בכל רגע ורגע מוחנו קולט שלל גירויים מהסביבה – ומחליש ומסנן את אלה שאינם מעניינים אותו. מחקר חדש הראה כי סינון זה מתרחש גם בחלקים "גבוהים" של המוח, כמו קליפת המוח

העולם שסביבנו מלא גירויים שאת רובם אנו מסננים, אם במודע ואם לא במודע - שכן כדי לבצע משימות ספציפיות אנחנו צריכים להתרכז במידע רלוונטי, ולהתעלם מגורמים מסיחים שאינם תורמים לכך. תיאוריות שונות מנסות להסביר כיצד אנחנו מפנים קשב באופן סלקטיבי לגירויים מסוימים; אחת מהן היא תיאוריית ההפחתה (Attenuation Theory) של אן טריזמן (Treisman). על פי המודל של טריזמן, החושים שלנו קולטים שלל גירויים מן הסביבה; אך בשלב מסוים של עיבוד הגירויים במוח, האותות הקשורים לגירויים שאנחנו לא קשובים אליהם עוברים הפחתה ומסולקים. רק האותות הקשורים לגירויים שאנו מעוניינים בהם עוברים לעיבוד באזורים גבוהים יותר במוח. 

אך המודל של טריזמן, כמו גם מודלים אחרים של קשב סלקטיבי, עדיין לא מסבירים כיצד התופעה מתרחשת בפועל במוח שלנו. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה רצו להבין באילו אזורים במוח מתרחשת הפחתה של גירוי חושי שמקורו בשערות השפם של עכברים – מערכת חוש פשוטה יחסית, שמזכירה את חוש המישוש של בני אדם. במחקרים קודמים נמצאו עדויות לסינון באזורים ״נמוכים״ במוח (למשל בתלמוס שנמצא במוח הביניים), והחוקרים רצו לבחון אם מתבצע סינון של גירויים כאלה גם בקליפת המוח, שבה נמצאים אזורי עיבוד מתקדמים יותר. 

אילוסטרציה של גלי מוח | Shutterstock, Illustration Forest
החוקרים ניסו להבין באילו אזורים במוח מתרחשת הפחתה של גירוי חושי. אילוסטרציה של גלי מוח | Shutterstock, Illustration Forest

להפחית את הגירויים

לשם כך הם אימנו עכברים במטלת זיהוי סלקטיבי, שבה היה עליהם להגיב לגירוי שהגיע מצד מסוים (מטרה) ולהתעלם מגירוי שהגיע מהצד האחר (מסיח). לאחר שלמדו את המשימה, העכברים המאומנים ביצעו אותה תוך כדי בדיקת דימות סידן (calcium imaging), שיטת דימות המאפשרת לבדוק אילו אזורים במוח פעילים בזמן מסוים. החוקרים מצאו ששני הגירויים הפעילו אזור עיבוד חושי ראשוני בקליפת המוח; אבל בניגוד לגירוי המטרה, האות שמקורו בגירוי המסיח לא עבר לאזורי העיבוד המתקדם יותר בקליפת המוח. מכך הסיקו החוקרים כי אכן מתבצעת הפחתה של האות גם באזורים ״גבוהים״ כמו קליפת המוח. 

לאחר שגילו בין אילו אזורים בקליפת המוח מתרחשת הפחתה, החוקרים מתכננים להמשיך ולבחון אילו מנגנונים עצביים מונעים את מעבר האות בין האזורים האלה, כלומר כיצד מתרחשת ההפחתה של האות. 

מחקרים מסוג זה מאפשרים לנו להבין טוב יותר את מנגנוני הקשב במוח, מתוך תקווה להבין טוב יותר הפרעות נוירופסיכיאטריות הכרוכות בקושי לסנן גירויים, כמו הפרעות קשב וריכוז (ADHD) וסכיזופרניה. חוקרים מקווים כי הבנה מעמיקה יותר של הפרעות אלו תסייע בעתיד גם בפיתוח טיפולים טובים יותר לאנשים הסובלים מהן.

 

תגובה אחת

  • אביחי

    הפרעה טובה

    מאמר מעולה של גל!
    אני חושב שפרספקטיבה שלילית על הפרעות קשב וריכוז עצם העובדה שהן נקראות "הפרעות" מסיטות את הדיון רק למקום של ניסיונות המנעות מהפרעות ולא ניצול ההפרעות לטובת אותו אדם המתמודד עם הפרעת קשב גם ברשתות חברתיות וגם ביום יום. כחברה מתקדמת אנחנו חייבים לראות את קשיי הפרעות הקשב בדרך שונה וממקום ממנף כמו שעושים כך גם ניתן ללמוד על הקשיים שלנו ולנצל את הפרעת קשב וריכוז לטובתנו האישית ולא בהכרח דיכוי הקשב וריכוז.
    תודה רבה פשוט מצוין!