מחקר שניסה לבחון מחדש תופעה ידועה בתחום ההתניה הקלאסית בפסיכולוגיה – כשל במשימתו
עולם המדע מתבסס במידה רבה על הצטברות של ידע – מחקרים חדשים מתבססים על תיאוריות קיימות ועל תופעות שהוכחו בעבר. אבל מה עושים כאשר מתערערת האמינות של מחקרים בסיסיים ביותר בתחום? זאת הבעיה שבפניה עומדת כעת הפסיכולוגיה הניסויית, אחרי שמחקר חדש שניסה לשחזר את אפקט החסימה – תופעה חשובה בתחום הלמידה שהתגלתה כבר בשנות ה-60 – כשל בכך ב-15 מקרים שונים.
באחד הניסויים המכוננים של ענף הפסיכולוגיה, השמיע הפיזיולוג הרוסי איוון פבלוב צלצול פעמון לכלבים לפני שקיבלו אוכל, ובהדרגה גרם להם להזיל ריר לשמע צליל הפעמון בלבד. פבלוב ניסה בכלל לחקור את מערכת העיכול הכלבית – אך גילה עקרון פסיכולוגי חשוב שזכה לשם "התניה קלאסית".
ניסוייו הקלאסיים של פבלוב הניחו את הבסיס לתיאוריה פסיכולוגית של למידה וסיפקו מסגרת שיטתית וכמותית לחקר תהליכי למידה. אחד ממחקרי ההמשך החשובים לניסויים שלו ביצע בשנות ה-60 הפסיכולוג האמריקאי לאון קמין (Kamin), שהראה שההפתעה ממלאת תפקיד חשוב בלמידה. בדומה לפבלוב, הוא התנה חולדות לקשר בין גירוי קולי לבין מזון. לאחר מכן הוא צירף לרעש גם אור מהבהב ובחן אם החולדות מצפות לאוכל גם כאשר ההבהוב מוצג לבד, בהיעדר הרעש.
קמין גילה שחולדות שלמדו שבעקבות הרעש יגיע מזון לא היו מסוגלות ללמוד שגם ההבהוב מבשר על אותו דבר: ההתניה לגירוי הראשון חסמה את ההתניה לגירוי השני. הוא הסביר זאת בכך שבלמידת הקישור בין ההבהוב למזון נעדר אלמנט ההפתעה. החולדות כבר חזו את בוא המזון מכיוון ששמעו את הצלצול, ולכן לא קישרו בינו לבין ההבהוב.
אפקט החסימה הפך לאבן בוחן של תיאוריות של למידה, ושוחזר במחקרים רבים. אך במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Experimental Psychology, דיווחו חוקרים מבלגיה שהם לא הצליחו לשחזר את האפקט ב-15 ניסויים שונים, שהיו דומים או זהים לניסויים שנערכו בעבר.
בדק בית
הממצאים החדשים מגלים שתהליך הלמידה כנראה מורכב יותר מכפי שסברו עד כה, ואין הכרח שתהיה בו הפתעה. כיוון שכך, יש לבחון מחדש את היקפו של אפקט החסימה ואת השאלה מתי הוא תקף ומתי לא. עם זאת, יש המבקרים את המחקר על כך שקבוצות הניסוי בו היו קטנות ושבחלק מהניסויים השתמשו בעכברים, שתגובותיהם צפויות פחות מאלה של חולדות.
המחקר החדש נעשה במסגרת מאמץ מחודש בעולם הפסיכולוגיה לבחון שוב את הנחות היסוד של התחום ולשפר את יכולת השחזור של מאמרים. בשנת 2015 התפרסם מחקר רחב-היקף של 270 חוקרים ממעבדות ברחבי העולם, ששחזרו מאה ניסויים שפורסמו בכתבי עת מובילים בפסיכולוגיה. התברר שרק בין שליש לחצי מתוך מאה הניסויים הללו היו ניתנים לשחזור.
מאחר שמחקרים מתבססים זה על זה, חוסר היכולת לסמוך על ממצאים של מחקרים קודמים יוצר בעיה קשה. המחקר חשף איך הטיות בפרסום מאמרים – למשל הנטייה לפרסם מאמרים המדווחים על קיומו של אפקט ולא לדווח על היעדרו – משפיעות על התוצאות המוצגות בהם. המחקר שפורסם כעת מראה שאפילו ממצאים שנחשבו מבוססים ביותר אינם חסינים.
