אימונותרפיה לבדה יעילה רק לשליש מחולי הסרטן. טיפול פוטודינמי עוזר בפני עצמו, אבל לא משמיד את הגידול. מה עושים? משלבים

אחת המהפכות הדרמטיות שחלו בשנים האחרונות בחקר הסרטן היא מהפכת האימונותרפיה – רתימת תאי מערכת החיסון נגד תאי הסרטן. הבעיה היא שהטיפול מתאים רק לחלק מסוגי הסרטן. חוקרים מארצות הברית מציעים פתרון: למה לא לשלב את התרופות הללו עם טיפול נוסף, שיוצר דלקת במקום הגידול וכך מזעיק אליו את תאי מערכת החיסון המשופרים?

תאים רגילים הופכים סרטניים כאשר מוטציות מצטברות בגֶנים האחראים על בקרת החלוקה שלהם ואמורים להשמיד אותם במקרה הצורך. מערכת החיסון יודעת לזהות את התאים שמערכות הבקרה שלהם השתבשו ולתקוף אותם. במהלך המחלה מתפתח "מירוץ חימוש" בין תאי הסרטן, המנסים לחמוק מחיסול, לבין תאי מערכת החיסון שפועלים נגדם – במיוחד תאי דם לבנים מסוג T.

אחד ממנגנוני העיכוב של תאי הסרטן הוא חלבון בשם PDL-1, שמפעיל חלבון בשם PD1 בתאי T. החיבור בין שני החלבונים מעכב את פעילות החיסול של תא הדם הלבן. התרופות החדשות, כמו קיטרודה שנכנסה לסל הבריאות לשנת 2017, פועלות נגד מנגנון העיכוב הזה. קיטרודה, למשל, היא נוגדן נגד PD1 שחוסם פיזית את הקישור בינו ל-PDL1. כך בולם את מנגנון העיכוב ומגביר את הפעילות של מערכת החיסון נגד תאי הסרטן.

הבעיה היא שהתרופות האלה עובדות כרגע רק עבור כשליש מהחולים, ורק בסוגי סרטן מסוימים כגון סרטן העור (מלנומה). לעומת זאת, בסרטן השד, שהוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר, התרפיות האלו אינן יעילות כרגע. הסיבה היא ככל הנראה שסרטן השד מתאפיין בנוכחות נמוכה של תאי מערכת החיסון בגידול. על כן נעשים כיום ניסיונות למשוך עוד תאי חיסון לאזור הגידול על ידי יצירת דלקת בתוכו.

במחקר שפרסמו חוקרים מאוניברסיטת שיקגו בכתב העת Journal of the American Chemical Society מוצגת טכנולוגיה חדישה ששואפת להגביר את יעילות האימונותרפיה לריפוי סרטן השד, על ידי שילובה בטיפול פוטודינמי. הרעיון מאחורי הטיפול הוא שימוש בחומר רגיש לקרינה בתדר מסוים שנכנס לתאי הסרטן. כאשר מקרינים את הגידול בתדר המתאים, החומר הופך פעיל ומסוגל להרוג את התאים באופן נקודתי.

החוקרים יצרו חלקיקים זעירים בגודל של 40-20 ננומטר (מיליונית המילימטר), המכילים חומרים פעילים הרגישים לקרינה תת-אדומה. כאשר הם נחשפים אליה הם הופכים מולקולות חמצן בתאים לרדיקלים חופשיים שמסוגלים להרוג את התא.

החוקרים הראו שכאשר הזריקו לעכברים תאי סרטן שד ואחריהם את הננו-חלקיקים הללו, תאי הסרטן קלטו אותם ביעילות. כשהקרינו לאחר מכן באופן מקומי את הגידולים בקרינה תת-אדומה חלק מהתאים אכן מתו. וחשוב מכך – מותם של תאי הסרטן יצר ברקמת הגידול מצב דלקתי שהזעיק אליה את תאי מערכת החיסון.

שילוב מנצח

לבסוף שאלו החוקרים אם יצליחו לשלב בין הננו-חלקיקים הרגישים לאור תת-אדום ומתן תרופה אימונותרפית שפועלת נגד PD1. כדי לבדוק את זה יצרו אצל העכברים גידולים אגרסיביים של סרטן השד היוצרים גרורות בריאות. לאחר מכן הזריקו את הננו-חלקיקים, או את נוגדן ה-PD1 או את שניהם יחד ועקבו אחר הגידולים המקומיים ואחר הגרורות. כפי שקורה בסרטן שד אצל אדם, נוגדן PD1 לא הפחית לבדו את הגידולים והגרורות ואילו הננו-חלקיקים הפחיתו את הגידולים והגרורות רק מעט. אולם השילוב בין הננו-חלקיקים לנוגדן ה-PD1 אכן היה יעיל במיוחד – בתוך כשבוע מתחילת הטיפול המשותף הגידולים חוסלו לחלוטין וריאות העכברים התנקו לגמרי מגרורות.

המחקר נותן תקווה לטיפול חדשני שיגביר את יעילות טיפולי האימונותרפיה – הן בהרחבת שיעור החולים שיגיבו לטיפולים והן בהרחבת סוגי הסרטן שבהם הוא יהיה יעיל. דרושים כמובן עוד ניסויים רבים כדי להוכיח שהטיפול אכן יעיל ומתאים לבני אדם, אך המחקר מראה שטיפול משולב, "מחוץ לקופסה", אכן עשוי להגביר את יעילות האימונותרפיה.

0 תגובות