השם הרע של "החיידקים הטורפים"

כשאנחנו שומעים על "חיידקים טורפים" או "חיידקים אוכלי בשר", רובנו מדמיינים בוודאי צבא של מפלצות זעירות שפולשות לגופנו ואוכלות אותנו מבפנים. הדימוי המטעה הזה נולד בגלל אופיה של המחלה, שנראית כאילו משהו מכרסם במהירות את העור והרקמות של החולה. בפועל מדובר בזיהום חיידקי שמחולל דלקת נמקית (Necrotizing fasciitis) באיבר הנגוע.

הדיווחים על חיידקים אלימים כאלה בכלי התקשורת מלווים לא פעם בתיאורים ציוריים ודרמטיים במיוחד. עקב כך עלול להיווצר הרושם שמדובר במחלה חדשה או נפוצה מאוד. אז ראשית, צפירת הרגעה: המחלה מוכרת היטב ודי נדירה. עם זאת, כדאי להכיר אותה, שכן מדובר בתופעה מסכנת חיים שעלולה במקרים חריגים לפגוע גם באנשים בריאים ונטולי מחלות רקע ולהוביל למותם בתוך ימים ספורים ואפילו מהר יותר.

המחלה אמנם מסוכנת, אבל למרבה המזל - נדירה. צילום במיקרוסקופ של זיהום עור בחיידקי סטפילוקוקוס | צילום: vetpathologist, Shutterstock

תעודת זהות

התואר "החיידק הטורף" מזוהה בדרך כלל עם חיידקי סטרפטוקוקוס פיוגנס (Streptococcus Pyogenes), שיושבים דרך קבע בגרונם של חלקנו בלי לגרום כל נזק, או גורמים לכל היותר דלקת שגרתית בלוע ובשקדים. אך כשהם חודרים למקומות אחרים בגופנו, למשל דרך פצע בעור, הם עלולים לגרום מחלה קשה ומסוכנת.

למרות הזיהוי של המחלה עם הסטרפטוקוקוס, קיימים חיידקים נוספים שמסוגלים לחולל מחלה דומה. החיידק ויבריו וולניפיקוס (Vibrio vulnificus), למשל, נמצא בטבע במים מלוחים ויכול לחדור לגוף כשנכנסים למים עם פצע או חתך פתוח ולגרום זיהום קשה. רשימת החשודים המלאה של חיידקים שעלולים לחולל תסמיני "חיידק טורף" ארוכה מאוד. יש בה חיידקים מנינגוקוקים (Neisseria meningitidis) שגורמים דלקת קרום המוח ודימומים בעור; פנוימוקוקים (Streptococcus pneumoniae); אירומונס הידרופילה (Aeromonas hydrophila) שנמצא בדרך כלל במים או באדמה; חיידקים מקבוצת הקלוסטרידיום; סטפילוקוקוס אוראוס (Staphylococcus aureus); ואפילו וריאנטים אלימים של החיידק הנפוץ אשרכיה קולי (Escherichia coli).

כמחצית מהחולים כלל לא יודעים איך נדבקו בחיידק. חתך בעור, פצע, כוויה קשה או ניתוח עלולים לאפשר לחיידקים לחדור את מעטה העור שמגן עלינו ולחדור לגופנו. אפילו ילדים שחולים באבעבועות רוח עלולים להידבק דרך השלפוחיות הפתוחות. ויבריו וולניפיקוס וחיידקים נוספים עלולים לחדור גם דרך מערכת העיכול של אנשים שאכלו בעלי חיים ימיים נגועים. יש גם דיווחים על זיהומים מסוכנים שהחלו בשריטה או בנשיכה של חיית מחמד.

רשימת החשודים ארוכה מאוד. חיידקי סטרפטוקוקוס, המסתדרים לעיתים בשרשראות | איור: TUMEGGY / SCIENCE PHOTO LIBRARY

התפתחות המחלה

כבר בשלבים הראשונים של המחלה החולים סובלים מכאבים עזים. רבים מהם מבקשים בעקבות זאת עזרה רפואית ומגיעים לחדרי מיון של בתי חולים. הצרה היא שמדובר במחלה נדירה ולא שגרתית, לכן קורה לא פעם שהרופאים שוגים באבחון שלה ושולחים את החולה הביתה עם חשד למחלה נגיפית, מכה, פגיעה בשריר או דלקת.

תוך זמן קצר, ימים ספורים ולפעמים אפילו כמה שעות בלבד, הזיהום החיידקי עלול להסלים עד כדי סכנת חיים. החיידקים מתפשטים מהעור אל רקמת החיתולית (Fascia) – רקמת חיבור תת-עורית שמקיפה את מרבית האיברים בגוף, בהם השרירים, העצבים וכלי הדם. שם הם מתרבים ומשחררים רעלנים שהורסים את התאים וגורמים נזק רב לרקמות. כמו כן הם מפרישים חלבונים שפוגעים בתפקודה של מערכת החיסון ומקשים על הגוף לבלום את התקדמות המחלה.

