קבוצת הציד
של התמנון

כאשר תמנון שונית (Octopus cyanea), המוכר גם בשם תמנון עינוני, יוצא לציד, הוא לא תמיד עושה זאת לבד. אומנם תמנונים הם בעלי חיים יחידאיים, אך הם כן מסתובבים עם יצורים אחרים. לעתים קרובות מצטרפים אליהם לציד דגים ממינים שונים, ויחד הם סורקים את קרקעית הים בחיפוש אחר טרף: דגים קטנים יותר או סרטנים. וזה לא רק דג אחד שמצטרף לתמנון, הבהיר אדוארדו סמפאיו (Sampaio), שחוקר את בעלי החיים המופלאים הללו, בראיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. "אנחנו מדברים על תמנון אחד וחמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה דגים שונים". 

לרוב נראה שחברי הקבוצה המגוונת מסתדרים די טוב אחד עם השני, אך לא תמיד. במאמר שפורסם ב-2020, סמפאיו ועמיתיו הראו שלעתים התמנון מתעצבן על אחד הדגים, ונותן לו אגרוף – או המקבילה התמנונית לכך. כפי שאפשר לראות בסרטון, התמנון חובט בדג בעזרת אחת הזרועות שלו ומעיף אותו הצידה. סמפאיו אמר שהתחיל לצחוק כשראה זאת בפעם הראשונה, ולא קשה להבין למה.

סרטון שמראה תמנונים מכים דגים:

אבל מה בעצם עושים הדגים עם התמנון? האם הם צדים יחד, או שאחד הצדדים מנצל את השני, וניזון מהשאריות שלו? במשך זמן רב, אמר סמפאיו, חשבו רוב החוקרים שהאפשרות השנייה היא הנכונה. לפי השערה זו, "התמנון עושה את מה שהוא יודע לעשות, צד לבדו, והדגים צדים את הטרף שהתמנון מוציא החוצה מחורים וחריצים, ולחלוטין מנצלים את הנוכחות שלו".

סמפאיו ועמיתיו חשדו שזה לא כל הסיפור. כדי לבדוק מה באמת מתרחש בקבוצות הציד יוצאות הדופן הללו, הם עקבו אחר תמנוני שונית שחיים לחופי אילת, ולאחר כ-120 שעות של צלילה, הצליחו לצלם 13 קבוצות ציד של תמנון ומספר דגים. במאמר חדש הם מציגים ראיות לכך שהדגים אינם מנצלים את התמנון: מדובר בקבוצה שצדה יחדיו, עם חלוקת תפקידים בין הצדדים, וכולם מרוויחים משיתוף הפעולה.

החוקרים עקבו אחרי תמנוני שונית לחופי אילת. אדוארדו סמפאיו ותמנון | צילום: © Marleen Franz

מוביל מאחור

הרמז הראשון לכך שמדובר בשיתוף פעולה, אמר סמפאיו, הגיע מדרך התנועה של הקבוצה. הדגים לא עקבו אחר התמנון אלא לעתים קרובות שחו לפניו, והקבוצה כולה עצרה כל כמה רגעים, ואז התחילה לשחות שוב. ניתוח של תנועות החברים בקבוצה העלה שהיו אלו הדגים שיזמו את התנועה, והתמנון שחה אחריהם – או, במקרים אחרים, עצר. החוקרים מתארים מערכת מורכבת של גורמים מושכים וגורמים מעכבים, שבה המעכב העיקרי הוא התמנון. הם הגיעו למסקנה שהוא המנהיג האמיתי של הקבוצה, אבל הוא "מוביל מאחור": מחליט אם ומתי ללכת לכיוון שהדגים מציעים.

"הדגים חוקרים את הסביבה", הסביר סמפאיו. "הם מוצאים את הטרף. ואז התמנון בוחר בין האפשרויות שהדגים נותנים לו – ושוחה לשם, מבריח החוצה את הטרף. כל הקבוצה נעה עם התמנון".

בראיון לניו-יורק טיימס הישווה סמפאיו את תפקידו של התמנון בקבוצה לתפקיד המנכ"ל, בעוד הדגים משמשים כצוות המחקר והפיתוח של החברה. "אתה יכול להנהיג על ידי כך שתרוץ קדימה, תרחיב את הגבולות ותיקח את הקבוצה למקומות חדשים", אמר סמפאיו, "או שאתה יכול להנהיג במונחים של להיות זה שמחליט".

שותפים טובים, וטובים פחות

לתמנונים יש כמה שיטות ציד, והשיטה שהעדיפו כשצדו עם הדגים מכונה "פרישת רשת" (Web-over). בשיטה זו התמנון מתיישב מעל סלע או אלמוג שמתחתיו ובחריציו עשויים להסתתר דגים וחסרי חוליות קטנים, ופורש מסביבו את הרקמה הדקה שמחברת בין החלק העליון של זרועותיו. אז הוא מכניס את זרועותיו לחריצים ומבריח את הטרף החוצה. חלקם נתפסים ב"רשת", אותה רקמה דקה, אחרים התמנון תופס בזרועותיו, ויש גם דגים או סרטנים שמצליחים להימלט – אותם מנסים לתפוס הדגים שצדים יחד עם התמנון.

