צהוב בעיניים

הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך חווה בעיות נפשיות במשך מרבית חייו, ובהיעדר ידע על מחלות נפש בתקופה שחי בה, שלהי המאה ה-19, ישנן השערות באשר לטבעה האמיתי של מחלתו. רבים מהטיפולים שנעשה בהם שימוש באותו הזמן היו בלתי יעילים, אם לא בעלי פוטנציאל סכנה. אולם תרופה אחת, שייתכן שוואן גוך השתמש בה, הייתה יכולה להשפיע על יצירותיו.

לרגל יום השנה ה-127 למותו של ואן גוך, פרסם העיתון הבריטי גרדיאן כתבה שמצביעה על סיבה רפואית אפשרית למה שמכונה "התקופה הצהובה" (1890-1886), שבמהלכה צייר ציורים רבים שיש בהם גוונים דומיננטיים של צהוב. למשל, בציור "ליל כוכבים" הכוכבים מוקפים עטרות צהובות.

בכתבה הועלתה השערה, שאין לה הוכחות מתועדות, שהסיבה לכך היא שוואן גוך טופל בתרופה דיגיטליס לעוויתות אפילפטיות שסבל מהן. באותה התקופה טיפול זה היה מקובל, אך היום קיים מגוון רחב של תרופות שלא היו אז בנמצא.

ראיות נסיבתיות יותר להשפעה של דיגיטליס על ציוריו של ואן גוך מגיעות משני דיוקנאות של רופאו, ד"ר פול גאשה (Gachet), שבהן מופיע צמח האצבעונית הארגמנית שממנו מופק הדיגוקסין. רמז נוסף נמצא באחד מהדיוקנאות העצמיים של הצייר, שבו נראים אישונים שאינם זהים בגודלם.

בכתבה עלו גם הסברים חלופיים לתקופה הצהובה. אחד מהם היה שני חומרים שוואן גוך צרך בשתייה: אבסינת, משקה אלכוהולי חזק ביותר שמכיל אניס וגורם הזיות; וטרפנטין, חומר לדילול צבע שהיה נהוג לשתות על מנת להמית טפילי מעיים. אלא שנדרשת כמות מאוד גדולה של אבסינת כדי לגרום הזיות ולא ברור כלל אם ואן גוך צרך כמויות כאלו, או שהטרפנטין גרם תופעות לוואי שיהפכו את ציוריו של ואן גוך לצהובים.

 ציור "ליל כוכבים" של ון גוך | ויקופדיה

רואים שאתה לוקח דיגוקסין

דיגיטליס הוא שם לתמצית צמחית שבה משתמשים גם כיום לטיפול במחלות לב שונות. תמצית זו מכילה חומרים רבים, שאחד מהם, דיגוקסין, מוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי כתרופה חיונית בגלל התועלת שלו בטיפול בהפרעות קצב לב כמו פרפור עליות.

מנגנון הפעולה של דיגוקסין הוא עיכוב משאבת נתרן-אשלגן – משאבה שמוציאה יוני נתרן מהתא ומכניסה אליו יוני אשלגן, בעיקר בשריר הלב. העיכוב גורם לרמות הנתרן שבתוך התא לעלות, מה שמונע יציאה של סידן אל מחוצה לו וישנה עלייה ברמת הסידן הנגיש לתאים. כתוצאה מכך מתרחשת עלייה בכוח ההתכווצות של שריר הלב, שתלויה בסידן.

החלון הטיפולי של דיגוקסין, כלומר הפער בין המינון שמביא לתועלת לבין המינון שגורם לנזק,  צר ביותר. יש להניח שכיום לא היה מאושר כתרופה חדשה. אולם בשל השימוש ארוך הימים בו, יותר מ-200 שנים, היה לרפואה המודרנית די זמן להבין את מנגנון הפעולה שלו ולהכיר את תופעות הלוואי שלו. חולים שמטופלים בדיגוקסין נמצאים במעקב ויש כמה חומרים נוגדים (אנטידוטים) שמשמשים לטיפול במנת יתר.

תופעות הלוואי של דיגוקסין נובעות מפעולתו על משאבות נתרן-אשלגן מחוץ ללב. העיקריות שבהן הן בחילה ואובדן תיאבון, אבל המסקרנות ביותר קשורות דווקא לפעילותו ברשתית העין. ריכוזים גבוהים של המשאבה נמצאים בתאי המדוכים שברשתית. אלה התאים הרגישים לאורכי גל שונים, שאחראיים לראיית צבע. ב-1993 דווח על פגמים בתפקוד המדוכים באדם שטופל בדיגוקסין, שהתגלו ברישום של הפעילות החשמלית ברשתית (אלקטרורטינוגרפיה).

כבר ב-1785 דיווח הבוטנאי האנגלי ויליאם ויתרינג (Withering) שאנשים שנוטלים דיגוקסין עלולים לחוות ראייה מעורפלת, או לראות גוון צהבהב. תופעה זו ידועה בשם קסנתופסיה (xanthopsia). אנשים שמשתמשים בדיגוקסין דיווחו שהם רואים הילה צבעונית מסביב לנקודות אור. תופעות לוואי נדירות יותר הן הרחבת האישון, הצרתו, או הבדל בגודלם של שני האישונים. הדיווחים על התופעות הללו היו נדירים, אך בעבר נשמעו טענות שהסיבה לכך היא שאנשים לא היו מוכנים להודות בבעיות אלה.

פרץ יצירתיות מוצלח  

התיאוריות האלה מעניינות, אבל נראה שלמרות הניסיון לתלות את העדפותיו האמנותיות של ואן גוך בחומרים כלשהם שצרך, או שיש סיבה לחשוב שצרך, זוהי השערה ותו לא. לא בטוח כלל שוואן גוך טופל בדיגיטליס, וגם אם כן, לא ברור אם בלעדי התרופה הוא לא היה מצייר בצהוב. את ההבדל בגודל אישוני עיניו בדיוקן העצמי אפשר לייחס למשיחה לא נכונה במברשת הצבע.

כך שבהיעדר עדות שאי אפשר לערער עליה על שימוש בחומרים מסוימים, אין מנוס מלהניח שהתקופה הצהובה נובעת פשוט מאהבה לצבע זה. תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, התוצאה מעידה על פרץ יצירתיות יוצא דופן בתקופת חיים קצרה.