גילוי מפתיע בניסויים בסם המסיבות קטמין: מתברר שכשנשים הזריקו את החומר לעכברים נעלמו ההשפעות האנטי-דיכאוניות שהיו לו כשגבר הזריק אותו

מחקר חדש שהוצג בכנס מדעי המוח בוושינגטון קובע: עכברים שנעשו עליהם ניסויים בסם המסיבות הפופולרי קטמין הושפעו ממינו של החוקר שפיקח על הניסוי. הממצאים מגבירים את התעלומה לגבי האופן שבו הקטמין משפיע על המוח. הם גם מעוררים שאלות לגבי היכולת לשחזר תוצאות של ניסויים התנהגותיים שנעשו על עכברים.

קטמין הוא חומר שמשמש להרדמת בעלי חיים ומשפיע על התודעה של בני אדם שצורכים אותו. בנוסף, נבדקת האפשרות שיש לו פוטנציאל לטיפול בדיכאון. אולם נכון להיום מנגנון הפעולה שלו על המוח אינו ברור מספיק, ולכן נעשים בו ניסויים בבעלי חיים. אחת החוקרות העוסקות בזה היא פולימניה גיאורגיו (Georgiou) מאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית.

בשנת 2015 ביקש ממנה אחד מעמיתיה הגברים לבצע עבורו ניסויים בהיעדרו, לרבות ניסוי סטנדרטי שנקרא "מבחן השחייה הכפויה" שבו מכניסים עכברים בריאים למכל מים ומודדים כמה זמן הם מנסים להיחלץ ממנו עד שהם מתייאשים ומחכים שמישהו יציל אותם. המדידה הזאת משמשת מדד למידת ה"דיכאוניות" של העכברים, ולכן הציפיה היא שעכברים שקיבלו חומרים נוגדי דיכאון ישחו יותר זמן. זה אכן מה שמצא עמיתה של גיאורגיו בניסויים שעשה בקטמין.

אף על פי שגיאורגיו מילאה בקפדנות את פרוטוקול הניסוי שהתבקשה לעשות, היא גילתה להפתעתה שהעכברים המטופלים בקטמין לא שחו יותר מאלה שלא קיבלו את הטיפול. כשהיא ועוד שלוש נשים וארבעה גברים שעבדו במעבדה ניסו לפענח את ההבדל החד בתוצאות, התברר להם שהקטמין פעל כנוגד דיכאון רק כשהעכברים והעכברות קיבלו אותו מגברים.

ריח של גבר

כדי להבין את הופעה המשונה הניחו החוקרים את החיות בתוך מנדף – מתקן ששואב את האוויר ולפיכך גם את הריחות שבו, כך שהעכברים לא יכלו להריח את מי שמזריק להם. ההליך הזה העלים לחלוטין את ההשפעה של קטמין, בלי קשר למינו של הנסיין. לעומת זאת, כשהניחו ליד העכברים במנדף חולצה שלבש גבר, העכברים שטופלו בקטמין שחו יותר מאלו שלא טופלו, ומכאן שריח של גבר היה חיוני כדי שקטמין ישפיע.

בהמשך ביקשו החוקרים מעמיתם רונלד דומאן (Duman) מאוניברסיטת יל לחזור במעבדתו על אותם ניסויים. ואכן, כששמונה חוקרים ושמונה חוקרות הזריקו קטמין לעכברים, התופעה חזרה על עצמה: עכברים – זכרים ונקבות – לא הגיבו לקטמין שהזריקו להם נשים. כשגיאורגיו ועמיתיה חזרו על הניסוי עם נוגדי דיכאון אחרים לא נמצאה השפעה למין החוקר, ומכאן שההשפעה של קטמין נובעת מיחסי גומלין שמתרחשים במוח העכבר בין קטמין לבין מין החוקר.

עדויות אחרות מראות שמין החוקר עלול להשפיע גם על ניסויים התנהגותיים אחרים שאינם קשורים לקטמין. מחקר משנת 2014 מצא שעכברים היו לחוצים יותר והגיבו פחות לכאב כשהחוקר שטיפל בהם היה גבר. מדענית המוח סילוונה שיאווגאטו (Chiavegatto) מאוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, שחוקרת דיכאון אך מחקריה לא קשורים לקטמין, ונכחה בעת הצגת הממצאים של גיאורגיו, ציינה שגם היא הבחינה במעבדתה בתופעה דומה.

