוג הביולוגי הומו מלכתחילה. הומו נַאלֶדי "מפנה זרקור אל הדיון בשאלת הגדרתו של הסוג הביולוגי הומו, אם על סמך ראיות חלקיות בלבד ואם על בסיס ראיות המספקות תמונה שלמה יותר," אומרת סוזן אנטון מאוניברסיטת ניו יורק, מומחית למינים הקדומים ביותר באבולוציה של שושלת האדם. ההבחנה בין אוסטרלופיתקוס לבין הומו "אינה משימה פשוטה כלל ועיקר כיום. כולנו תוהים איך ראוי לערוך את ההבחנה, ולאנשים שונים יש השקפות שונות." אנטון ושותפיה לדרך מבחינים בין סוגי ההומינינים האלה על סמך מאפייני הגולגולת, עצמות הלסת והשיניים. חוקרים אחרים טוענים שיש לבסס את ההבחנה על סמך מבנה עצמות השלד שמתחת לגולגולת, המכונות postcrania, שכן הן משקפות את השינויים ההסתגלותיים המשמעותיים ביותר שעברו ההומינינים במעבר מסביבות מיוערות לאזורים חשופים, נטולי צמחייה. ואולם, לא הרבה ידוע על עצמות השלד שמתחת לגולגולת במינים הקדומים באבולוציה של שושלת האדם. מאובני הכוכב העולה הם "צרות של עשירים," אומרת אנטון. פסיפס התכונות המאפיינות אותם מורה על כיוונים שונים וצוותו של ברגר לא ציין במפורש איך ועל סמך מה הוא מגדיר את הסוג הביולוגי הומו. "הדיון בנושא רחוק ממיצוי," אומרת אנטון.

אך גם אם השרידים שנמצאו במערות הכוכב העולה מצדיקים את שיוך המאובנים למין הומו, וגם אם יתתבר שהם בני יותר משני מיליוני שנים, לא יהיה די בכך כדי לשכנע את הספקנים שהומו נַאלֶדי נמנה עם המינים שהובילו במישרין אלינו או אף היה קרוב לענף באילן היוחסין המוביל לאדם בן ימינו. ברנרד ווד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון סבור שהעצמות מייצגות אוכלוסייה נכחדת שככל הנראה פיתחה את תכונותיה המוזרות בבידוד יחסי. "אפריקה הדרומית היא מבוי סתום בקצה היבשת האפריקנית," אומר ווד. "ההשערה שלי היא שחילופי גנים בקצה היבשת לא היו נפוצים כפי שהיו במזרח אפריקה, שבה האפשרויות לחילופי גנים בין אוכלוסיות שמקורן בדרום היבשת ובמרכזה ולהאחדת תכונותיהן היו רבות במידה ניכרת." כדוגמה נוספת לאוכלוסייה נכחדת ומבודדת כזאת ווד מזכיר מין מוזר אחר של הומו, הומו פלורסיינסיס, שהתאפיין במוח קטן ובקומה נמוכה במיוחד וחי על האי פלורס שבאינדונזיה במשך זמן רב לאחר שהומו ספיינס כבר הופיע לראשונה באפריקה.

גם הטענה שהומו נַאלֶדי בעל המוח הקטנטן ערך טקסי קבורה למתים נתקלה בהתנגדות. "זו טענה מרחיקת לכת," אומרת הארכאולוגית אליסון ברוקס מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הדעה הרווחת היא שנוהג זה ייחודי למיני אדם בעלי מוח גדול הרבה יותר ומבנה אנטומי מודרני יותר. נראה שהראשונים שהפגינו התנהגות טקסית תבונית כזו היו הניאנדרטלים. מכל מקום, טקסי קבורה נעשו נפוצים רק לפני 100,000 שנים. "לא הייתי רוצה לשלול לגמרי את האפשרות שיש ממש בטענתם [של חוקרי הכוכב העולה]", אומרת ברוקס, "אך לדעתי, הסבירות שלה נמוכה כל כך עד שנדרשות ראיות מוצקות הרבה יותר כדי לאשש אותה".

