עקעקים נגד חוקרים

דומיניק פוטבין (Potvin) ועמיתיה, חוקרי ציפורים מאוסטרליה, היו גאים מאוד במכשירי המעקב שפיתחו, וברתמה שנועדה לשאת אותם על גבי הציפורים. המכשיר והרתמה יחד שקלו פחות משלושה גרם, כך שלא יכבידו על מושאי המחקר, העקעקים האוסטרלים (Gymnorhina tibicen). החידוש הגדול בהם היה שהם יכולים להיטען מרחוק, באופן אלחוטי, וגם להוריד באותו אופן את המידע שעליהם למחשב. החוקרים לימדו את העקעקים להגיע ל"תחנת מאכל", שבה ההטענה והורדת המידע יתבצעו בזמן שהציפורים יהנו מהמזון שניתן להם. בתום הניסוי אפשר יהיה לחשוף את הרתמה, באותה תחנת מאכל, למגנט חזק שיגרום לה להתנתק, ולמכשיר ליפול מגב הציפור. כך החוקרים יצטרכו ללכוד את העקעקים רק פעם אחת, בשביל לשים עליהם את המכשיר.

שמחים וטובי לב יצאו החוקרים לבדוק את המכשיר החדש שלהם, והצמידו אותו, בעזרת הרתמה, לחמישה עקעקים. אלא שתוך שלושה ימים, כל העקעקים הצליחו להיפטר מהמכשירים שעל גבם. הם לא עשו זאת בעצמם: ככל הנראה, בכל חמשת המקרים היו אלו חברי קבוצתם שהורידו מהם את הרתמות. תקוותם של החוקרים לעקוב אחרי מסלולי התעופה של הציפורים אמנם נכזבה, אך היה להם נושא חדש למחקר: שיתוף פעולה ועזרה ללא תמורה בעקעקים. 

נחושים לעזור

בשנים האחרונות נעשו מחקרים רבים בהם הוצמדו לבעלי חיים שונים מכשירי GPS שתיעדו את המיקום שלהם במשך ימים, שבועות או חודשים. כך אפשר ללמוד על מסלולי נדידה, וגם על תנועה למרחקים קצרים יותר: באיזה אזור מסתובבים בעלי החיים; האם הם עוזבים את שטח המחיה העיקרי שלהם ובאיזו תדירות; איך הם בוחרים את הדרך בה הם הולכים, שוחים או עפים; ואפילו עם מי הם מבלים את זמנם. כך למשל, מחקרים ישראליים על עטלפי פירות הראו שהם שומרים במוחם מפה שלפיה הם מנווטים, ומחקר מפנמה על עטלפי ערפד הראה שהם נפגשים עם חברים לארוחה לילית.

מכשיר המעקב והרתמה יחד שקלו פחות משלושה גרם. אחד המכשירים שהחוקרים הצמידו לעקעקים | צילום: Dominique Potvin, The Conversation

עם זאת, עדיין יש מעט מחקרים על ציפורי שיר שבהם השתמשו החוקרים במכשירי GPS, שכן רוב הציפורים האלו פשוט קטנות מדי. העקעקים אינם גדולים במיוחד, אבל גם לא מאוד קטנים: הם שוקלים כ-300 גרם, בערך כמו יונה גדולה. בעזרת הפיתוח המיוחד של המכשיר הנטען, והרתמה שנפתחת בעזרת מגנט ומאפשרת שימוש חוזר, חשבו החוקרים שהם יוכלו להתחקות אחר התנועות של הציפורים האלו.

"רצינו לראות אם העיצוב החדש יעבוד כמתוכנן, ולגלות אילו נתונים נוכל לאסוף. לאיזה מרחק העקעקים עפים? האם יש להם תבניות מסודרות או לוחות זמנים במהלך היום, שקובעים את התנועה שלהם, ואת המפגש עם אחרים? איך גיל, מין או מעמד חברתי משפיעים על הפעילות שלהם?" כתבה פוטבין באתר The Conversation. 

הם לא הצליחו לענות על אף לא אחת מהשאלות הללו. תוך עשר דקות, מול עיניהם הנדהמות, התקרבה לאחד העקעקים נושאי המכשיר נקבה מקבוצתו, אחת מאלו שלא הוצמד לה מכשיר, והחלה לפרק את הרתמה שלו. זו לא הייתה משימה קלה: הרתמות תוכננו להיות עמידות, ויש להן רק נקודת תורפה אחת, החלק שאמור להתנתק בעקבות חשיפה למגנט. גם שם, נדרשת הפעלה של לא מעט כוח כדי לפתוח את הרתמה. אך העקעקית הייתה נחושה ביותר, ובתוך שעה הצליחה לשחרר אותו. 