בהמשך מופיעים כתמים על העור עקב דימומים או חוסר בחמצן ועלולים להיווצר נמקים בגפיים או באיברים אחרים, ולעיתים יש לכרות את האיבר הנגוע כדי למנוע את התפשטות הנמק. במקרים נדירים מופעים תסמינים של אלח דם, שהוא מצב שמתפתח כשהגוף מגיב בצורה סוערת ולא מבוקרת נגד הזיהום. התסמינים האלה יכולים לכלול חום גבוה, פגיעה בתפקוד הכליות וירידה במתן שתן. גם הריאות עלולות להיפגע והחולים יסבלו מקשיי נשימה, מבצקות ומירידה בלחץ הדם. מכאן עלול להתפתח מצב חמור אף יותר של הלם זיהומי (סֶפְּטִי) ואיברים חשובים עלולים להפסיק לתפקד.

האנשים שנמצאים בסיכון גבוה במיוחד להיפגע מזיהומים אלימים הם אלה שסובלים ממערכת חיסון חלשה וממחלות כרוניות בכלי הדם ובכליות, מסוכרת, ממחלות אוטואימוניות שבהן מערכת החיסון עצמה תוקפת רקמות בריאות, או חולי סרטן שעוברים טיפולים כימותרפיים הפוגעים בתפקוד מערכת החיסון. זיהומים כאלה עלולים לפגוע גם באנשים בריאים ללא גורמי סיכון ידועים, אך בסבירות הרבה יותר נמוכה.

התמותה מזיהומי "חיידק טורף" היא גבוהה מאוד ועומדת על 75-25 אחוז מהחולים, בהתאם לחיידק, לגורמי הסיכון ולנסיבות המחלה. כשהטיפול מתחיל רק בשלב מתקדם של המחלה, התמותה עולה מעל ל-80 אחוז, אך גם כשהטיפול ניתן בשלב מוקדם, 50-30 אחוז מהחולים צפויים למות מהזיהום.

אף שמדובר במחלה קשה ומסוכנת, היא נדירה מאוד. במשך עשר שנים, בין 2003 ל-2013, מתו בארצות הברית כולה כעשרת אלפים אנשים מדלקת רקמות נמקית, כלומר שכיחות של ארבעה אנשים למיליון בשנה. אצל ילדים המחלה נדירה יותר ושכיחותה נמוכה בערך פי ארבעה לעומת מבוגרים. והתמותה עומדת על כ-10 אחוז מכלל הילדים החולים.

גם כשהטיפול ניתן בשלב מוקדם, עד מחצית מהחולים עלולים למות. חיידקי Vibrio vulnificus| צילום: CDC / SCIENCE PHOTO LIBRARY

"החיידק הטורף" ושינויי אקלים

מומחים מזהירים כי שינויי האקלים העולמי ובמיוחד העלייה בטמפרטורת מי הים, עלולים לתרום לשגשוגם של חיידקי מים מלוחים כמו ויבריו וולניפיקוס ולסייע להם להתפשט לאזורים שבהם הם כמעט לא נראו בעבר. דו"ח שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine עקב אחרי חולים באזור מפרץ דלאוור בארצות הברית, ומצא כי בשנים 2018-2017 נדבקו שם חמישה אנשים בחיידק, ואחד מהם מת. כל החולים באו במגע עם מי המפרץ או אכלו סרטנים ופירות ים שנדוגו במימיו.

הדבקות בחיידק הזה במפרץ דלאוור הן תופעה נדירה מאוד, ועצם נוכחותו במי המפרץ לא הייתה צפויה. בשמונה השנים שקדמו ל-2017 נמצא באזור אדם אחד בלבד שנדבק בו. החוקרים משערים כי הסיבה להתפשטות החיידק במפרץ היא העלייה בטמפרטורת המים.

תמיכה נוספת בהשערה הזאת מגיעה ממחקר שנעשה באוניברסיטת הוואי. החוקרים מעריכים כי עד סוף המאה, מספרם של חיידקי ויבריו וולניפיקוס בתעלת אלא וואי (Ala Wai) שבהוואי, צפוי לגדול פי שלושה, והם מזהירים מפני שחייה במי התעלה. החוקרים ערכו מדידות סביבתיות בזמן אמת בעזרת חיישנים ובנו מודל לחיזוי רמות החיידקים בנתיב המים, בהתבסס על נתונים כמו כמות הגשמים, טמפרטורת המים וחומרים מומסים בתעלה. הם צופים כי שינויי אקלים יגרמו לעליית טמפרטורת המים בתעלה ולהתרבות המונית של החיידקים. לפי הערכותיהם, עד שנת 2100 שינויי האקלים עלולים להוביל להתפשטות החיידק לאורך חופי דרום הוואי, אחד מהאזורים המתוירים ביותר בארצות הברית.

זינוק בתחלואה מחיידקי מים מלוחים, ככל הנראה עקב שינויי האקלים. חופי עיירה בדרום מפרץ דלאוור | צילום: Khairil Azhar Junos, Shutterstock

לזהות את המחלה בזמן

את ההדבקה אי אפשר תמיד למנוע, מכוון שחיידקים נמצאים סביבנו תמיד. אבל אם נזהה בזמן שמתפתחת דלקת רקמות נמקית נוכל לעצור את ההידרדרות בעזרת אנטיביוטיקה פשוטה ונפוצה.

אנשים עם דלקת נמקית מרגישים מהר מאוד שקורה להם משהו חריג ולא תקין. כבר בשלב מוקדם הם חווים כאב קיצוני באזור הנגוע, שחורג בהרבה מהסביר לפצע או לחתך שבהם התחיל הזיהום. הכאב לבדו הוא סימן מדאיג שאמור לעורר לפחות חשד להדבקה בחיידק אלים.

כאמור, בתוך יממה מרגע ההדבקה מתווספים לכאב תסמינים שמזכירים שפעת או זיהום בעור, כמו חום, אדמומית, בחילה, שלשול, סחרחורות וחולשה כללית. בהמשך מתפתחת נפיחות ובצקת סביב אזור הזיהום, צבע העור משתנה בהדרגה: מכחיל, מאדים ומאפיר, ולעיתים מופיעה פריחה שהופכת לשלפוחיות מלאות נוזל. בשלבים המתקדמים של המחלה כבר קשה מאוד למנוע הידרדרות מהירה במצב החולה, שתוביל לאי-ספיקת איברים ובסופו של דבר למוות.

לכן אחד הדברים החשובים ביותר, שיכול להגדיל משמעותית את סיכויי ההחלמה ולהקטין את הסבל של החולה, הוא אבחון מוקדם, שיאפשר להתחיל את הטיפול כמה שיותר מהר. הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה ישירות לווריד, שמונעת מהזיהום להתפשט לרקמות נוספות. עם זאת, עקב הפגיעה בזרימת הדם התקינה לרקמות שכבר נפגעו, האנטיביוטיקה תתקשה לחדור אליהן ופעמים רבות לא תהיה ברירה אלא להסיר את הרקמה הפגועה או אף לכרות את הגפיים הנגועות. במקרה הצורך החולים מקבלים גם תרופות להעלאת לחץ הדם, טיפול בחמצן, ניטור לב, עירויי דם ולעיתים אף טיפול בנוגדנים שיעזרו להם להילחם בזיהום.

למזלנו, חיידקי סטרפטוקוקוס פיוגנס אינם עמידים לאנטיביוטיקה, כך שכל עוד הטיפול האנטיביוטי מתחיל מוקדם סיכויי ההחלמה מהזיהום טובים למדי. אך פעמים רבות הרס הרקמות ממשיך גם אחרי שהחיידקים עצמם מתו, עקב פעילות הרעלנים שהם כבר הפרישו. לכן גם כשהטיפול מתחיל בשלב מוקדם של התפתחות הדלקת הנמקית, קרוב לשליש מהחולים ימותו. שיעור המתים עולה ל-60 אחוז אם לדלקת נלווה גם הלם זיהומי.

אבחון מוקדם ועירוי אנטיוביוטיקה לווריד עשויים להציל את חיי החולה | צילום אילוסטרציה: sfam_photo, Shutterstock

מילים אחרונות לסיום

למרות הכינוי הציורי שניתן לחיידקים המחוללים דלקת רקמות נמקית, הם לא באמת "טורפים", ובטח לא נפוצים. עם זאת, הם אכן מסוכנים מאוד למי שנדבקו בהם, וחשוב להעלות את המודעות למחלה ולאבחונה המוקדם, על מנת להגדיל את סיכויי ההחלמה של החולים ולהקטין את סבלם.

אם בכל זאת חשקה נפשכם בחיידקים טורפים, בטבע אכן קיימים חיידקים שזכאים לתואר הזה ביושר. הטורפים האמיתיים בעולמם הזעיר של היצורים החד-תאיים הם חיידקים שטורפים חיידקים אחרים וניזונים מהם. אבל זה כבר נושא לדיון נפרד.