סרטון של תמנון מבצע "פרישת רשת":

החוקרים ביצעו באוסטרליה ניסויי שדה, שבו נתנו לתמנונים צינורות קצרים שבתוכם חסילונים וגם צינורות ריקים, ובחנו את תגובתם. התמנונים ביצעו פרישת רשת מעל שני סוגי הצינורות, אבל נשארו זמן רב יותר מעל הצינורות שבהם היה מזון. מכך הסיקו החוקרים שפרישת רשת שנמשכת זמן רב מעידה על הימצאות טרף, בעוד פרישת רשת שמסתיימת מהר כנראה לא הניבה את התוצאות המצופות.

כשבחנו את הסרטונים מהציד המשותף, גילו החוקרים שהתמנונים עשו פחות פרישות רשת בהשוואה למקרים שבהם צדו לבד, אך פרישות הרשת שכן עשו נמשכו זמן רב יותר. נראה שהדגים כיווני את התמנון למקומות הטובים יותר לצוד בהם, שהניבו טרף רב – וכך הוא לא היה צריך לבזבז אנרגיה על מקומות פחות מוצלחים. סמפאיו ועמיתיו טוענים שזה הרווח שהתמנון משיג משיתוף הפעולה, בעוד הדגים נהנים מגישה לטרף שהתמנון מבריח, כי הם לא יכולים להגיע אל תוך החריצים והסדקים.

אותם דגים שצדים עם התמנון יכולים להיות ממינים שונים, ומתברר שמינים מסוימים טובים יותר מאחרים כשותפים לציד. בין המצטיינים נמצאים דגים מהמין בינתן עגול-פה (Parupeneus cyclostomus). אלו הם דגים שנוהגים לחפש טרף באופן פעיל ולרדוף אחריו, ולכן מתאימים מאוד לתפקיד הסיירים ששוחים קדימה ומוצאים את המקומות הטובים ביותר לציד. לעומתם, דגי דקר החישוקים (Epinephelus fasciatus) צדים מהמארב, ולכן רגילים לשהות במקום אחד ולחכות. החוקרים גילו שכאשר קבוצת הציד כוללת רק דגים ממין זה, שיתוף הפעולה תורם מעט מאוד, אם בכלל, לתמנון. הוא לא מצליח בציד יותר מאשר אם היה צד לבדו, כי דגי הדקר אינם ממלאים היטב את התפקיד של חיפוש הטרף.

נראה שהתמנון יודע את זה: דגי הדקר הם הקורבנות העיקריים של ה"אגרופים" שהוא שולח. "במחצית מהפעמים שדגי הדקר נמצאים בקבוצה, הם חוטפים אגרוף", אמר סמפאיו בראיון לנשיונל ג'יאוגרפיק. "אז ברור שהתמנון מבין שהמין הזה לא משתף פעולה".

דגים שצדים עם התמנון יכולים להיות ממינים שונים. תמנון שונית ושותפים: שני בינתנים עגולי-פה, דקר החישוקים, וריולה סיסית ותפאר הסהרון | צילום: © Eduardo Sampaio

מנהל או משפיען רשת?

מרינה פפדופולו (Papadopoulou), ביולוגית מבריטניה שלא הייתה מעורבת במחקר, שיבחה בראיון לניו-יורק טיימס את איסוף הנתונים הקפדני של צוות החוקרים, אך הוסיפה: "אני באופן אישי לא אוהבת את השימוש במילה 'מנהיגות' כשאנחנו מדברים על בעלי חיים". לטענתה, בקבוצת בעלי חיים לרוב אין מנהיג שמקבל החלטות, מעביר אותם לכפופים לו והם ממלאים את משאלותיו. במקום זאת, התנועות של הפרטים בקבוצה נובעות מכך שכולם מצייתים לחוקים מסוימים, שבמקרה זה יכולים להיות למשל, "תפסיק להתקדם אם התמנון לא הולך אחריך". התפקיד של התמנון, היא אומרת, דומה יותר לזה של משפיען רשת מאשר של מנהל. 

מנהיגות או לא, ייתכן שנוכל ללמוד משהו מההתנהגות של התמנון, אמרה חוקרת האוקיינוסים האמריקאית קלי בנואה-בירד (Benoit-Bird) בראיון ל-NPR. "אנחנו יכולים ללמוד על נקודות מבט חלופיות", אמרה, "כשאנחנו חושבים על איך לבנות ארגונים או צוותים שיתנו תוצאות טובות יותר". אבל אולי, הוסיפה, עדיף לאסור על אגרופים.

סרטון שמסכם את המחקר: