צעד גדול לתיירות החלל

מינהל התעופה האזרחית של ארצות הברית הנפיק לחברת וירג'ין גלקטיק רשיון מפעיל שסולל את דרכה להפעלת טיסות תיירות לגבול החלל. כדי לקבל את האישור הסופי לשירות הטיסות שלה תידרש החברה לעמוד בכמה מבחני בטיחות קפדניים, אך הרשיון שקיבלה מציב אותה בעמדה טובה להיות החברה הראשונה שתטיס קבוצות תיירים בחללית.

התאוששות מהירה
החללית של וירג'ין, SpaceShip Two, היא למעשה מטוס חלל המיועד לשישה נוסעים ושני אנשי צוות. מטוס מיוחד, בשם White Knight (אביר לבן), נושא את החללית לגובה של כ-18 ק"מ. שם היא מתנתקת ממנו ומפעילה מנוע רקטי המעלה אותה לגובה של כ-100 ק"מ, הנחשב לגבול החלל החיצון. בגובה הזה יחושו הנוסעים חוסר כבידה ויוכלו לרחף בחללית ולראות מבעד לחלונות שכדור הארץ הוא אכן כדור, ואת שחור החלל מהצד השני. לאחר כמה דקות של ריחוף ייחגרו הנוסעים במושביהם, והחללית תתחיל בדאייה של כשעה וחצי עד שתנחת לבסוף על המסלול בנמל החלל של וירג'ין במדבר מוהאבי.

המיזם היה בשלבי ניסוי מתקדמים, שנקטעו זמנית בעקבות התאונה הקטלנית באוקטובר 2014. החללית עלתה באש והתרסקה במהלך מבחן, אחד הטייסים נהרג והשני נפצע קשה. החקירה העלתה כי ההתרסקות נגרמה משום שאחד הטייסים הפעיל מוקדם מדי מנגנון בלימה שאמור להגביר את כוח הגרר המאט את החללית.

וירג'ין מכרה כבר יותר מ-700 כרטיסים לטיסותיה, תמורת כ-250 אלף דולר לכרטיס, אך הפסיקה את המכירה בעקבות ההתרסקות. בתחילת השנה היא חשפה את הדגם החדש של SpaceShip Two, שהחליף את החללית שהתרסקה. אבל פיתוח החללית הושלם רק לאחרונה, והשבוע היא עברה בהצלחה את המבחן המקדים הראשון – נסיעה על המסלול.

עבודה רבה
"הענקת הרשיון לחברת וירג'ין היא אבן דרך חשובה, וכך גם ניסוי הנסיעה הראשון", אמר מייק מוזס (Moses), סגן נשיא בכיר לענייני מבצעים בחברה. "עדיין מצפה לנו עבודה רבה, אך אני בטוח שנעמוד באתגר".

האתגר הזה כולל עוד בחינות רבות של החללית ושל מערכות הטיסה. "על החברה לעבור בהצלחה בדיקות של ביצועי החללית, המטוס ומערכותיהם בטיסה מבצעית, לפני שתקבל אישור סופי להטיס נוסעים", השיב מינהל התעופה לשאלות עיתונאים. נכון לעכשיו החברה לא פרסמה לוח זמנים להשלמת המבחנים האלה ולא הודיעה מתי היא מתכננת להתחיל בטיסות התיירים.

נסיעת מבחן ראשונה. SpaceShip2 בבחינה על המסלול | צילומים: MarsScientific.com, Virgin Galactic

חלל פתוח
תייר החלל הראשון היה דניס טיטו, מיליארדר אמריקאי שבילה בשנת 2001 שבוע בתחנת החלל הבינלאומית, לאחר ששילם על פי ההערכות לסוכנות החלל הרוסית כ-20 מיליון דולר תמורת הטיסה ואימוני ההכשרה. האמריקאים, אגב, התנגדו לאירוח תיירים כאלה בתחנת החלל, אבל זה לא מנע מסוכנות החלל הרוסית להטיס לתחנה עוד שישה תיירים כאלה עד 2009, ולמלא את קופתה בדולרים שלהם.

רוב האנשים לא יכולים לשלם 20 מיליון דולר או לעבור הכשרה של כמה שבועות, וגם לא כולם מסוגלים לעמוד בתנאים הלא קלים של הטיסה בחללית סאיוז והשהות בתחנת החלל. לעומת זאת, הטיסה בחללית של וירג'ין אמורה להתאים לרוב האנשים מבחינת העומס הגופני, וגם יקרה הרבה פחות – אם כי גם כך מחירה ממש לא שווה לכל נפש.

המתחרה העיקרית של וירג'ין היא חברת בלו אוריג'ין (Blue Origin), שמפתחת גם היא טיסות תיירות לגבול החלל. בשונה מהמודל של וירג'ין, החללית של בלו אוריג'ין משוגרת על גבי טיל שממריא מהקרקע, נושא אותה לגבול החלל, מתנתק ממנה ואמור לנחות במאונך לשימוש חוזר. החללית, המיועדת לשישה נוסעים, מרחפת כמה דקות ואז נופלת חזרה ונבלמת בעזרת מצנחים. גם המערכת של בלו אוריג'ין נמצאת בשלבי ניסוי מתקדמים וגם היא לא הודיעה עדיין על המועד הצפוי להטסת בני אדם. חברה נוספת הפועלת בתחום היא לינקס האמריקאית, המפתחת מטוס בעל מנוע רקטי שמתוכנן להמריא ולנחות כמו מטוס אחרי ביקור בגבול החלל, אך פיתוחו מתעכב.

תחום הטיסות הפרטיות לחלל צבר תאוצה של ממש מאז שחברת ספייס אקס (SpaceX) שיגרה בפעם הראשונה חללית לא מאוישת לתחנת החלל הבינלאומית ב-2012. מאז הצטרפו אליה חברות נוספות, והתחום – שעד אז היה נחלתן של סוכנויות חלל לאומיות – נפתח יותר ויותר למגזר הפרטי.

הפעלת תיירות חלל היא אתגר מיוחד, גם בגלל הצורך להתאים את הטיסות לקהל רחב הרבה יותר מאסטרונאוטים מקצועיים, וגם בגלל דרישות הבטיחות המחמירות, אבל יש לו פוטנציאל לרווחים עצומים. ככל שהטכנולוגיה תשתפר נראה בוודאי עוד ועוד טיסות תיירות לחלל, לא רק לגבול החלל אלא גם למסלול סביב כדור הארץ. יש כבר יזמים שמתכננים אפילו מלונות חלל וטיסות של תיירים לירח.