האלמוניות ששינו את העולם

שמיים שקטים
כשהנרייטה ליוויט (Leavitt) התחילה לעבוד ב-1893 במצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד היא סבלה משני חסרונות בסיסיים במישור התעסוקתי. היא הייתה אישה והייתה חירשת. בנוסף היא באה מבית אמיד, כך שמנהל המצפה, אדוארד פיקרינג, החליט שהיא יכולה לעבוד בלי שכר. בהמשך שולם לה שכר סמלי אפילו במונחי הימים ההם – 30 סנט לשעה.

ליוויט התקבלה לעבודה במחלקת ה"מחשבים" של המצפה. המחשבים בסוף המאה ה-19 לא היו מכשירים אלקטרוניים, אלא בני אדם שישבו וניתחו לוחות צילום של טלסקופים כדי ללמוד על תופעות אסטרונומיות. משימתה של ליוויט הייתה לבדוק את בהירותם של כוכבים משתנים – כוכבים שעוצמת אורם משתנה במחזוריות קבועה (כיום אנו יודעים שהשינויים נובעים מהתחממות והתקררות של פני הכוכב בשל שינויים בהרכב ההליום בחלקו החיצוני).

ליוויט, שנולדה ב-1868, היתה בתו של כומר פרוטסטנטי. היא זכתה לחינוך ליברלי למדי ולימודיה במכללה לנשים כללו גיאומטריה ומתמטיקה, לצד פילוסופיה, יוונית ואמנות. בשנת לימודיה האחרונה עשתה גם קורס באסטרונומיה והתאהבה בתחום. זמן קצר אחרי סיום לימודיה איבדה את שמיעתה בשל מחלה.

ליוויט הייתה מדענית חרוצה ומסורה, והשקיעה את כל כולה במשימה שהוטלה עליה. היא בחנה יותר מ-2,400 כוכבים משתנים ופיתחה סולם מדעי ראשון מסוגו להערכה מדויקת של בהירות כוכבים. בזכות כלי הניתוח שפיתחה היא הגיעה למסקנה המפתיעה כי לסוג מסוים של כוכבים כאלה, המכונים קפאידים (Cepheids), יש זמן מחזור ארוך יותר ככל שהם בהירים יותר. ב-1908 פרסמה את ממצאיה וכעבור ארבע שנים הרחיבה את המאמר ופרסמה את נוסחת הקשר בין הבהירות לתדירות השינויים בעוצמת האור של הכוכב.

תגליתה של ליוויט איפשרה לאסטרונומים אחרים לחשב את המרחק אל המשתנים הקפאידים. כשגילה אדווין האבל (Hubble) משתנים כאלה בגלקסיית אנדרומדה, הוא נעזר בגילוי שלה כדי לחשב את המרחק אליהם, וב-1924 הוכיח בפעם הראשונה שיש עוד גלקסיות מחוץ לשביל החלב – גילוי ששינה לעד את האסטרונומיה ופתח בפנינו יקום שלם.

אבל ליוויט לא זכתה לחזות בהצלחתה. היא חלתה בסרטן והלכה לעולמה ב-1921, בגיל 53 בלבד. האבל ומדענים אחרים סברו שהיא הייתה זכאית בהחלט לפרס נובל, אך הפרס אינו מוענק לאחר המוות. תחת זאת היא הונצחה באסטרואיד הנושא את שמה, במכתש על שמה על הירח וכן במחזה על חייה, תחת השם הקולע "שמיים שקטים".

מתמטיקאית עם חזון ונפש של משוררת. עדה לאבלייס | ציור של מרגרט שרה קרפנטר

מתכנתת בלי מחשבים
הלורד ביירון נחשב לאחד מגדולי המשוררים הרומנטיים של אנגליה במאה ה-19, אך בתור אבא הוא היה הרבה פחות מוצלח. הוא ציפה ללידת בן, אך בדצמבר 1815, כשאשתו ילדה בת, הדבר היה למעלה מכוחותיו – הוא עזב את הבית לתמיד והותיר את עדה הפעוטה ואת אמה לבדן. האם אן, למודת נסיון ממידת השפיות והיציבות של משוררים, עודדה את הבת ללכת בכיוון מנוגד לזה של אביה וללמוד מתמטיקה. עדה סבלה מבריאות לקויה מגיל צעיר, ואת רוב השכלתה קנתה ממורים פרטיים.

היא התכתבה רבות עם צ'רלס בבג' (Babbage), מתמטיקאי וממציא שנחשב לאחד מאבות המחשוב המודרני. הוא תכנן מעין מחשב, שלא נבנה מעולם, וכינה אותו "מנוע ההפרשים". עדה ביירון התחילה לכתוב פרוצדורות להפעלת המחשב, שנחשבות כיום לתוכנות המחשב הראשונות. בעוד בבג' ראה במנוע שלו מכונת חישוב, ביירון חזתה שימושים נרחבים הרבה יותר למכונה כזו – החל בגרפיקה וכלה בהלחנת מוזיקה. כמשוררת בנשמתה היא תיארה את עבודתה "מדע פואטי".

ב-1835 נישאה ביירון לרוזן מלאבלייס (Lovelace). נולדו להם שלושה ילדים, ולצד גידולם היא המשיכה כמיטב יכולתה בעבודתה המדעית . אולם בריאותה הרופפת ממילא הידרדרה עוד. היא חלתה בסרטן הרחם ומתה ב-1852 בעקבות הקזת דם רפואית, בגיל 36 בלבד.

שפת התכנות שפיתח משרד ההגנה האמריקאי ב-1980 נקראת עדה, על שמה. מאז 2009 חוגגים בבריטניה, ובהדרגה גם במקומות אחרים בעולם, את "יום עדה לאבלייס" המציין את הישגיה ומרכז פעילויות לקידום נשים בתחומי המדע, ההנדסה והטכנולוגיה. זו הנצחה ראויה לאישה שגופה החולה כבל אותה שנים ארוכות למיטה, אך מוחה התעופף בחופשיות אל מחוזות הקידמה והעתיד.