נחוצה או מזיקה? בספרד שוקלים לבטל את הסיאסטה המפורסמת, וגם אנחנו תוהים – האם באמת צריך לישון בין שתיים לארבע?

בעולם הלטיני היא מכונה "סיאסטה", בגרמניה ואוסטריה "שלאף-שטונדה", ואצלנו קיבלה את השם הקצר שאולי מעיד על אופיה החפוז – שנ"צ. המסורת של שנת הצהריים הולכת ונעלמת מחיינו המערביים, כשבארץ השריד העיקרי שנותר ממנה הוא הדרישה לשמור על השקט בין שתיים לארבע בצהריים.

כעת, על פי פרסומים בעתונות העולמית, מסתמן שבספרד עומד להתרחש שינוי תרבותי מרחיק לכת. ראש הממשלה מריאנו רחוי שואף לבטל את הסיאסטה המסורתית בת שלוש השעות כדי לקצר את אורכו הכולל של יום העבודה. מעבר להשלכות החברתיות והתרבותיות של העניין פנינו לבדוק מהן המשמעויות המדעיות. האם שינה קצרה באמצע היום טובה לנו? האם היא תורמת לבריאות או אולי דווקא מזיקה לה? ואם כבר, איך היא משפיעה על הלמידה והזיכרון?

מחזורי השינה

המוח והגוף כולו פועלים באופן מחזורי. למעשה, מהרגע שאנו מתעוררים בבוקר מתקתק במוחנו שעון שקוצב את הזמן עד לשנת הלילה הבאה, על ידי הצטברות של חומר הנקרא בשם אדנוזין שמופרש במוח בשעות הערות ומתפרק כשאנחנו ישנים. זהו גם המנגנון הביולוגי שעליו פועל הקפאין שבקפה שאנחנו שותים. הוא אמנם אינו מונע את הצטברות האדנוזין במוח, אך חוסם את הקולטנים לאדנוזין במוח. לכן שתיית קפה מפחיתה את העייפות לזמן קצר, ואחריו אנחנו חוזרים להרגיש עייפים, ואולי אפילו יותר.

אין כמעט מחלוקת על התרומה שיש לשנת צהריים קצרה למי שלא ישן מספיק בלילה או חווה תקופה של מחסור קיצוני בשעות שינה. למעשה, כשגופנו סובל ממחסור בשינה, אפילו נמנום קצר יסייע לו לצמצם את המצוקה שהוא שרוי בה, גם אם לפעמים עייפים יותר לאחר מכן.

במחקר שנעשה באוניברסיטת הסורבון בפריז הראו ברייס פארוֹ (Faraut) ועמיתיו מאוניברסיטת הסורבון שבפריז את ההשפעה של נמנום הצהריים על הורמוני עקה (סטרס) ועל מערכת החיסון. המחקר נעשה על מתנדבים צעירים ובריאים שהגיעו למעבדת שינה לשתי אפיזודות של שלושה ימים. בכל פעם ישנו הנבדקים שמונה שעות בלילה הראשון, שעתיים בלילה השני וכמה שרצו בלילה השלישי, שנועד להתאוששות. באחד משני הסבבים זכו הנבדקים לשתי הפסקות נמנום של חצי שעה במהלך היום שאחרי שנת הלילה הקצרה.

דגימות רוק ושתן נלקחו מהנבדקים כדי לזהות סממנים של מערכת החיסון ושל מערכת הבלוטות שלהם. אצל אלה מהם שישנו שעתיים בלילה ונשארו ערים כל היום לאחר מכן נמצאו עלייה חריגה בהורמוני עקה בשעות הערב ושינוי במדדים החיסוניים. אצל אלה שזכו לנמנם במהלך היום לא חלו שינויים כאלה. מכאן הסיקו החוקרים ששנת צהריים קצרה אחרי "לילה לבן" לא רק מסייעת לערנות בשעות היום, אלא גם עשויה למנוע פגיעה חמורה יותר בבריאותנו.

חילוף החומרים

מחקרים נוספים תומכים בטענה ששנת צהריים תורמת לבריאות, למערכת החיסון ולחילוף החומרים שלנו. יש גם ראיות הפוכות. למשל, במחקר של דיאזו לין ועמיתיו מאוניברסיטת סון יאט-סן שבסין, הם הראו שאנשים שישנים בצהריים נוטים יותר ללקות בתסמונת מטבולית, שהיא אחד מגורמי הסיכון לסוכרת מסוג 2.

מאמר נוסף, תחת הכותרת "האם שנת צהריים היא הרגל מזיק?" נטען שהצורך בשנת צהריים נולד לרוב מבעיות בשנת הלילה, ובעיקר מבעיות נשימה או לב שעלולות להיות מסוכנות לבריאות.

על פי שני המחקרים הללו נראה לפיכך שאמנם שנת הצהריים אינה מסוכנת בפני עצמה, אך הצורך בה עלול להעיד על בעיות בריאות, ואין בה צורך ממשי לאדם ששנת הלילה שלו רציפה, טובה וארוכה מספיק. כמו כן, מי שישן בצהריים מתוך הרגל עשוי לפגוע בלי להתכוון בשנת הלילה שלו, שכנראה חשובה יותר.

