על הרצף: מה אנו יודעים על אוטיזם?

הרצף האוטיסטי הוא שם כולל למגוון מצבים שמסווגים כהפרעות נוירו-התפתחותיות, כלומר הפרעות שמקורן בהתפתחות חריגה של מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה), ובאות לידי ביטוי כבר בתקופת הילדות. הפרעות על הרצף האוטיסטי מתאפיינות בליקויים בתקשורת ובכישורים החברתיים, ולעתים רבות גם בכישורי שפה לא מפותחים, תחומי עניין מצומצמים והתנהגויות חזרתיות. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר הילדים המאובחנים כאוטיסטים, והפרעות האוטיזם עומדות במרכזם של מחקרים רבים במדעי המוח.

הדרך לחקור את הסיבות והגורמים להפרעות על הרצף האוטיסטי כוללת שיטות מחקר רבות, ובכלל זה נתיחות שלאחר המוות בבני אדם וניסויים התנהגותיים בחיות מודל.

המוח האוטיסטי

מחקר שהשווה את התוצאות של מחקרים קודמים רבים שעסקו בגודל קליפת המוח והרכבה אצל אוטיסטים מצא הבדלים בינם לבין מי שאינם נמצאים על הרצף. במחקר רוכזו תוצאות של מדידות היקף הראש ומשקל המוח וסריקות תהודה מגנטית, MRI.

החוקרים מצאו שאצל אוטיסטים גודל המוח ומספר תאי העצב נוטים לגדול במהלך ילדותם, ואילו בבגרות חלה ירידה בנפח המוח ובעובי השכבות בו. מכאן הסיקו שהילדוּת היא תקופה קריטית בהתפתחות הפרעות הקשת האוטיסטית, ועל כן חשוב מאוד לזהות אותן כמה שיותר מוקדם ולערוך מחקרים ממוקדי-גיל כדי לענות על שאלות הנוגעות לאוטיזם.

דרך נוספת לבחון את המאפיינים המוחיים של אוטיסטים היא שימוש ב-MRI תפקודי, fMRI, כדי למדוד את הפעילות המוחית. בשיטת הדימות הזו עוקבים אחר שינויים בצריכת החמצן בכלי הדם של המוח במהלך פעילות מסוימת. ככל שמגיע יותר דם לאזור מסוים מסיקים שהוא פעיל יותר במהלך הבדיקה.

מחקר שבחן את הפעילות המוחית באמצעות fMRI מצא שהפעילות המוחית של אוטיסטים נוטה להיות פחות מסונכרנת מזו של אנשים אחרים, כך שאזורים באונה הקדמית של המוח לא פועלים בתיאום עם אזורים באונה הקודקודית. בנוסף נמצא שכפיס המוח (קורפוס קלוסום), שמחבר בין שני צדי המוח, קטן יותר במוחם של אוטיסטים, וגם פחות פעיל לעומת אנשים שאינם על הרצף. גודלו ופעילותו המופחתים של כפיס המוח מובילים לליקויים בתקשורת בין חלקים שונים במוח ולקושי לבצע אינטגרציה יעילה של מידע המתקבל מאזורים שונים.

מחקרים נוספים שעשו שימוש בדימות הראו שהפעילות באזור במוח שאחראי על תפיסת פרצופים חלשה יותר אצל אוטיסטים, וכך גם הפעילות באמיגדלה – מבנה במוח שממלא תפקיד מפתח בעיבוד גירויים רגשיים. הפעילות המופחתת יכולה להסביר את הקשיים שיש לאוטיסטים באינטראקציה חברתית ובהבנה של מצבים רגשיים.

בשנים האחרונות מתרבים המחקרים שמוצאים קשר בין פעילות עצבית לא מאוזנת לבין תסמיני האוטיזם. הפעילות העצבית במוח כרוכה באיזון ותיאום בין עירור לעיכוב, כלומר בין פעילותם של תאי עצב שמעוררים את התאים האחרים, לבין זו של תאים שמדכאים את הפעילות העצבית. מחקרים בחיות מודל מצאו כי פגיעה באיזון הזה בעכברים רגילים הובילה להצגת התנהגויות שמאפיינות זני עכברים שמדמים את תסמיני האוטיזם. הדעות חלוקות בנוגע לאופי הפגיעה באיזון, כלומר האם יש עודף בפעילות מעוררת או מדכאת, אך הספרות מצביעה באופן עקבי על קשר הדוק בין פגיעה באיזון לתסמיני האוטיזם, גם בקרב בני אדם.

פעילות פחות מסונכרנת. בדיקת fMRI לזיהוי תגובת המוח לגירוי שמיעתי במכון פסטר, פריז | צילום: Science Photo Library

תורשה או סביבה?

