תפיסת הריח הלקויה של האוטיסטים

בכל מפגש שלנו עם אנשים מועברים מסרים מאחד לשני, לא רק בעזרת הדיבור אלא בתנועות הידיים, בהבעות הפנים, בדרך העמידה וגם בעזרת ריחות. אנשים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי מתקשים לעתים קרובות לפרש את האותות הלא-מילוליים האלה. צוות חוקרים בהובלתה של יערה אֶנְדְוֶלְט-שפירא, ממעבדתו של פרופסור נועם סובל במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, ניסה לברר אם חלק מהקושי נובע מפגיעה ביכולת להגיב כראוי לריחות שאנשים אחרים מפיצים.

מעבדתו של סובל הראתה בעבר שאותות כימיים משמשים בתקשורת לא רק אצל חיות אלא גם אצלנו. נראה שריחות של בני אדם החשים פחד, שמחה, עצב ועוד כוללים מולקולות נדיפות שמשפיעות על האנשים שמסביבנו בצורות שונות, גם אם אינם מרגישים בכך באופן מודע.

במחקר החדש בחנו החוקרים את תגובתם של אנשים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי, וקבוצת ביקורת ללא הפרעה כזו, לריחות גוף שונים. לא היה הבדל ביכולת של הנבדקים לזהות, באופן מודע, את הריחות. כאשר החוקרים נתנו להם להריח זיעה של אנשים שצנחו צניחה חופשית בפעם הראשונה ואנשים שהלכו באופן רגוע, שתי הקבוצות דירגו את הזיעה של הצונחים כחזקה ובלתי נעימה יותר ואף קישרו אותה לפחד.

אבל כאשר הריח היה חלש יותר, והחוקרים לא אמרו להם שהם אמורים להריח משהו, התגובות הגופניות, האוטומטיות, בשתי הקבוצות היו שונות. החוקרים בדקו את מוליכות העור של הנבדקים, כפי שנעשה בבדיקת פוליגרף – מדד לעוררות, לכמה הגוף קשוב ומוכן לקלוט אותות מהסביבה. ריח של פחד, כמו זה של זיעת הצונחים, גורם בדרך כלל לעלייה בעוררות, וכך אמנם היה בקבוצת הביקורת. אבל אצל אנשים על הרצף האוטיסטי העלייה הזו לא נראתה.

גם ההתנהגות של הנבדקים הושפעה מריח הפחד. ניסוי נוסף הראה שנבדקים בקבוצת הביקורת סמכו יותר על אנשים שלא נדף מהם אותו ריח, אבל הנבדקים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי דווקא הביעו אמון רב יותר באלו שהריחו כאנשים מפוחדים.

פחד לא היה הדבר היחיד שאליו שתי הקבוצות הגיבו בצורה שונה. החוקרים חשפו אותם, ללא ידיעתם, למולקולה בשם  Androstadienone, או בקיצור AND, הנמצאת באופן טבעי בזיעה של גברים וידועה כגורמת לעוררות. קבוצת הביקורת הגיבה כצפוי ומוליכות העור שלהם, כלומר העוררות שלהם, עלתה. אך בקבוצת הנבדקים על הרצף האוטיסטי העוררות דווקא ירדה בתגובה לאותו אות כימי.

"הם לא היו עיוורים לאות הכימי הזה, אלא הגיבו אליו בצורה הפוכה" מדגישה אנדולט-שפירא בראיון לאתר מכון דוידסון. נראה שאותם נבדקים קולטים את התקשורת הכימית העוברת בין בני אדם אך מפרשים אותה באופן שונה. פרשנות כזו, אומרים החוקרים, עלולה להיות בעייתית יותר מאשר חוסר קליטה של האותות, כפי שיהיה המקרה אצל תתרנים, חסרי חוש ריח. מי שאינו קולט אותות כימיים יכול להסתמך על שלל אותות אחרים, אך פרשנות שגויה עלולה להוביל את האדם להתעלמות מהם ולגרום לו להגיב באופן שאינו הולם את המצב.

בניסוי האחרון חשפו החוקרים את הנבדקים שלהם למולקולה אחרת, HEX (קיצור של  long-chain aliphatic aldehyde hexadecanal) שאצל בעלי חיים משמשת כגורם מרגיע במצבים חברתיים. הפעם הם בדקו איך יגיבו הנבדקים לצפצוף חזק ופתאומי באוזניהם. את רמת הבהלה שלהם, או כמה הם "קפצו" כששמעו את הרעש, מדדו החוקרים בעזרת התגובה הבלתי רצונית של מצמוץ. בקבוצת הביקורת עצמת המצמוץ הייתה נמוכה יותר כאשר הנבדקים נחשפו ל-HEX, אך לא בקבוצה של נבדקים בעלי הפרעה על הרצף האוטיסטי.

ריח של פחד נאסף מהזיעה של אנשים לפני צניחה ראשונה | צילום: Paradive, עבור קבוצת המחקר של פרופ' נועם סובל

פרשנות שגויה

המחקר הנוכחי קטן למדי: בסך הכל נבדקו 35 אנשים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי ו-81 אנשים שלא על הרצף, אך לא כולם נבחנו בכל הניסויים. הנבדקים היו כמעט כולם גברים, ורק בניסוי האחרון נכללו שתי נשים בכל קבוצה. ההטיה נובעת מכך שיש יותר גברים מנשים על הרצף האוטיסטי, במיוחד כשמדובר על בעלי תפקוד גבוה.

עם כל זאת, המחקר הצליח לחשוף נדבך מעניין בצורה שבה אנשים על הרצף האוטיסטי מפענחים את העולם החברתי שהם נמצאים בו. "מולקולות נדיפות מעבירות מידע בין בני אדם באופן לא מודע", אמרה אנדולט-שפירא. "ראינו שאנשים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי מגיבים אליהן בצורה שונה. ייתכן שחלק מהקשיים שלהם באינטראקציה חברתית נובע מקריאה לא נכונה של האותות האלו, פרשנות לא נכונה שלהם". הפרשנות שגויה של אותות ריח מצטרפת לעדויות קודמות על קושי של אוטיסטים בפענוח של הבעות פנים ושל טון דיבור.

בשלב הבא מתכוונים החוקרים לבחון את הפעילות המוחית של הנבדקים בהדמיית תהודה מגנטית תפקודית (fMRI) , כדי לראות מה מתרחש בהם בזמן שהם נחשפים לריחות השונים. התקווה היא שהבנה טובה יותר של הגורמים לקושי חברתי תוכל לעזור לאנשים עם הפרעה על הרצף להתגבר עליהם, ולנווט באופן מוצלח יותר בעולם החברתי.