למעשה, גם בצוות החפירה שחילץ את המאובנים הועלו ספקות לגבי הרעיון שהומו נַאלֶדי הניח את מתיו במתכוון באותו חדר תת־קרקעי עמוק, ולו רק מסיבות לוגיסטיות. "זה ממש לא פשוט לפלס דרך לשם עם תרמיל על הגב, ובוודאי שלא תוך כדי גרירת גופה," אומרת אליוט. "אך במשך שנתיים ניסינו למצוא הסבר אחר לתעלומה, ללא הצלחה."

ואולם, גם אם הומו נַאלֶדי אכן הביא את מתיו לקבורה באותו חדר עמוק, אין בהתנהגות הזאת כדי להעיד בהכרח על תחכום קוגניטיבי. טרביס פיקרינג מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, שחוקר באזור "ערש המין האנושי" במשך 20 השנים האחרונות, מסכים שהתשובה ההגיונית ביותר לשאלה כיצד הגיעו העצמות לחדר המרוחק היא שהומינינים אחרים הניחו אותן שם בכוונה תחילה. פיקרינג סבור שאי אפשר להכריע כרגע בשאלה "אם משמעות הדבר שהומו נַאלֶדי היה מין מתקדם למדי מבחינה תרבותית שפיתח נוהגי קבורה טקסיים או פשוט מין קדמוני שדחף פרימיטיבי מולד הורה לו להתרחק מגופות נרקבות."

במרוץ לפרס הנכסף

ברגר דוחה את טענות מתנגדיו ואומר שהן כולן הועלו במאמרי מדע פופולרי בעיתונות וברשתות החברתיות ולא במסגרת המחמירה של כתב עת מדעי. לדבריו, "הראיות שלהם מתבססות רק על דבריהם." הוא עומד על דעתו שצוותו נקט זהירות יתרה בחילוץ המאובנים, והסביר בפוסט שהעלה בפייסבוק שהנזק לעצמות נגרם עוד קודם שצוות הכוכב העולה הגיע למקום לראשונה. ברגר מניח שחופרי מערות חובבנים שזהותם אינה ידועה דרכו על העצמות כשחקרו את הזירה בעבר. ברגר אומר שצוות החפירה שלו היה יכול לעבוד ביעילות ובמהירות משום ש"לא נתקלנו בבעיות שבהן נתקלים צוותים אחרים." באתרים אחרים המאובנים השתמרו בדרך כלל כשהם נעוצים בסלע. חילוץ וניקוי של מאובנים כאלה כרוכים בעבודה מפרכת וממושכת. לעומת זאת, באתר הכוכב העולה המאובנים היו פשוט מונחים על אדמה לחה שהוסרה מהם בקלות. זאת ועוד, שלא כמו צוותים אחרים, שהם לרוב קטנים ומנהלים מסעות חקר באתרים מרוחקים במשך שישה עד שמונה שבועות בשנה, הצוות של ברגר גדול ובסיסו ביוהנסבורג, כך שבאפשרותו לעבוד באתר בכל עת או להמשיך במחקר באולם המאובנים באוניברסיטה. אם בוחנים את העבודה שהשקיע צוות הכוכב העולה במונחים של שעות עבודה לאדם, כפי שתועדו בפרק הזמן שבין גילוי המאובנים לפרסום הממצאים, "הרי שההשקעה אינה פחותה מזו של כל צוות אחר," ברגר קובע נחרצות.

באשר לטענתו של וייט שמאובני הכוכב העולה שייכים ככל הנראה למין קדום של הומו ארקטוס, ולא למין חדש, "הוא חולק על כל ממצא, למעט ממצאים שהוא עצמו הגדיר," אומר ברגר בעוקצנות. אם נשייך את שרידי הומו נַאלֶדי להומו ארקטוס, משמעות הדבר תהיה שהומו ארקטוס התאפיין בשׁוֹנוּת ביולוגית רבה מזו שניכרת בבני מיננו, ולדעתו של ברגר, הדבר אינו סביר. ולעצם העניין, להומו נַאלֶדי יש תכונות ייחודיות שלא נמצאו בשום הומינין אחר. "אם נושא הדיון הוא ביולוגיה אבולוציונית, אין עוד מקום לוויכוח," מכריז ברגר. "למען האמת, אני מופתע מכך ש[אנשים] לא טענו שמדובר בסוג ביולוגי חדש," ולא רק במין חדש.