באותו זמן חבר נוסף בקבוצה, גם הוא ללא מכשיר, ניסה להוריד את הרתמה מעקעק אחר. החוקרים ראו את השניים זה לצד זה על חוט חשמל, כשהעקעק ללא הרתמה מנקר ומושך ללא הרף ברתמה שעל חברו. לאחר כמה זמן הם איבדו את שיווי המשקל, עפו אל ענף סמוך והמשיכו במאמציהם שם. למחרת ראו החוקרים שני עקעקים שעדיין נשאו מכשיר על גבם, אך ביום השלישי לאחר הצמדת המכשירים כבר לא נשאר אף אחד. 

חכמים ומשתפי פעולה

עקעקים אוסטרלים הם ציפורים חברתיות, שחיות בקבוצות של עד 12 פרטים. הם מגנים יחד על הטריטוריה, ופעמים רבות האחים הגדולים עוזרים להוריהם בגידול אחיהם הקטנים. הם ידועים גם כחכמים מאוד, והראו במחקרים את יכולתם לפתור בעיות שונות. החוקרים לא צפו, עם זאת, שהם יתייחסו לרתמה כאל בעיה כזו, ויצליחו לפתור אותה. "אנחנו לא יודעים אם אותו עקעק עזר לכמה מהם או שהם חילקו ביניהם את העבודה", כתבה פוטבין, "אבל אנחנו לא מכירים אף ציפור אחרת שמשתפת פעולה בהורדת מכשירי מעקב". 

גם במינים כמו העקעקים, שנוהגים לשתף פעולה זה עם זה, נדיר לראות פרט אחד עוזר לאחר מיוזמתו, ללא תמורה כלשהי. אמנם העקעקים העוזרים לא נאלצו להקריב קורבן משמעותי במיוחד – הם לא הציבו את עצמם בסכנה או ביצעו פעולה קשה שדורשת הרבה מאוד אנרגיה – אך הם כן הקדישו לא מעט זמן לעזרה, זמן שיכלו לנצל בשביל לאסוף מזון, להאכיל את צאצאיהם, לבנות קן או לעשות מגוון דברים חשובים אחרים. 

עזרה לבעל חיים בצרה נראתה בעבר בניסויי מעבדה, כמו במקרה של חולדות שלרוב מיהרו לשחרר חולדה אחרת מתא צר, אפילו אם לא הייתה מוכרת להם. בטבע, אמרו החוקרים, המקרה הקרוב ביותר שמצאו היה של ציפורי שיר קטנות בשם קנית סיישל (Acrocephalus sechellensis), שחיות, כמשתמע משמן, באיי סיישל, ולעתים מסתכבות בצבר של זרעים דביקים על עצים מהמין Pisonia grandis, שמכונים "עצים לוכדי ציפורים". הציפורים נתקעות ואינן יכולות לעוף, דבר שכמובן מסוכן מאוד עבורן. ציפורים אחרות מאותו קבוצה נצפו כשהן משחררות את חברותיהן הלכודות. נראה שדבר דומה מאוד התרחש אצל העקעקים: אף שהן לא נמצאו בסכנה אמיתית, הציפורים שנלכדו והושמה עליהן רתמה חוו מצוקה ולחץ, וחבריהן נחלצו לעזרה.

על פי התוכנית הרתמה נפתחת רק בעזרת מגנט. איור של עקעק אוסטרלי מבקר בתחנת מאכל שבה הרתמה תתנתק | מקור: מאמר המחקר

לשרוד בעולם משתנה

העזרה שמגישים העקעקים לחבריהם אכן מעניינת מאוד, אך החוקרים עדיין לא ויתרו על רצונם ללמוד עוד על תנועותיהם. "המעקב אחרי העקעקים חיוני עבור מאמצי השימור שלהם", כתבה פוטבין, "שכן הציפורים האלו רגישות מאוד לעלייה בתדירות ובעוצמה של גלי חום, בעקבות שינויי האקלים". החוקרים רוצים להבין את אורח החיים הנוכחי של העקעקים, כדי לדעת מה דרוש להם כדי לשרוד, ולהעריך עם אלו תנאים הם יצליחו להתמודד ומה התנאים אליהם לא יצליחו להסתגל. 

איך יצליחו פוטבין ועמיתיה לעקוב אחר הציפורים החמקניות? "ממש כמו העקעקים, גם אנחנו המדענים תמיד לומדים לפתור בעיות", סיכמה פוטבין. "עכשיו אנחנו צריכים לחזור לנקודת ההתחלה ולמצוא דרכים לאסוף את הנתונים ההתנהגותיים החיוניים, כדי לעזור לעקעקים לשרוד בעולם משתנה".