ההבדל בין גברים לנשים משפיע על התנהגות העכבר. גולד (מימין) דומן וגיאורגיו | צילומים: אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת יל
ההבדל בין גברים לנשים משפיע על התנהגות העכבר. גולד (מימין) דומן וגיאורגיו | צילומים: אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת יל
 

חשיבה מחדש

"לתוצאות הללו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על חקר המוח", אומרת מדענית המוח אדריאן בץ (Betz) מאוניברסיטת קוויניפק (Quinnipiac) בארצות הברית. עם זאת היא מזהירה שהתוצאות ראשוניות בלבד ונדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע אם ההשפעה ייחודית לקטמין ולעכברים.

אחרים חולקים על הדעה הזאת. המדענית ליסה מונטגיה (Monteggia) מאוניברסיטת טקסס סאות'ווסטרן טוענת לדוגמה שמאות מחקרים שביצעו נשים הראו השפעות של קטמין. היא משערת שייתכן שגורמים אחרים, כמו מידת הלחץ שבו היו נתונים הנסיין או הנסיינית בזמן מתן התרופה, יכולים להשפיע גם הם.

גיאורגיו וראש המעבדה שלה טוד גולד (Gould) מציינים שהתוצאות אינן מעמידות בהכרח בספק את תוקף התוצאות של מחקרים קודמים; כל מה שהן מראות הוא שאפשר לראות את ההשפעה של קטמין במעבדה שלהם רק כשגברים מזריקים אותו לעכברים. יש עדויות נרחבות לכך שקטמין הוא נוגד דיכאון יעיל אצל בני אדם.

גולד מפקפק גם באפשרות שמינו של האדם שנותן את התרופה לבני אדם הלוקים בדיכאון  משפיע על פעילותה, אך זה מעולם לא נבדק. הוא מוסיף כי חוקרים שבודקים את ההשפעות של תרופות על התנהגות עכברים צריכים מעתה לציין את מינו של הנסיין במאמר שהם מפרסמים, כדי שמעבדות אחרות יוכלו לחזור על הניסוי. "יש כמה גורמים שמשפיעים על ההדירות – כלומר על היכולת לשחזר תוצאות – שאנו מסרבים להכיר בהם, ואחד מהם הוא מין הנסיין. עבורנו זו 'אמת לא נוחה'", הוא מסכם.

אם יש לקח נוסף שצריך ללמוד מהסיפור הזה, מעבר לכך שניסויי התנהגות בבעלי חיים רגישים לגורמים רבים שלא תמיד אנו מודעים להם, הוא שבפעם הבאה שתבקשו מאחד מעמיתיכם לחזור על ניסוי התנהגות שעבד בעבר – הקפידו לבקש זאת ממישהו שמינו זהה לשלכם.

 

4 תגובות

  • אני

    סתם מנחשת

    אולי נשים חשות הרבה יותר צער כשהן מזריקות משהו... אבל בהחלט מחקר שעוד לא ראיתי דומה לו.

  • יובב

    השפעות האדם על המציאות

    ונגיד שהם חשות יותר צער, איך זה אמור להשפיע על תוצאות הניסוי?
    אבל אם הצער הוא המשתנה שמשפיע על יכולת העכבר לשחות במשך זמן גבוה יותר.
    אז ניתן לומר שיש כאן חידוש.
    זה מזכיר את ניסוי ירי האלקטרונים כאשר ציפיות הנסיין משפיעות על תוצאות הניסוי.
    בכל מקרה, יש כאן מקום לבירורים ומחשבה.
    אם צער משפיע על האופן שבו מתמודד יצור מסויים, אם ציפיייה משפיעה על האופן שבו אלקטרון יפעל. האם מחשבות וכוונות עשויות להשפיע על המציאות?
    ואולי כדי לא להשאיר את השאלה במקום פילוסופי, אולי גם ניתן לחשוב על ניסוי יצירתי שיבחן את ההשערה הזו.

  • יהודה לייב

    מה ההשלכות של תוצאות אלו - זה מעניין!

    http://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencenews/%D7%A7%D7%98%D7%A2-%D7... עידו שלום
    האם קיים קשר בין תוצאות בלתי צפויות של מחקר זה לבין תופעת השזירה הקוונטית ?
    איך אנחנו יכולים לשלב את הדרוויניזם או יותר נכון לפתח אותו עם גילויים חדשים והנחות חדשות.
    דיעה: תעלומת השפעת מין החוקר בביצוע מניפולציה על העכבר עשויה להתקשר לתופעה ושמה שזירה קוונטית. אותה תופעת שזירה קוונטית עשויה לקשור אותנו להבנה של מערכת החוקים ביקום שלנו, אותה מערכת הכוללת חוקים נסתרים. ולא בגלל שהם נסתרים אלא בגלל מוגבלות ביכולותינו לתפוס אותם.
    החומר הנקרא קטמין פעל רק כשהעכברים והעכברות קיבלו אותו מגברים. ריח הגבר היה חיוני כדי שהקטמין ישפיע על העכברים.
    נמצא כי ההשפעה של קטמין נובעת מיחסי גומלין שמתרחשים במוח העכבר בין קטמין לבין מין החוקר.
    אמנם יש וגורמים אחרים ושונים היו אלו המשתנים הבלתי תלויים. כלומר המשפיעים על התוצאה.
    מעבר לכך שניסויי התנהגות בבעלי חיים, רגישים לגורמים רבים שלא תמיד אנו מודעים להם ניתן לומר כי כל המדע, חוקיותו והניסויים שלנו רגישים לגורמים שלא תמיד אנו מודעים אליהם.
    ומהו אותו גורם שעדיין לא הבחנו בו אך הוא קריטי על השפעת תוצאות הניסוי?
    הנסיין!
    סוף כל סוף אנו מזהים מגמה שבה ההבחנות וכובד המשקל עברו מהניסוי אל הנסיין. זה מאוד מעניין. סוף כל סוף נחשפים לכך כי חשיבות תוצאות הניסוי עברו מהנושא הנחקר לחוקר.
    לאן אני מכוון?
    לכך שעם התפתחותנו אנו מגלים שלא מה שמחוצה לי הוא הגורם והמשפיע על תוצאות הניסוי אלא החוקר בעצמו.
    אם החוקר בעצמו שאני מתאר אותו כמעבדה, היה עובר שינוי של 180 מעלות אז תוצאות המחקר היו משתנות.
    אך איזה מן שינוי זה של 180 מעלות, במה הוא מתבטא?
    שינוי זה מתבטא בכך שאותו הרצון שלי שהוא מורכב מפרודות שהם הגבולות של הרצון לקבל שלו, כלומר מולקולות שהם הכוח אם באטום אם ביחידה ואם בגוף, והן הקובעות את גבולות וצורות ההשגה של אותה היחידה או הגוף.
    ולמה זה חשוב?
    מכיוון שאם אדע כיצד ליצור בהם (במולקולות) שינוי, אז כל התפיסה ויכולת ההשגה שלי תקבל שדרוג.
    ואיך כל זה קשור לשזירה הקוונטית?
    כל זה קשור לשזירה הקוונטית כי קיים פה חוק שהוא מעבר לאיזשהו מעבר במהירות כלשהיא, הוא לא מוגבל, הוא לא קשור לחוקים שאנחנו מכירים. הוא פועל ללא תלות במהירות האור או חוקים שאנו מכירים בעולם הזה.
    קיימת הדדיות שנובעת מחוקים שצורת הרצון שלי לא מצליחה לקלוט.
    ואיך כל זה קשור לדארוויניזם.
    את זה ניתן רק לשער או להניח - שאותה התפתחות דרוויניסטית לא התפתחה בצורה אקראית אלא על ידי תוכנה נסתרת, שאת ניצני התודעה שלנו אנו עתידים לגלות עם התפתחותנו.

  • יעל

    אפשר בבקשה בלי תמונה של התעללות?

    תודה