כשהוא נשאל לגבי תיארוך מאובני הכוכב העולה, אומר ברגר שהנושא מצוי בבדיקה של גאולוגים, ושבמוקדם או במאוחר תימצא התשובה גם לכך. אך לדבריו, גיל הממצאים, כפי שייקבע, לא ישנה את התפיסה הבסיסית של צוותו לגבי הקשרים שבין הומו נַאלֶדי לבין מינים אחרים המשתייכים למשפחת האדם. אם כי להומו נַאלֶדי יש כמה תכונות מפתח המאפיינות את הסוג הביולוגי הומו, במובנים מסוימים פסיפס התכונות הכולל שלו פרימיטיבי אף מזה של הומו הביליס ולמעשה, גם מזה של עצם הלסת מלדי-גרארו, המאובן שנחשב לנציג הקדום ביותר של שושלת האדם. לא משנה מה גילם של מאובני הכוכב העולה, תכונותיהם מורות על כך שהענף של הומו נַאלֶדי בעץ האבולוציה של משפחת האדם קדום מענפים אלה. ואם יתברר שגיל המאובנים צעיר יותר, אז הם מייצגים אוכלוסייה מאוחרת של המין [קדום] הזה.

אם כך, מדוע לא כלל הצוות ניתוח פילוגנטי במאמר המכריז על המאובנים כמייצגי מין חדש? כדי להבין מהם הקשרים האבולוציוניים בין יצורים שונים, מדענים העוסקים בביולוגיה אבולוציונית נעזרים בשיטה הקרויה קלדיסטיקה, שמסווגת סוגים ומינים לקבוצות על סמך תכונות חדשות שהם חולקים עם האב הקדמון המשותף שלהם הקרוב ביותר לזמנם, אך לא עם אבות קדמונים קדומים יותר. הבעיה היא שהשיטה יעילה בעיקר כשהמאפיינים נִצְפִּים בכל היצורים שבהם מדובר.

כשמדובר במאובנים, הדרישה הזאת אינה מעשית, שכן הם נבדלים באופן ניכר זה מזה בתכונות שהשתמרו בהם. פלאו־אנתרופולוגים מיישמים את השיטה בעיקר כשהם מנתחים מאפייני גולגולת ושיניים של המאובנים. לגולגולת יש חשיבות מיוחדת בניתוחים האלה, שכן צורת הגולגולת משתנה במידה ניכרת מהומינין אחד למשנהו, ולכן נחשבה מאז ומתמיד משמעותית ביותר להגדרת ההומינינים למיניהם. ואילו השיניים הן השרידים השכיחים ביותר שהותירו אחריהם ההומינינים. עצמות שמקורן בחלקים אחרים של השלד אינן נחשפות תמיד לצד הגולגולת או השיניים ומשום כך קשה לשייך אותן למין כלשהו המוגדר על סמך שרידי הגולגולת או השיניים. כמו כן, עצמות שלד המאפיינות מין מסוים אינן מופיעות בהכרח במינים אחרים.

לאמִתו של דבר, כמה מן האלמנטים המרכזיים במאובני הומו נַאלֶדי – לרבות מקבצי העצמות השלמים כמעט של כפות הידיים והרגליים – מיוצגים באופן חלקי בלבד, אם בכלל, במאגר המאובנים של הומינינים אחרים שנחשפו עד כה, כגון הומו ארקטוס והומו הביליס. בהיעדר חלקי שלד מקבילים שאפשר להשוות ביניהם, החוקרים לא יכלו לערוך ניתוחי קלדיסטיקה של הומו נַאלֶדי כדי ללמוד על מגוון התכונות המסקרנות המאפיינות את עצמות השלד שמתחת לגולגולת, וערכו אפוא ניתוח על סמך מאפייני הגולגולת והשיניים. אך כמה מתוצאות הניתוח עוררו ספק בלבם, שכן הן הורו על כך שהומו נַאלֶדי, על מאפייניו הפרימיטיביים הרבים, קרוב להומו ספיינס יותר מאשר להומו ארקטוס הקדום הרבה יותר. ברגר רואה בכך אישוש לטענתו שאילנות יוחסין המבוססים על נתונים אנטומיים חלקיים המתמקדים במרכיב אחד בלבד של השלד, כגון הראש או השיניים, אינם אמינים.

