מאובנים מגרמניה מצביעים על כך שקופי אדם התהלכו זקופים כבר לפני 12 מיליון שנה, עוד בטרם התפצלה שושלת האדם מזו של השימפנזים והגורילות

קוף האדם הקדום היה קטן, משקלו לא יותר משלושים קילוגרם, עם בהונות מנוגדים בכפות הרגליים שאיפשרו לו לטפס היטב על העצים, וזרועות ארוכות שבעזרתן הוא נתלה מענפים. ככל הנראה הוא גם הלך על שתיים – יכולת שעד עתה חשבנו שהתפתחה רק מיליוני שנים מאוחר יותר.

דנוביוס גוּגֶנְמוֹסִי (Danuvius guggenmosi) חי באזור שכיום הוא דרום גרמניה לפני כ-12 מיליון שנה, כאשר ביבשת אירופה עדיין הסתובבו כמה וכמה קופי אדם, שכולם נכחדו מאז. במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר, צוות חוקרים בינלאומי הציג את מסקנותיו מבחינה של ארבעה שלדים חלקיים שנמצאו בשנים האחרונות בגרמניה, וכללו עצמות רבות של הגפיים: עצם הירך, השוקה, עצם הגומד, שהיא אחת מהעצמות המחברות בין המרפק לשורש כף היד, ועצמות כף היד וכף הרגל. 

החוקרים הראו שלקוף האדם הקדום היו זרועות ארוכות ביחס לרגליים, בדומה לשימפנזים, ואצבעות כף יד מעוקלות שהתאימו היטב לתפיסת ענפים. לעומת זאת, כף הרגל שלו הייתה שטוחה, ועצם השוקה נראתה דומה מאוד לזו של אדם מודרני. פרטים אלו, עם מאפיינים נוספים של העצמות, הובילו את החוקרים להציע שגוגנמוסי היה מסוגל ללכת זקוף, והתקדם בין העצים בשיטה שהם מכנים "טיפוס עם גפיים מושטות" (extended limb clambering), שיטה שעשתה שימוש גם בזרועות וגם ברגליים. "דנוביוס שילב את ההליכה הזקופה של בני האדם, המסתמכת על הגפיים האחוריות, עם הטיפוס האופייני לקופי האדם המודרניים, שמסתמך על הגפיים הקדמיות", הסביר דיוויד ביגאן (Begun), מהחוקרים החתומים על המאמר, בראיון ל-BBC.

בימיו של  גוגנמוסי חי גם האב הקדמון המשותף של האדם, השימפנזה והגורילה: היה זה לפני שהשושלות שלנו התפצלו זו מזו. ראשונה התפצלה השושלת שהובילה אל הגורילות מזו שהובילה אל השימפנזים ואלינו, לפני 8-10 מיליוני שנים, ולפני 5-7 מיליוני שנים התפצלה השושלת שלנו מזו של השימפנזים. פירושו של דבר שהשימפנזים קרובים יותר אלינו מבחינה אבולוציונית מאשר לגורילות, והאב הקדמון המשותף לגורילות ולשימפנזים הוא בהכרח גם האב הקדמון שלנו. 

גורילות ושימפנזים מודרניים אינם הולכים זקוף, אלא נעים על הקרקע בצורה המיוחדת להם – הליכה על פרקי אצבעות הידיים, כאשר כפות הרגליים פרושות על האדמה כמו כפות הרגליים שלנו כשאנחנו הולכים, אך כפות הידיים מוח זקות במעין אגרוף רפוי, ולרוב רק הפרק האמצעי של האצבעות בא במגע עם האדמה. החוקרים חלוקים בשאלה אם האב הקדמון המשותף לנו, לשימפנזים ולגורילות הלך על פרקי האצבעות, או שהתכונה הזו התפתחה בנפרד אצל כל אחד מקופי האדם. אך רוב החוקרים הניחו שאותו אב קדמון הלך, בצורה כלשהי, על ארבע. העדות המוקדמת ביותר להליכה על שתיים באפריקה מגיעה מהמאובן של ארדיפיתקוס (Ardipithecus), קוף אדם בין כ-4.4 מיליוני שנה בלבד, שלפי מבנה השלד שלו גם הלך על שתיים על הקרקע וגם טיפס היטב על עצים.

זרועות ארוכות, שוקיים דומים לאלו של אדם. עצמות מהשלדים המאובנים | Christoph Jäckle
זרועות ארוכות, שוקיים דומים לאלו של אדם. עצמות מהשלדים המאובנים | Christoph Jäckle

עמד לבדו? 

הממצאים החדשים מעידים שקופי אדם החלו ללכת על שתיים הרבה לפני כן. "הליכה זקופה הקדימה את הפיצול בין האדם לקופי האדם, וסביר להניח שהתחילה באירופה", אמרה מדליין בומה (Böhme), שהובילה את המחקר, לאתר Science News. אותו אב קדמון משותף לנו ולקופי האדם, טענה בומה, עשוי היה להיות דומה מאוד לגוּגֶנְמוֹסִי, וללכת כמוהו.

ייתכן, אם זאת, שלגוּגֶנְמוֹסִי לא היה קשר ישיר לשושלת שלנו. האנתרופולוג ג'רמי דה-סילבה (DeSilva), שלא היה מעורב במחקר, אמר ל-Science News כי קוף האדם האירופי עשוי היה לפתח את העמידה הזקופה שלו לצורך תנועה יעילה על ענפים וביניהם, בלי קשר לעמידה הזקופה שהתפתחה בשושלת שלנו לצורך הליכה על הקרקע. האנתרופולוג סקוט וויליאמס, שגם הוא לא היה מעורב במחקר, הסכים שזו אפשרות סבירה. עם זאת, אמר, גילויו של גוּגֶנְמוֹסִי "נותן לנו עוד חלק מרתק בפאזל של אבולוציית קופי האדם".

0 תגובות