ההשפעות ארוכות-הטווח
של סמים

לא מזמן הלכה לעולמה בגיל 56 ענת זמיר, סגנית מיס עולם לשעבר, שהייתה מכורה לסמים במשך שנים רבות. כתבנו כאן בעבר על התמכרות לסמים, שמשמעותה פיתוח תלות, אם פיזית ואם נפשית, בסמים, עד כדי חוסר יכולת לתפקד ללא הסם. בכתבה זו נתאר השפעות נוספות של הסמים מלבד ההתמכרות, ובהן השפעות ארוכות טווח הפוגעות באיכות החיים של המשתמש וגורמות נזקים לחברה כולה.

דירוג הסמים על פי נזקיהם

במחקר מ-2010 דירגה קבוצת מומחים בבריטניה 20 סמים, לרבות חומרים מותרים בשימוש, לפי 16 קריטריונים. תשעה מהקריטריונים שנבחרו מבטאים נזק למשתמש, כגון תמותה, תלות ופגיעה בתפקוד השכלי, ושבעה מהם מבטאים נזק לאנשים אחרים, ביניהם פשע, אלימות ועלות ימי אשפוז. מבין הסמים, אלכוהול הוא המזיק ביותר לחברה, ממצא לא-מפתיע בהתחשב בהיותו הסם הנפוץ ביותר, ואחריו ברשימה הרואין וקראק (קוקאין הנצרך בעישון). הרואין, קראק, מתאמפטמין ואלכוהול (בסדר הזה) דורגו במקומות הגבוהים ביותר מבחינת הנזק למשתמש. כאשר בוחנים את הנזק המצרפי (סך הנזק הן למשתמש עצמו והן לחברה כולה), אלכוהול מקבל את הציון הגבוה ביותר. קנאביס, לעומת זאת,  משתרך לו אי-שם מאחור, במקום השמיני.

ממצאים אלו מעלים את השאלה: מהם אותם נזקים ארוכי-טווח של סמים?

אלכוהול

אלכוהול משפיע בעיקר על קולטן מסוים במוח: הקולטן למוליך העצבי GABA (חומצה גאמא אמינו-בוטירית). זהו מוליך עצבי נפוץ מאוד במוח, שתפקידו לא להפעיל תאי עצב אלא דווקא לדכא את פעילותם.  אלכוהול במינונים נמוכים משחרר עכבות חברתיות, אך במינונים גבוהים הוא עלול לפגוע בתפקוד השכלי, לדכא מערכות חיוניות בגוף ואף להוביל למוות. מחקר שנעשה ב-2015 מצא שאלכוהול הוא אחד החומרים הקטלניים ביותר לאדם: די במנות ספורות שלו (פחות מעשר) כדי להרוג, לעומת כמאה מנות של קנאביס, למשל. "מנה" מוגדרת ככמות הסם הטיפוסית הנצרכת ביום אחד, על פי ניתוח סטטיסטי של נתוני הצריכה של מספר גדול של אנשים.

מערכת העצבים היא אחת הנפגעות העיקריות מצריכת אלכוהול מופרזת וכרונית. האלכוהול פוגע בספיגה מהמעי של ויטמין B1 (תיאמין), הנחוץ בין היתר לצורך פירוק גלוקוז במוח – תהליך חשוב, כיוון שגלוקוז הוא מקור האנרגיה העיקרי של איבר זה. ללא אנרגיה, תאים במוח מתים, והדבר גורם לפגיעה בתפקוד השכלי הנקראת "תסמונת קורסָקוף" (Korsakoff), שתסמיניה הם בלבול, שכחה ואפתיה. "פולינוירופתיה" היא פגיעה במעטפת המִיאֶלין של העצבים ההיקפיים, הנובעת גם היא ממחסור באנרגיה. תסמיניה הם בעיקר תנועתיים ותחושתיים – למשל, חולשת שרירים ואובדן תחושת מגע. גם פגיעה בכבד בגלל הצטברות תוצרי פירוק רעילים של אלכוהול עלולה להיות קטלנית. מחלות הכבד האלכוהוליות העיקריות הן כבד שומני, דלקת כבד (Hepatitis) ושחמת הכבד (Cirrhosis), שהדרך היחידה לטפל בה היא השתלת כבד.

לפי המחקר המקיף ביותר שנעשה עד כה על סיכוני האלכוהול, אלכוהול הוא סיבת המוות המובילה בקרב בני 49-15: כ-12 אחוזים ממקרי המוות בקרב גברים וכ-4 אחוזים ממקרי המוות בקרב נשים בגילים אלה מיוחסים לאלכוהול. הסיבה השכיחה ביותר למוות של אנשים צעירים יחסית בעקבות צריכת אלכוהול היא שחפת: מטא אנליזה,  שבה שיקללו החוקרים את תוצאותיהם של  36 מחקרים שנערכו מ-2007 ועד 2016 וכיסו כמעט כל אזור בעולם למעט המזרח התיכון (כלומר, מדינות מפותחות ומתפתחות כאחד), הראתה שאלכוהול מעלה את הסיכון לשחפת פי 3.3. אחרי שחפת, הסיבה השכיחה ביותר למוות כתוצאה מאלכוהול הייתה תאונות דרכים. בקרב בני 50 ומעלה, הסיבה השכיחה ביותר למוות המיוחס לצריכת אלכוהול הייתה סרטן לסוגיו השונים.

עוד נמצא במחקר שאלכוהול מעלה את הסיכון למחלות לב איסכמיות (מחלות הנובעות מפגיעה באספקת הדם, כמו אוטם שריר הלב). אולי הממצא המעניין ביותר הוא שכאשר משקללים יחד את כל ההשפעות הבריאותיות של אלכוהול, הסיכון להן עולה גם בצריכת אלכוהול מתונה – במילים אחרות, כדי להפחית את הסיכון למחלות ככל האפשר יש להימנע כליל מאלכוהול. זאת ועוד, מחקר מ-2016 מצא שאין יסוד לאמונה המקובלת שצריכת אלכוהול מתונה מאריכה חיים.

מערכת העצבים היא אחת הנפגעות העיקריות מצריכת אלכוהול מופרזת וכרונית | Shutterstock

סמים אופיואידיים

מקורם של האופיואידים הוא האופיום: תמצית צמח הפרג. הם כוללים את האופיום עצמו, את המורפין ואת ההרואין, שלושתם סמים פסיכואקטיביים – סמים שמשפיעים על המוח ומשנים את מצב הרוח, את הרגשות ואת ההתנהגות. גם תרופות רבות לשיכוך כאבים, בהן אוקסיקודון ופנטניל, נכללות בקבוצה זו.

האופיואידים פועלים על מערכת שיכוך הכאב הטבעית של הגוף, אך נוסף על כך הם גורמים גם לתחושה כללית טובה ולאופוריה ("היי"). מעבר להשפעותיהם על מערכת הגמול במוח, שבגללן הם כה ממכרים, יש עדויות ממחקרי דימות לכך ששימוש לטווח הארוך פוגע במעטפת המיאלין של תאי העצב. לפגיעה זו עשויות להיות השלכות על ההולכה העצבית במוח, ולפיכך על התפקוד השכלי. סכנה בריאותית נוספת היא הדבקה ב-HIV, כתוצאה משיתוף מזרקים בין צרכני הרואין. כדי להימנע מסכנה זו, מדינות רבות מציעות לנרקומנים מזרקים נקיים לשימוש חד-פעמי. בפורטוגל, מדיניות כזו תרמה להורדה ניכרת בשיעורי המוות מאיידס.

עוד סכנה בשימוש באופיואידים, אפילו שימוש קצר טווח, היא מוות ממנת יתר. מקרי המוות כתוצאה מסמים אלו מתרבים משנה לשנה, וב-2017 היו למעלה מ-70 אלף מקרים בארצות הברית לבדה. הבעיה חמורה עד כדי כך שהנשיא טראמפ הכריז עליה כמגיפה שיש להילחם בה.

האופיואידים פועלים על מערכת שיכוך הכאב הטבעית של הגוף | Shutterstock

קוקאין

קוקאין הוא סם ממריץ, שמקורו בשיח הקוקה הגדל בהרי האנדים. תושבי האזורים הללו נוהגים ללעוס את עלי השיח כדי להתגבר על מחלת הגבהים, אולם בעולם המערבי נהוג לצרוך את הקוקאין כאבקה לבנה – מיצוי מרוכז של עלי הקוקה – שאותה "מסניפים" לאף וכך היא מגיעה במהירות למוח.

הקוקאין מונע מתאי עצב "לכבות" את האות העצבי של הדופמין, אחד ההורמונים החשובים ביותר של מערכת הגמול, שמשחק תפקיד גם במערכות אחרות במוח. בכך הקוקאין גורם להפעלה מוגברת של מסלולי גמול במוח, ובמינונים גבוהים אף עלול לגרום למוות כתוצאה מהאצה קיצונית של קצב הלב ועלייה תלולה בלחץ הדם. קוקאין גם גורם לכיווץ כלי דם, שיחד עם השפעותיו הנוספות של הסם מוביל לעלייה בסיכון לסיבוכים בלב ובכלי הדם, כגון התקף לב, הפרעות קצב ויתר לחץ דם. גם הסיכון לשבץ מוחי – פגיעה באספקת הדם למוח עקב דליפה מכלי הדם או חסימה שלהם – עולה פי שניים ומעלה בעקבות צריכת קבועה של קוקאין.

גורם להפעלה מוגברת של מסלולי הגמול במוח. אבקת קוקאין ועלי צמח הקוקה | צילום: Shutterstock

קנאביס

בכתבה קודמת סקרנו את השפעות הקנאביס, לטווח קצר ולטווח ארוך יותר. מחקרים שהתפרסמו מאז שופכים אור על מקצת הסוגיות שנידונו בכתבה באשר להשפעותיו ארוכות הטווח של הקנאביס. עד למועד כתיבת שורות אלה, שום מחקר לא הצליח עדיין להוכיח קשר סיבתי בין שימוש בקנאביס להתפרצות סכיזופרניה; ומחקר שהתפרסם בספטמבר 2018 והקיף קרוב ל-185 אלף נבדקים מצא הבדלים של בסיסים בודדים ברצף ה-DNA, בין הנבדקים שהשתמשו בקנאביס ואלו שלא. הרצפים שנמצאו אצל המשתמשים ידועים כגורמי סיכון הן לסכיזופרניה והן לשימוש בקנאביס ובסמים פסיכואקטיביים בכלל. ממצאים אלה מחלישים את הטענה ששימוש בקנאביס גורם לסכיזופרניה, שכן נראה שהקשר בין שימוש בקנאביס לסכיזופרניה עובר דרך גורם שלישי, אולי גנטי, המשפיע על שניהם. ניתוח סטטיסטי מורכב אכן אישש זאת, וקבע שאין קשר סיבתי מובהק בין עישון קנאביס לסכיזופרניה.

מחקר מ-2012 בדק את התפקוד השכלי של למעלה מאלף בני אדם, כאשר כל משתתף נבדק פעם אחת בגיל 13 ופעם שנייה בגיל 38. מקצת הנבדקים החלו לצרוך קנאביס במהלך התקופה שבין שתי הבדיקות. אצל מי שהחלו לעשן קנאביס לפני גיל 18 והתמידו בכך במשך שנים חלה ירידה בלתי הפיכה בתפקוד השכלי – והימנעות מקנאביס לא החזירה את התפקוד לקדמותו. על המחקר הזה נמתחה ביקורת לא מעטה, בין היתר על כך שמי שצרכו קנאביס מגיל מוקדם השתייכו למעמד סוציו-אקונומי נמוך, עובדה שעשויה להיות לה השפעה על מנת המשכל. מחקר אחר מצא שמבוגרים שנמנעים מקנאביס לאחר שימוש ממושך משפרים את תפקודם השכלי בהשוואה למה שהיה לפני ההימנעות. בהנחה שממצאי המחקר הראשון משקפים את המציאות, הרי שהמסר ברור – ככל שמתחילים לעשן בגיל מבוגר יותר (וגם זה אינו מומלץ כלל!) – כך הנזק לתפקוד השכלי חמור פחות וקל יותר לתקנו.

אם כך, ראינו שמעבר לסכנות קצרות-הטווח הנובעות משימוש מזדמן בסם, בכל סם כרוכות גם סכנות הנובעות משימוש ממושך. גם סמים חוקיים לחלוטין – בין שהם מוגדרים כפסיכואקטיביים, כמו אלכוהול, או כ"תרופות מרשם", כמו האופיואידים – טומנים בחובם סכנות שונות לבריאות ולתפקוד השכלי, וחשוב לזכור זאת.