מחקרי תאומים, שבוחנים את שכיחותן של הפרעות אצל תאומים זהים כדי להעריך אם הן עוברות בתורשה, מצאו כי לתסמונות על הרצף האוטיסטי יש מרכיב גנטי משמעותי. עם זאת, עד כה לא נמצא גן יחיד הנושא את תכונת האוטיזם, כפי שרואים בתכונות אחרות כמו צבע עיניים או מחלת סיסטיק פיברוזיס. בשל כך הפרעות הרצף האוטיסטי נחשבות "מרובות גורמים".

כדי לאתר גנים שעלולים לגרום לאוטיזם נוהגים בין השאר למפות את ה-DNA של אוטיסטים ובני משפחותיהם. בתהליך הזה משווים את החומר הגנטי של הנבדקים במטרה למצוא גנים משותפים שבהם התרחשה מוטציה מסוימת אצל הנבדקים האוטיסטים, אך לא אצל בני משפחה שלהם. מחקרי מיפוי הצביעו עד כה על עשרות גנים שמוטציות בהם קשורות כנראה לאוטיזם.

זיהוי הגנים המעורבים באוטיזם מאפשר לחקור את ההפרעה בעזרת חיות מעבדה ולפתח שיטות טיפוליות שיכולות להקל על אוטיסטים. כדי לתרגם ממצאים גנטיים מבני אדם לחיות מעבדה משתמשים בחיות טרנסגניות, כלומר חיות ששינו להן את ה-DNA באמצעות הנדסה גנטית.

קיימים כיום מספר זנים של עכברים מהונדסים גנטית עם מוטציה בגנים הקשורים לאוטיזם שנועדה ליצור עכברים "אוטיסטים". העכברים אכן מציגים התנהגויות מקבילות לאלה שמאפיינות הפרעות אוטיסטיות אצל בני אדם: בניגוד לעכברים רגילים, שמעוניינים באינטראקציה חברתית, עכברים אוטיסטים נמנעים מקרבתם של עכברים אחרים. בנוסף הם מציגים קשיים בלמידה וזיכרון ומפגינים חרדה מוגברת והיפראקטיביות – תכונות נוספות שאופייניות לאוטיסטים אנושיים.

עכברים טרנסגניים פותחים צוהר להבנה מעמיקה יותר של ההפרעה, וגם לטיפול בה. מחקרים שמשווים בין דפוסי הפעילות העצבית של עכברים טרנסגניים לאלו של עכברי ביקורת יכולים לשפוך אור על המנגנונים העומדים בבסיסן של תסמונות האוטיזם. במקביל, השימוש בחיות המודל מאפשר לפתח גישות להקלה על התסמינים המלווים את ההפרעות על הקשת האוטיסטית. התרגום של ממצאים בחיות מודל למסקנות שנוגעות להתנהגות אנושית מורכבת הוא כמובן איננו מיידי ופשוט, ועובר דרך שחזור של הממצאים על ידי מעבדות מחקר שונות, אישושם בטכניקות שונות בבני אדם (מיפוי גנטי למשל, במקרה של זיהוי גנים המעורבים באוטיזם), ולבסוף במקרים של פיתוח תרופות – ניסויים קליניים בבני אדם.

מחפשים אצל עכברים. כלובי עכברים טרנסגניים המשמשים לחקר אוטיזם במכון פסטר, פריז | צילום: Science Photo Library

אבחון וטיפול

את אבחון ההפרעות על הרצף האוטיסטי עושים פסיכולוגים בהתאם להגדרות שנקבעו ב-DSM-5, מדריך הסיווג של הפרעות הנפש וההתנהגות על פי תסמיניהן. האבחון כולל התייחסות להיבט ההתפתחותי, לתפקוד השכלי (קוגניטיבי), לתסמינים תפקודיים של ההפרעה, וכולל הערכה של תסמיני האוטיזם, כגון קשיי תקשורת ואינטראקציה חברתית, התנהגות חזרתית ועוד.

בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת באבחון מקרי האוטיזם: בעוד שבשנת 2000 שכיחות התופעה עמדה על 1 ל-150, בשנת 2012 היא זינקה ל-1 ל-68. הסיבה לעלייה אינה ידועה בבירור, אך מעריכים שמדובר בשילוב של הרחבת ההגדרה של תסמונות הקשת האוטיסטית, עלייה במודעות לתופעה, וגם עלייה אמיתית בשכיחותה.

אוטיזם הוא מצב שנמשך לאורך כל החיים ואין לו תרופה. עם זאת, יש תרופות שעשויות להקל על חלק מהתסמינים של ההפרעה. כך תרופות שנועדו לטפל בהפרעת קשב וריכוז מסייעות להתמודדות עם היפראקטיביות, ונוגדי דיכאון תורמים להפחתת חרדה ותוקפנות. לצד הטיפולים התרופתיים, שיטות התנהגותיות להקלה על תסמיני ההפרעה מסייעות לילדים ומבוגרים על הקשת האוטיסטית לשפר את מיומנויותיהם החברתיות, הקוגניטיביות והרגשיות.