דו"ח סודי: הניסוי הגרעיני המסוכן

ב-29 באוגוסט 1949 ביצעה ברית המועצות את הניסוי הראשון שלה בפצצה גרעינית. הרוסים היו בפיגור אחרי האמריקאים, שעשו ניסויים בפיצוץ גרעיני ואף הטילו שתי פצצות אטום על יפן ארבע שנים קודם לכן. הסובייטים היו נחושים לסגור במהירות את הפער ולהגיע לאיזון, בעזרת שילוב בין מחקר ופיתוח עצמאיים למאמצי ריגול נמרצים שגם הניבו תוצאות נאות.  

הניסוי נעשה באזור סמיפלטינסק (Semipalatinsk), בערבות של צפון מזרח קזחסטן, שהייתה אז חלק מברית המועצות. את האתר בחר לברנטי בריה (Beria) בכבודו ובעצמו, ראש שירותי המודיעין והמשטרה החשאית, שנודע לשמצה באכזריותו ובכך שלא בחל באמצעים להשיג את מטרותיו. בריה ציין בבחירת האתר שהאזור אינו מיושב, התעלם ביודעין מהעובדה שיש באזור כמה וכמה כפרים, ואף לא טרח להורות על פינויים.

הפצצה בניסוי הראשון הייתה בעוצמה של 22 קילוטון, מעט יותר מהפצצה שהטילו האמריקאים על נגסקי שביפן (שהייתה 21 קילוטון, כלומר שקולה ל-21 אלף טונות של TNT), אבל בשנים הבאות נעשו באתר עוד ועוד ניסויים גרעיניים, בפצצות גדולות יותר ויותר. עד 1955 כבר נעשו באתר 25 ניסויים גרעיניים, חלקם בעוצמה של 1,000 קילוטון ויותר.

ב-24 באוגוסט 1956 פוצצו הרוסים באתר פצצה קטנה יחסית, 27 קילוטון, אבל הפעם תנאי הסביבה לא היו לטובת תושבי האזור. הרוח נשאה ענני נשורת גרעינית מזרחה, והנשורת הרדיואקטיבית אפפה את העיר התעשייתית אוסט קמנוגורסק (Ust-Kamenogorsk, הנקראת כיום Oskemen). יותר מ-600 בני אדם אושפזו בעיר עקב מחלת קרינה. ברית המועצות, כהרגלה, נמנעה מפרסום כל מידע על היקף הנזק הבריאותי והסביבתי, גם במחיר של סיכון חיי התושבים. הפרטים נותרו חסויים ברובם ופרטים חלקיים נחשפו אחרי התפרקות ברית המועצות, בתחילת שנות ה-90.

כתב העת New Scientist מפרסם פרטים חדשים מתוך דו"ח סובייטי מסווג שנמצא בעת האחרונה במשרדי המכון לחקר השפעות קרינה על בריאות וסביבה בעיר סמיי (Semey) שבקזחסטן, שגם היא אינה רחוקה מאתר הניסויים. על פי הדו"ח, בעקבות הזיהום באוגוסט 1956 שיגרה מוסקבה משלחת מחקר לאזור, לבחון את פגיעות הקרינה, ובעקבותיה באו עוד שתי משלחות דומות. הנתונים הקשים שהן מצאו – נגנזו והוסתרו.

יותר חמור מצ'רנוביל

ראש מכון הקרינה, בוריס גוסב (Gusev), שמצא את המסמך והעביר אותו לכתב העת, אמר כי על פי הדו"ח של שלוש המשלחות, 638 בני אדם אובחנו באוסט קמנוגורסק כחולים ממחלות קרינה – פי ארבעה ממספר החולים שאובחנו בעקבות התאונה הגרעינית שהייתה בצ'רנוביל שבאוקראינה ב-1986, ונחשבת לאסון הגרעיני החמור ביותר בברית המועצות. שם פונו מבתיהם רבבות תושבים, אבל אובחנו "רק" 134 חולים במחלת קרינה. עד היום לא ברור כמה מנפגעי הקרינה במזרח קזחסטן מתו כתוצאה מהחשיפה המסוכנת.

עוד מתברר מהדו"ח כי המשלחת הרפואית שביקרה באוסט קמנוגורסק כחודש לאחר הזיהום, מצאה שם רמות קרינה של עד 1.6 מילירם (milirem) בשעה – פי 100 מהרמה הנחשבת בטוחה. זאת ועוד, אחד הניסויים ב-1953 גרם לענן נשורת בעיירה קראול (Karaul), כ-200 ק"מ מדרום לאתר הניסוי. מדידות שעשה הצוות שלוש שנים לאחר מכן, העלו כי עדיין הייתה בעיירה רמת קרינה מסוכנת לבריאות.

