מחקר חדש חושף כי מין של צמחי מרפא מסורתיים עבר התאמה אבולוציונית שהעניקה לו צבעי הסוואה להגנה מפני בני האדם
על המדרונות הסלעיים של הרי הנגדואן בדרום-מערב סין גדל צמח בשם פריטילריה (Fritillaria delavayi), שמשנתו החמישית מגדל מדי שנה בחודש יוני תפרחת צהובה יחידה. מזה קרוב לאלפיים שנה משתמשים המקומיים באבקה מבצלי הפריטילריה כטיפול עממי לשיעול. באזורים מסוימים בני האדם עוקרים את הבצלים בהמוניהם, שכן מדובר במצרך מבוקש בשוק הרפואה הסינית המסורתית: על פי Science News מחיר קילוגרם אחד של האבקה עומד על 480 דולר, ולהפקתה דרושות כ-3,500 פקעות. הפופולריות הרבה של הצמח מאיימת על הישרדותו, ועל כן אין פלא שבמהלך הדורות הפכו לנפוצים יותר צמחים שצבע העלים והתפרחות שלהם מסייע להם לחמוק מעיניהם של בני האדם. באזורים שבהם עוקרים צמחים רבים, הופיעו צמחי פריטילריה עם הסוואה שמגנה עליהם מפני קטיפה.
במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Current Biology ביקשו החוקרים להסביר מדוע יכולות ההסוואה המרשימות הופיעו באוכלוסיות מסוימות בלבד של הצמח אך לא באחרות. לדבריהם, במשך חמש שנות מחקר הם לא זיהו שום בעל חיים פרט לאדם שמאיים על הישרדות הפריטילריה. התכונה הזאת הופכת אותו למודל מצוין לחקר השפעת לחצי ברירה שמפעילים בני האדם על הטבע.
הלחץ לדהות
על פי עקרון הברירה הטבעית תכונות שמשפרות את הסיכוי של פרטים באוכלוסייה לשרוד ולהתרבות יעברו הלאה לדור הבא ויתפשטו באוכלוסייה. במקרה של הפריטילריה מי שמפעילים את לחץ הברירה על הצמח הם בני האדם, שכן הם נוטים לקטוף צמחים שצבעם הירוק העז או פריחתם הצהובה בולטים במרחב ומקלים על זיהוים. בשל כך הצמחים האלה נקטפים ולא זוכים להפיץ זרעים שינבטו ויפיצו את תכונותיהם לדורות הבאים. לעומת זאת, צמחים דלי צבע נקטפים פחות ולכן מתרבים יותר מקרוביהם הירוקים ושכיחותם באוכלוסייה גדלה.
באזורים שבהם היה איסוף נרחב של הצמח התפתחו צמחים עם צבעי הסוואה. פריטילריה מוסווה (ימין) וללא הסוואה (שמאל) | צילום: Yang Niu
החוקרים בחנו שמונה אוכלוסיות שונות של פריטילריות. כדי להראות שקטיפת הפריטילריות משפיעה על גוון הצמח, הם כימתו את לחץ הברירה שאיסוף הצמחים יוצר בכל אוכלוסייה לפי שני מדדים: עצימוּת (אינטנסיביות) האסיף ועד כמה קשה לעקור את הפקעות מהאדמה.
עצימות האסיף נאמדה לפי המשקל הכולל של הפקעות שנאספו כל שנה בכל אוכלוסייה, ואכן נמצא קשר מובהק: ככל שאוכלוסיית הצמחים סבלה מאסיף מקיף יותר, כך גוון העלים הנפוץ בה נטה להתרחק מהירוק המקורי והפך חום-אדמדם, גוון דומה לצבע האדמה והסלעים סביב הצמח, שמספק בשל כך הסוואה יעילה.
גם רמת הקושי של הוצאת הפקעות מהקרקע משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה. יש למשל מקומות שבהם הפקעות קבורות עמוק מתחת לשכבות של סלעים גדולים וצפופים, ולכן דרושים יותר זמן ומאמץ כדי לעקור אותן. החוקרים מדדו את הזמן הנדרש לחפירת הפקעת מהקרקע בכלים מתאימים בכל אחת מהאוכלוסיות, והתוצאות חיזקו גם הפעם את השערת המחקר שלהם. ככל שקל יותר לאדם לשלוף את הפקעות, כך עולה הסבירות שהצמח יעטה צבעי הסוואה ויתחבא מבני האדם.
השאלה המתבקשת היא האם ההסוואה עובדת? האם ייתכן שהיא באמת התפתחה בתגובה לאיסוף הפקעות בידי בני האדם? כדי להשיב על השאלה הקימו החוקרים אתר אינטרנט שבו הגולשים מתבקשים לזהות כמה שיותר מהר פריטילריות בגוונים שונים על רקע סלעים הרריים. כצפוי נמצא שככל שהצמח פחות ירוק, כך הוא נסתר יותר מהעין האנושית והגולשים זקוקים ליותר זמן כדי לזהות אותם בנוף.
צמח הפריטילריה הוא ראיה נוספת להשפעה הדרמטית של בני האדם על הטבע. אפילו בפרקי זמן קצרים יחסית, כמו אלפיים השנים שבהן בני האדם רוקחים תרופה עממית לשיעול, הופיעו בזכות הברירה הטבעית צמחים עם תכונות חדשות - שאולי יעזרו להם לחמוק מבני האדם ולשרוד.