שינה ולמידה

בתחום הקשר בין שנת צהריים ללמידה, בשנת 2010 פרסמה אוניברסיטת ברקלי תוצאות של מחקר ממעבדתו של חוקר מדעי המוח הפורה מת'יו פ' ווקר (Walker) , שהראה כי נמנום צהריים עשוי לשפר את הלמידה. שתי קבוצות נבדקים למדו מטלה קוגניטיבית בבוקר, לאחר מכן חברי קבוצה אחת ישנו במשך שעה וחצי ואלה שבקבוצה השנייה לא ישנו. לאחר מכן נבחנו הנבדקים שוב באותה מטלה ותוצאותיהם של אלה שישנו בין הלמידה לבחינה היו גבוהות יותר בממוצע. ווקר וחוקרים נוספים מדגישים שמשך השינה חשוב מאוד מאחר שעלינו לעבור כמה שלבים במחזור השינה גדי לקבל את האפקט הרצוי.

לעומת זאת, במאמר שהתפרסם במרץ 2016 בכתב העת Neurobiology of Learning and Memory, טוענים ויניפרד בקהאוס (Backhaus) ועמיתיו ששינה במהלך היום אינה תורמת באמת ללמידה. הם בדקו לשם כך למידת רצף מוטורי וכישורים ויזואליים-מוטוריים, אצל 37 נבדקים צעירים ובריאים שהגיעו למעבדתם.

כל הנבדקים למדו רצף של פעולות מוטוריות ומטלת זיכרון ויזואו-מוטורית (שמשלבת בין ראיית גירוי ותגובה מוטורית), לאחר מכן ניתנה להם הפסקה שבמהלכה הם חולקו באקראי לשלוש קבוצות: שנת צהריים קצרצרה של 20-10 דקות, נמנום ארוך יותר של 80-50 דקות, או היעדר שינה. בניגוד לממצאיו של ווקר, כאן לא היה הבדל בביצועי הקבוצות. לעומת זאת, כשהמבחן נערך לנבדקים שוב לאחר שנת לילה, התוצאות שלהם אכן השתפרו.

הממצאים האלה מאתגרים את התפיסה הרווחת בתחום כבר שנים, והחוקרים מציעים הסבר חלופי לשיפור בלמידה שמצאו קודמיהם. לטענתם, ייתכן שהמוח אכן מנצל את שנת הצהריים לשיפור הלמידה והזיכרון, אך באופן שמתמקד רק בדברים שעשויה להיות להם "חשיבות הישרדותית".

משך הערנות

בין אם שנת הצהריים מועילה לנו או לא, השעון הביולוגי אכן משפיע עלינו ואיננו יכולים לעבוד בשיא היעילות שלנו במשך שעות רבות. מחקרים מראים כי ככל שאנו ערים זמן רב יותר ברצף, כך איכות החשיבה שלנו פוחתת. מחקרו של ג'ון פנקבל (Pencavel) מאוניברסיטת סטנפורד, למשל, מראה שככל שאנשים עובדים יותר שעות הם נעשים פחות ופחות יעילים.

מסתמן עם כך ששנת לילה ארוכה ואיכותית חשובה מאוד לבריאותנו ואין לה תחליף. עם זאת, כדאי להקשיב לגוף שלכם גם בשעות היום. אם אתם עייפים, שנת צהריים קצרה בוודאי לא תזיק לכם, ויש סיכוי רב שאף תועיל. וכשאתם לומדים, ייתכן שנמנום של שעה וחצי עשויה לשפר את הזיכרון שלכם. והכי חשוב – אל "תקרעו את עצמכם" במשרד: עבדו בשעות שבהן אתם יעילים, סיימו את יום העבודה מוקדם וצאו לרקוד.

4 תגובות

  • מ

    יום עבודה מפוצל

    שנת צהריים קשורה בנושא תרבותי בארצות כפי שהזכרתם - גרמניה וספרד, והיתה נהוגה גם בישראל. נושא השפעת השינה הוא רק חלק מהעניין. יש לה השלכות חברתיות ובריאותיות נוספות: כשיש יום עבודה מפוצל, בני המשפחה יכולים להתאחד לזמן משפחתי משותף של מספר שעות, ולארוחת צהריים ביתית מזינה. אלה הזיכרונות שלי מילדותי :)

  • יהודית קנולר

    מאמר מרתק ואני מבקשת את

    מאמר מרתק ואני מבקשת את אישורכם לפרסומו בכתב העט נטו+ , לעובדה ולניהול משאבי אנוש, שבעריכתי. בברכה, עו"ד יהודית קנולר

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןארז גרטי

    תשובה

    בשמחה, רק בבקשה לתת קרדיט לכותבת ולאתר (כולל קישור)
    כל טוב
    ארז

  • נקסוס

    דיון סכום אפס

    המאמר הזה הוא דוגמא מצוינת לתשובת 'כן ולא'. הוא אינו אומר דבר, מלבד דוגמא מצוינת לבעיה הבסיסית בחלקים נרחבים מעולם האקדמי של היום.