ברגר עדיין מאמין שבדרך כלשהי, הומו נַאלֶדי יחולל מהפך בתפיסה המדעית של האבולוציה האנושית, אבל הוא אינו מבקש מעמיתיו לקבל את דבריו כמות שהם. שלא כמקובל בקהילת הפלאו־אנתרופולוגים, הידועה בחשאיות שלה בכל הנוגע לממצאי מאובנים ובמגבלות המוטלות על הגישה אליהם, הנהיג ברגר מדיניות מפורשת לגבי מאובני הכוכב העולה המאפשרת לכל חוקר המעוניין בכך לבחון אותם מקרוב. זאת ועוד, בד בבד עם פרסום התגלית ב-eLife, שחרר צוות החוקרים לפרסום ב-MorphoSource – מאגר דיגיטלי של נתונים אנטומיים – סריקות תלת־ממדיות של עצמות בעלות חשיבות ניכרת, והמבקרים במאגר הנתונים מוזמנים להדפיס העתקים תלת־ממדיים של הממצאים. אמנם, בשלב זה הרזולוציה של הסריקות אינה גבוהה דיה כדי לאפשר מחקר עצמאי, אך "היא טובה די הצורך לאפשר לכל אחד לבחון את טענותינו," אומר ברגר.

"הגישה החופשית לממצאים שאנשים מקבלים היא ייתרון ענק; התלונות הן סתם רעש רקע," אומר דייוויד סטרייט מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. סטרייט מזכיר מאמר מערכת ידוע שכתב וייט בשנת 2000, ובו טען שבשל ההתעניינות הציבורית העצומה במוצא האדם, מוטלת על הפלאו־אנתרופולוגים חובה מיוחדת לברר את העובדות לאשורן. "זו גישה מוטעית מיסודה," טוען סטרייט. "מובן מאליו שעלינו לעשות את מלאכתנו נאמנה, אך המדע אמור לפעול בדרך של שלילת אפשרויות. אנחנו מצמצמים את טווח האמיתות האפשריות כדי להבין מה אירע בעבר, אך תמיד יכולים לצוץ נתונים חדשים שיהיה בהם כדי לשנות את התפיסה הרווחת." הגישה החופשית למאובנים שברגר מעניק לחוקרים אחרים, אומר סטרייט, מאפשרת למדענים שחולקים עליו להעמיד למבחן את טענותיהם ולבדוק אותן אל מול טענותיו שלו. "התחום מתקדם רק כשאנשים יכולים לבחון את הממצאים."

בינתיים, צוות הכוכב העולה ממשיך בעבודתו במלוא הקצב, בלי להמתין לאישור המתנגדים. הגאולוגים עוסקים בשחזור ההיסטוריה של מערכת המערות; החופרות מחלצות מחדר העצמות עוד ועוד מאובנים; אנשי הביולוגיה המולקולרית מנסים למצות דנ"א מן העצמות. ובאשר לציידי המאובנים, הם תרים אחר ממצאים חדשים, במקומות אחרים. "[הומו נַאלֶדי[ מבשר עידן חדש של מחקר מדעי, המופלא ביותר שידענו מעולם," מכריז ברגר בהתלהבות אופיינית. ואם לא יהיה זה הומו נַאלֶדי, תהיה זו התגלית הבאה של הצוות: ברגר מגלה שצוות החוקרים שלו כבר מתקדם בחזית מחקר חדשה זו, אך מסרב למסור פרטים נוספים. עם זאת, הוא מוסיף בחיוך ממזרי שהצוות כבר איתר "יותר מאשר אתר חדש אחד" שמצית את דמיונו ומדרבן אותו לצאת למרוץ פעם נוספת, ממש כפי שהתמונות המגורענות ממערות הכוכב העולה הלהיבו אותו כשראה אותן לראשונה והניעו אותו לצאת להרפתקה. בדרמה הזאת, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה..