מאחורי מסך העשן

זיהום אוויר אינו תופעה נדירה, במיוחד בערים הגדולות שסובלות מפליטת פיח ועשן של כלי רכב ומפעלים. עם זאת, בכל שנה מבשר ל"ג בעומר על אירוע זיהום אוויר קיצוני, ועל רמות מזהמים גבוהות במיוחד. חלקיקי פיח, עשן וגזים רעילים שנפלטים בשריפת עץ וחומרים אחרים במדורות החג יוצרים מטרד סביבתי וסיכון לבריאות הציבור, ובתוך כך גם תורמים לאפקט החממה.

ל"ג בעומר אומץ כחג לאומי עוד בתחילת דרכה של התנועה הציונית, שהדגישה את מאבק היהודים לחירות כמקור לגאווה לאומית והפכה את מנהג הדלקת המדורות לשגרה. מאז קום המדינה אימצנו מנהגי חג נוספים שאפפו אותו בניחוחות של תפוחי אדמה צלויים, שירים מסביב למדורה והרבה מאוד עשן. המשרד להגנת הסביבה נוהג לפרסם מדי שנה אזהרות והוראות מדוקדקות להתמודדות עם זיהום האוויר בחג, אך נדמה שעם שוך הלהבות מתפזרת לה גם תשומת הלב של הציבור לעניין, כמו עשן המתפוגג ברוח.

מדורת השבט

כדי להבין עם מה אנחנו מתמודדים רצוי להבין מה מתרחש בתהליך הבעירה. בהגדרתה הכימית, בעירה היא תהליך שבו חומר דלק מתפרק לתוצרים מחומצנים בתגובה עם חומר מחמצן, תוך שחרור אנרגיה רבה. חומרים אורגניים למשל, שמורכבים מאטומי פחמן ומימן, יכולים לבעור בנוכחות חמצן ולפלוט פחמן דו-חמצני ומים – כלומר תוצרים המורכבים מאותם אטומים של המרכיבים: פחמן, מימן וחמצן.

התוצרים האלה חסרי ריח ורעילותם מזערית, כך שאילו הם היו החומרים היחידים שנפלטים בשריפת עץ הבעיה לא הייתה חמורה כלל. הצרה היא שעץ אמנם מורכב ממגוון של תרכובות אורגניות, אך תהליך הבעירה שלו אינו פשוט כל כך.

כשעץ נחשף לחום ומגיע לטמפרטורת הבעירה שלו, שהיא בערך 250 מעלות צלזיוס, קשרים כימיים בתוכו מתחילים להישבר וגזים נפלטים החוצה. תגובת הגזים הללו עם החמצן שבאוויר היא מה שיוצר את להבות המדורה. החום שמצטבר בתהליך מניע את תגובת השרשרת, אך הוא עדיין נמוך מדי לאפשר בעירה מושלמת של העץ למים ופחמן דו-חמצני. במקום זאת, העץ עובר בעירה חלקית שבה חלק מהחומרים הנפלטים ממנו מתחמצנים חלקית בלבד ומשתחררים לסביבה בצורה רעילה, בדמות מולקולות של בנזנים, אלדהידים, מתאן ופחמן חד-חמצני. בנוסף, אש המדורות היא אש מפחמת, שמייצרת חלקיקי פחמן מיקרוסקופיים. החלקיקים האלה הם הפיח השחור שאנו רואים עולה מהמדורה.

החלקיקים הנפלטים בשריפה, שמכונים "חלקיקים נשימים", יוצרים סכנה בריאותית משמעותית. חלקיקים כאלה, שגודלם נע בין 2.5 ל-10 מיקרומטרים, כעשירית מעובייה של שערת אדם, מסוגלים לחדור דרך מערכות ההגנה של האף והריאות ולהצטבר בהם.

החלקיקים גורמים בין השאר לגירויים בעור, בעיניים ובדרכי הנשימה. הם פוגעים ביכולתן של הריאות  לשחלף חמצן ופחמן דו-חמצני ומשחררים חומרים רעילים לתוך זרם הדם. בטווח הארוך הם עלולים להוביל לקוצר נשימה, שמעלה את סיכון התחלואה באוכלוסיות רגישות כמו קשישים, פעוטות וחולי לב. חשיפה ממושכת לחלקיקים האלה ולחומרים שהם נושאים מעלה את הסכנה להתקפי אסתמה, התקפי לב ואפילו סרטן.

כששורפים חומרי דלק שאינם עץ טבעי, כגון פלסטיק, גומי, פורמייקה ועצים מצופים לכה, מעלים עוד יותר את הסיכון מהחלקיקים האלה. במהלך הבעירה הם גם מפיציםריח רע במיוחד, שנובע מפליטת רעלים מסוכנים לאוויר, שאינם נמצאים בעץ רגיל.

טמפרטורת הבעירה של עץ אינה מספיקה לשריפה מושלמת, לכן נפלט עשן המכיל חלקיקי פחמן וגזים רעילים | צילום: Shutterstock

זיהום אוויר גלובלי

אחד התוצרים העיקריים של המדורות הוא כאמור פחמן דו-חמצני, המוכר היטב בתרומתו לאפקט החממה העולמי. אין ספק אם כך שלמדורות ל"ג בעומר יש תרומה להתחממות הגלובלית, גם אם מדובר בהשפעה קטנה ונקודתית.

חגיגות גדולות המלוות במדורות אינן ייחודיות לישראל, כמובן, והן נערכות במקומות רבים בעולם, ובעיקר באירופה, שם הן יוצרות מטרד לא פחות גדול. פסטיבלי מדורות מתקיימים מדי שנה בגרמניה ובמדינות סקנדינביה לציון אמצע הקיץ, ביום הארוך בשנה, ואילו באנגליה חוגגים כל 5 בנובמבר את ליל גאי פוקס. אל המדורות מצטרפים בדרך כלל גם זיקוקין די-נור, שמוסיפים עוד תרומה קטנה לזיהום האוויר המקומי ולדיון הציבורי סביב הצורך בהם.

מדידות זיהום אוויר כלל ארציות שבוצעו בל"ג בעומר בישראל הצביעו על עלייה משמעותית בריכוז החלקיקים הנשימים לאחר החג – עד פי 18 מרמתם הרגילה. הצטברות החלקיקים באוויר תלויה בכמה גורמים, כגון כמות המדורות באזור, כיוון הרוחות ותנאי מזג האוויר. ערפל בוקר לאחר החג, כפי שקרה בשנת 2015 למשל, עלול ללכוד את החלקיקים קרוב לקרקע ולשמור על ריכוזם הגבוה לאורך שעות היום. בשל צמצום השטחים הפתוחים בערים הגדולות, שמביאה לירידה בכמות המדורות בהן, כמות החלקיקים העיקרית נמדדת בדרך כלל בערי פריפריה כמו אשדוד והקריות – שיאניות הזיהום בשנת 2016.

אם כן איך נימנע מחשיפה לעשן מדורות? ביטול חגיגות ל"ג בעומר וכיבוי החגיגות לא עומד כמובן על הפרק, וגם אינו נחוץ – מותר לבלות לילה קר סביב מדורה חמה, במיוחד אם משתדלים לצמצם את פליטת המזהמים לסביבה. דרוש לשם כך מאמץ של הממשלה והרשויות המקומיות להגבלת המדורות בשטחן ולהזהרת התושבים, ובעיקר הילדים, מפני שריפת חומרים שאינם עץ טבעי. איחוד מדורות פרטיות למדורה שכונתית או עירונית אחת גדולה יוכל לצמצם משמעותית את פליטת המזהמים לסביבה ולשמור על בריאותנו בחג.

חג שמח!