האדם הרס, אבל אולי גם יוכל לתקן: השתלת חיידקים עשויה להציל מיני בעלי חיים בסכנת הכחדה

בשנים האחרונות גוברת המודעות למקומם המרכזי של החיידקים החיים בגופנו בשמירה על בריאותנו התקינה ובערעורה. אך החשיבות הזאת אינה מוגבלת רק לנו, בני האדם, וכעת מתברר שייתכן כי שימוש יצירתי ב"השתלת צואה" יסייע להציל מינים שלמים מהכחדה – ביניהם הקואלות.

הקואלה היא אחד ממיני בעלי החיים הבררניים ביותר בטבע (כן, אפילו יותר מהילדים שלכם). היא ניזונה כמעט אך ורק מעלים של מינים ספציפיים של אקליפטוס, ויש קואלות שיגבילו את עצמן לסוג אחד בלבד של העץ האוסטרלי. כמו כן, היא שייכת למועדון הגדל והולך של בעלי חיים שנמצאים בסיכון: האוכלוסייה שלה פחתה ב-28 אחוזים בתוך שני עשורים, והצפי הוא ששינויי האקלים וצמצום שטחי המחיה של הקואלה באוסטרליה יביאו להאצת המגמה עד כדי סכנת הכחדה.

במצב זה, הבררנות עולה לקואלות ביוקר. צמצום מספר עצי האקליפטוס פוגע במקור המזון שלהן, אך גם כשמעבירים אותן לאזורים שיש בהם שפע של אקליפטוסים חלקן אינן שורדות. נראה כי הסיבה לכך היא הבררנות וחוסר התאמה בין ההרגלים של אותם פרטים לזמינות של מיני האקליפטוס שמהם הם ניזונים.

לאחרונה פורסם גנום הקואלה, שהצביע על קשר בין הגנטיקה שלה לבררנות האכילה: הקואלות מסוגלות לחוש את הרעלנים בעלי האקליפטוס ולדעת אילו מהם אינם ראויים למאכל. התגלית חשובה לחוקרים אך אינה עוזרת לשימור המין, כיוון שאין בידינו כלים להשפיע על הגנטיקה של הקואלה או על הרעלנים באקליפטוס.

כאן נכנס לתמונה שחקן נוסף – המיקרוביום. "מיקרוביום" הוא כינויה של אוכלוסיית המיקרואורגניזמים הטבעית החיה על ובתוך גופו של יצור חי, ויכולה להשפיע לחיוב או לשלילה על עיכול המזון שהוא אוכל. הרכב התזונה יכול לעצב את הרכב חיידקי המעי ותפקודם, למשל לבעלי חיים צמחונים יהיו חיידקים שונים מאלו של אוכלי כל. החיידקים עצמם משפיעים על המזונות שבעל החיים מסוגל לעכל, ומחקרים  מהשנים האחרונות מעידים למשל שהם עשויים להשפיע על התיאבון ועל ההעדפות שלנו במזון.

אחת הגישות המבטיחות בשנים האחרונות בתחום זה היא השתלת צואה, כלומר שינוי אוכלוסיית חיידקי המעיים בניסיון להשפיע על הבריאות של המטופל. לצורך זה מפיקים את החיידקים מדוגמת צואה של אדם בריא ומעבירים אותם למערכת העיכול של אדם שמחלתו קשורה לשיבוש בחיידקי המעי. כך למשל מטפלים כיום בזיהומים של חיידקי קלוסטרידיום דיפיצילה עמידים לאנטיביוטיקה.

השתלת צואה לקואלות?

בכנס של האגודה האמריקאית למיקרוביולוגיה שהתקיים לאחרונה באטלנטה הציעו חוקרים מאוניברסיטת ווסטרן סידני באוסטרליה את קיומו של קשר בין האכילה הבררנית של הקואלות להרכב חיידקי המעיים שלהם. החוקרים, בהובלתו של האקולוג בן מור (Moore), בחנו דוגמאות צואה של מאתיים קואלות, שנאספו בכעשרים אתרים שונים ביבשת הדרומית. על פי הרכב החומר הצמחי בדוגמאות הם הסיקו שחלקן ניזונות באופן בלעדי מעליהם של אקליפטוסים משולשים (Eucalyptus viminalis), ואחרות ניזונות באופן בלעדי מעלי אקליפטוסי מסמייט (Eucalyptus obliqua). רק קואלות מעטות ניזונו משניהם יחד.

ההבדלים בבחירת המזון השתקפו גם בהרכב חיידקי המעי, וכאשר החוקרים השתילו חיידקי צואה של קואלות שניזונו ממסמייט באלו שניזונות מאקליפטוס משולש, חלקן שינו את העדפותיהן והסכימו לאכול גם עלי אקליפטוס מסמייט.

אקליפטוס מסמייט (ימין) ומשולש (שמאל) | Wikipedia, HelloMojo and Forest & Kim Starr
קואלות שונות ניזונות מזנים שונים. אקליפטוס מסמייט (ימין) ומשולש | Wiki: HelloMojo, Forest & Kim Starr

עדיין לא ברור האם החיידקים השפיעו על התיאבון, על העדפת המזון, או על היכולת של הקואלה לעכל את עלי האקליפטוס ה"זר למעיהן". דרוש גם מחקר נוסף על מנת להגדיר את היעילות של טיפול המבוסס על השתלת חיידקי צואה בהרחבת טווח מקורות המזון של הקואלה. עם זאת, זהו אחד המחקרים הראשונים שהצליחו להשפיע על מיקרוביום של חיות בר באמצעות השתלת צואה, והוא בהחלט מעורר תקווה לעתיד הקואלות.

מחקר נוסף שהוצג באותו כנס הראה שהעברת חיידקים מעור של צפרדעים ממין מסוים למין אחר יכולה להגן על החיות ה״מושתלות״ מזיהום פטרייתי קטלני, על ידי ייצור של חומרים אנטי-פטרייתיים או על ידי הפעלת מערכת החיסון של הצפרדע כנגד הפטריה. בגן החיות של סן דייגו גילו שחיידקי המעי עשויים להסביר את הפריון הנמוך של נקבות קרנף רחב שפה לעומת נקבות קרנף הודי שמתרבות היטב בשבי. אף ששני המינים ניזונים ממקורות מזון דומים, יתכן כי הבדלים בחיידקי המעי שלהם תורמים לתוצרי פירוק שונים של המזון, להם השפעה על פעילות הורמון המין הנקבי אסטרוגן בגוף הקרנפות. בהתאמה של המזון לחיידקי המעי, הצליחו המטפלים להביא בשיפור בפריון של המין, שנמצא אף הוא בסיכון.

בד בבד עם המאמצים לצמצום פגיעת האדם בסביבת המחייה של חיות הבר, נראה שהשפעה על אוכלוסיית החיידקים של בעלי החיים, באמצעות השתלת צואה או שינויים בתזונה, היא כלי חדש וחשוב בטיפול בנזק שכבר נעשה. הבנה טובה יותר של מקומם של החיידקים הללו ביחסי הגומלין בין בעל החיים לסביבתו תוכל בוודאי לסייע בהצלת מינים נוספים מהכחדה.

 

0 תגובות