צוותי הבדיקה גם מצאו זיהום רדיואקטיבי ניכר בקרקע, בצמחיה ובמזון בעיר. בחווה שיתופית סמוכה נמצאו רמות גבוהות של חומר רדיואקטיבי בבדיקות צואה שנעשו לתושבים. הרופאים אסרו עליהם לאכול מזון שגודל או יוצר באזור, ותוצאות הבדיקות השתפרו תוך ימים אחדים. צוותי הבדיקה המליצו שלא לאכול ולשווק תוצרת חקלאית מקומית, אך נראה כי ההמלצה הזו לא יושמה כלל.

מחברי הדו"ח גם השתדלו להמעיט בחשיבות ממצאיהם. חלק מהפגיעות במערכת העצבים ובמערכת הדם הם אינם מייחסים לחשיפה לחומרים רדיואקטיביים, אלא לגורמים אחרים כמו תנאי תברואה ירודים, תזונה לקויה ומחלות אחרות, בהן שחפת וברוצלוזיס.

בעקבות הממצאים החליטו הרשויות במוסקבה להקים בעיר סמיי מרפאה מיוחדת למעקב אחר רמות הקרינה והשפעותיה על בריאות התושבים. פעילות המרפאה התנהלה תחת מעטה חשאיות, במסווה של מרפאה לטיפול בחולי ברוצלוזיס – מחלה חיידקית המועברת לאדם מחיות משק נגועות – שהייתה נפוצה באזור. במשך השנים נבדקו במרפאה 100,000 בני אדם שנחשפו לניסויים הגרעיניים, אך תוצאות הבדיקות לא פורסמו.

לאחר התפרקות ברית המועצות הפכה המרפאה למכון לחקר הקרינה. ראש המכון, גוסב, שעבד במרפאה תקופה קצרה בשנות ה-60, אמר ל-New Scientist כי הדו"ח שמצא כעת ייחודי בכך שחמק מהפקידים והצנזורים של ברית המועצות, וכי רוב הדו"חות והמסמכים שהיו במרפאה הושמדו בשעתם או הועברו משם למקומות אחרים.

הניסויים השאירו חותם בקרקע, בצמחיה, במים ובאוויר. בצילום: אדמה שהותכה לסלע באחד הניסויים | צילום: Science Photo Library
 

אפשר היה למנוע

רבים מהפרטים שבדו"ח עולים בקנה אחד עם בדיקות מאוחרות יותר. בשנת 2002 פרסמו מדענים רוסים מחקר המנתח את התקדמות ענן הנשורת בניסוי הגרעיני של אוגוסט 1956, ומצא כי הענן אכן אפף את העיר אוסט קמנוגורסק. במחקר משנת 2009 בדקו החוקרים את רמת החשיפה לקרינה באמצעות דגימות מאמייל השן של תושבי האזור בתקופת הניסויים, ואכן מצאו רמות חשיפה גבוהות באוסט קמנוגורסק, וביישובים אחרים באזור, כשרמת הזיהום מתאימה למתווה המשוער של ענן הנשורת. מחקר משנת 2011 שבדק נתונים רפואיים של תושבי האזור לאורך עשרות שנים, מצא שיעורי תמותה גבוהים יחסית ממחלות לב וכלי דם הקשורות כנראה לחשיפה לקרינה, בקרב תושבים שאכן נחשפו כנראה לרמות קרינה גבוהות.

נראה שכיום אין דרך לדעת כמה אנשים קיפחו את חייהם בשל החשיפה לחומרים רדיואקטיביים בעקבות הניסויים הגרעיניים הסובייטיים. הדו"ח שהתגלה חושף רק טפח ממלאכת ההסתרה, הזיוף והטיוח של רשויות ברית המועצות שפעלו מטעמי ביטחון המדינה, אבל גם חיסכון כלכלי ויחסי ציבור, הכל על חשבון בריאותם וחייהם של רבבות תושבים. לא רק הניסויים בקזחסטן הוסתרו כמובן. ב-1979 מחקו רשויות הבריאות כל עדות לתאונה במפעל נשק ביולוגי שבה נפגעו מאות בני אדם.

במקרה של הניסויים בקזחסטן הרמייה חמורה במיוחד, משום שהיה אפשר בקלות רבה להעביר חלק מהתושבים למקומות מרוחקים, או לפחות למנוע חלק ניכר מהנזק באמצעות הפסקת החקלאות במקום לטובת ענפים כלכליים אחרים. הרשויות בקזחסטן אומרות שכיום האזורים הללו בטוחים למגורים, אבל ייתכן מאוד שהחומרים הרדיואקטיביים פגעו בתושבים רבים שהתיישבו באזור אחרי סגירתו של מתקן הניסוי, אך הרבה לפני שסכנת הזיהום חלפה.