האינטרפרונים, חלבונים המהווים חלק ממערכת החיסון של הגוף, משמשים כיום גם כתרופות למגוון מחלות – מסרטן ועד מחלות אוטואימוניות
מדי יום ביומו אנו חשופים לפתוגנים (מחוללי מחלות), ובהם חיידקים, נגיפים ועוד. אם כך, מדוע איננו חולים כל הזמן?
התשובה היא שגופנו נלחם במחוללי המחלות – הידועים גם כפתוגנים – בעזרת מערכת מתוחכמת ביותר, הלא היא מערכת החיסון. מערכת החיסון מורכבת ממגוון גדול של תאים ומולקולות המזהים את הפתוגן, מגייסים תאים למקום ההדבקה ומנסים להיפטר מהפולש תוך גרימת נזק קטן ככל האפשר לתאי הגוף עצמם.
בקו ההגנה הראשון של מערכת החיסון נמצאת משפחה של חלבונים מיוחדים הנקראים אינטרפרונים (interferons, IFNs). האינטרפרונים התגלו בשנות החמישים, והם חלבונים המופרשים על ידי תאי הגוף בתגובה להדבקה בנגיפים, בחיידקים או בטפילים. האינטרפרונים שייכים למשפחת הציטוקינים (cytokines), מולקולות איתות המאפשרות תקשורת בין תאי מערכת החיסון ובינם לבין שאר תאי הגוף.
האינטרפרונים הם חלק ממערכת הבקרה של מערכת החיסון, ובשל השפעתם עליה הם משמשים לטיפול במחלות כגון מחלות כבד, טרשת נפוצה וסוגי סרטן שונים. במקרים רבים הם משמשים לא רק כטיפול תומך, אלא כתרופה מצילת חיים ממש – לדוגמה, בטיפול בדלקת כבד נגיפית.
מי ומי באינטרפרונים
האינטרפרונים נחלקים לכמה סוגים. אינטרפרון אלפא (IFNα) הנוצר בתאי דם לבנים בלבד.
הוא גורם לחיזוק מערכת החיסון של החולה. משום כך משתמשים כיום באינטרפרונים מסוג אלפא להפחתת היכולת של התאים הסרטניים להתגונן מפני מערכת החיסון, וכך להאטה ואפילו לבלימה של התפתחות מחלת הסרטן בגוף.
אינטרפרונים מסוג ביתא (IFNβ) נוצר בכל תאי הגוף הנמצאים באיברים שונים, ולא רק בתאי דם לבנים (כמו אינטרפרון אלפא), והם משמשים כתרופה למצבים רפואיים כגון טרשת נפוצה ודלקת כבד נגיפית מסוג C.
קבוצה אחרת במשפחת האינטרפרונים היא האינטרפרונים מסוג גמא (IFNγ), שלהם תפקיד מרכזי בפעילות מערכת החיסון. אינטרפרון גמא מופרש מתאי מערכת החיסון, מתאים הנקראים תאי T ו-NK. בעיקר, תאי T מעוררים תגובה חיסונית, ותאי NK מפרישים אנזימים מחוררים ומעכלים את הנגיף. לאינטרפרון גמא תפקיד חשוב בהתמודדות עם פתוגנים ובהפעלת תהליכי דלקת בגוף. הוא מפעיל תאים שונים של מערכת החיסון, כגון מקרופאגים- תאים בולעים פתוגנים ומפרשים ציטוקינים שהם מולקולות המשירים תגובה חיסונית. הם מתים ומתחדשים כל הזמן ונמצאים כמעט בכל הרקמות בגוף; מעלה את התפקוד של תאי NK, כלומר, היעילות של התאים הללו עולה מכיוון שהיכולת שלהם להפריש אנזימים, לעכל את הנגיף ולתקוף פתוגנים בגוף עולה; מגביר את כמות האנטיגנים – מולקולות המעוררות תגובה חיסונית – על ידי תאים מציגי אנטיגנים כמו מקרופגים, דרך העלאת רמות הביטוי של MHCII שהיא מולקולה הנמצאת על התאים הללו ועוד. ברפואה הוא משמש לטיפול במחלות שונות, ובהן גרנולומטוזה כרונית, והוא ניתן לחולים שגופם אינו מייצר מספיק אינטרפרון גמא בכוחות עצמו.
סוג נוסף במשפחת האינטרפרונים, שנתגלה לראשונה בשנת 2003 נקרא אינטרפרון למדא (IFNλ). למרות שנתגלה מזמן רב, עדיין אין מדע מדויק על התפקיד שלו.
אינטרפרון למדא מיוצר בגוף בתגובה לזיהומים. התפקידים הביולוגים שלו מאוד דומים לתפקידו הביולוגי של הסוג הראשון של אינטרפרונים הכולל אינטרפרון אלפא ואינטרפרון ביתא. אבל, בניגוד לאינטרפרון אלפא שהרצפטורים (חלבונים הנמצאים על קרום התא או בציטופלזמה שתפקידם לקבל את המדע המגיע מחוץ לתא ולפעול בהתאם לו) שלו נמצאים על רוב תאי הגוף השונים, הרצפטורים של אינטרפרון למדא נמצאים רק על אוכלוסיית תאים מסוימת כמו תאי האפיתל.
קבוצת אנשים שחקרו את תרומתו הקלינית של אינטרפרון למדא ציינו שהוא יכול להיות משומש ויעיל לכל מני מחלות שונות, כגון סוגים מסוימים של סרטן.
האינטרפרונים הם אפוא חלבונים המופרשים מתאי הגוף בתגובה לפתוגנים, ומהווים חלק חשוב ממערכת החיסון. נוסף על תפקידם הטבעי בגוף, יש להם גם שימושים רפואיים, וייתכן שבעתיד השימוש בהם יהיה רחב עוד יותר.
