פטרייה טפילית שמדביקה ציקדות הופכת אותן לזומבים מכורים למין, משחררת לגופן סמים משני תודעה וגורמת לאחוריים שלהן לנשור

בתום 13 או 17 שנים מתחת לאדמה, מיליארדי זחלי הציקדה המחזורית (Magicicada), שהיא סוג של חרק צפון אמריקאי, מגיחים יחד מהקרקע. הם מטפסים על שיחים או עצים בסביבה, מתנשלים פעם אחת אחרונה והופכים לבוגרים מכונפים. את מעט השבועות שנותרו לחייהם יבלו הזכרים שבהם בשירה צורמת ומחרישת אוזניים לפיתוי הנקבות, ובדבר היחיד שמעניין אותם: סקס.

תקציר המחקר בקומיקס של המאיירת נעה כ"ץ (לחצו להגדלה):
 

לחלק מהבוגרים האלו ממתינה הפתעה לא נעימה: בדרכם החוצה מהאדמה הם נתקלים בנבגים של פטרייה טפילית שנובטים בגופם. הפטרייה, מסוספורה (Massospora), מתפשטת בגופן של הציקדות ומעכלת את איבריהן, כולל איברי הרבייה שלהן. לבסוף, חלקן האחורי של הציקדות הנגועות נושר וחושף "פקק" לבן המכיל נבגים המוכנים להדביק ציקדות חדשות. אף ששליש מגופן חסר, הציקדות נטולות האחוריים ממשיכות להתעופף ולנצל כל הזדמנות "להזדווג" וכך להפיץ את הפטרייה.

הפטרייה מפילת האחוריים תוארה לראשונה בספרות המדעית לפני 140 שנה, בשנת 1879. עם זאת, רק לאחרונה החלו להיחשף סודותיה. מחקר שנערך לפני שנה גילה שהמסוספורה משנה את התנהגותם של זכרי ציקדות נגועים, ושולטת בהם כאילו היו זומבים.

מִלְחִיות המוות המעופפות

הפטרייה אומנם מדביקה גם זכרים וגם נקבות, מעקרת אותם ומחליפה את אחוריהם, אך זכרים שנדבקו בה בעודם באדמה עוברים שינוי נוסף – הפעילות המינית שלהם מוגברת (היפרסקסואליות) והם מנסים להזדווג עם כל מי שיוכלו: נקבות וזכרים גם יחד.

כשהזכרים הנגועים שומעים את שירתם של זכרים אחרים הם מפתים אותם אליהם על ידי חיקוי רפרוף הכנפיים של נקבה המוכנה להזדווג. הזכרים הבריאים מנסים שוב ושוב להזדווג עם הזכרים הפתיינים וכך נדבקים בעצמם בפטרייה. הם עלולים כמובן להידבק גם אם יזדווגו עם נקבה נגועה, ונקבות בריאות עלולות להידבק מהזדווגות עם זכר חולה.

אולם בניגוד לציקדות שנדבקו בפטרייה עוד בהיותם באדמה, זכרים (ונקבות) שנדבקו מציקדות אחרות לא משנים את התנהגותם. למעשה, הם ממשיכים להתנהג כרגיל גם אחרי שאחוריהם נושרים. הפטרייה שגדלה בגופם מייצרת נבגים שינשרו לאדמה וימתינו בה להדביק את הדור הבא של הציקדות. הם לא עוברים מציקדה לציקדה כמחלת מין, כך שאין להם צורך להגביר את פעילותם המינית של הזכרים המודבקים או לשנות את נטייתם המינית. אנג'י מסיאס (Macias), סטודנטית החוקרת ציקדות באוניברסיטת וירג'יניה המערבית, מכנה את הציקדות משירות הנבגים הללו "מִלְחִיות המוות המעופפות".

נקבת ציקדה נגועה שחלקה האחורי נשר | מקור: Cooley et al., Scientific Reports
נקבת ציקדה נגועה שחלקה האחורי נשר | מקור: Cooley et al., Scientific Reports

סמי מרץ והזיה

איך הציקדות ממשיכות להתרוצץ במרץ ולהתרבות גם כששליש מגופן חסר? על פי מחקר חדש בהובלת מאט קאסון (Kasson) מאוניברסיטת וירג'יניה המערבית, ייתכן שהתשובה טמונה בסמים.

קאסון ועמיתיו ניתחו את תכולת החומרים ב"פקקים" שנאספו מציקדות נגועות. אחד החומרים שמצאו היה קאתינון, אמפטמין (סם ממריץ) שמוכר רק מצמח הגת (Catha edulis) החביב על יוצאי תימן. זו הפעם הראשונה שהתגלה אורגניזם פרט לצמח הגת, שמייצר את הסם הזה.

ייתכן שהאמפטמין שהתגלה מעורר את הציקדות ונותן להן את מנת האנרגיה שהן צריכות כדי להמשיך במסיבת ההזדווגות שלהן למרות פציעתן. בני אדם משתמשים לפעמים בסמים כאלה למטרות דומות ("כמסקס"), למרות ההשלכות הבריאותיות והנפשיות. אותו דבר נעשה גם במלחמת העולם השנייה ובמלחמות אחרות כדי לעורר את החיילים.

בפקקי פטרייה אחרים, שנאספו מציקדות לא מחזוריות ("שנתיות"), גילו החוקרים סם משנה תודעה שונה – פסילוציבין, שהוא החומר הפעיל בפטריות הזיה ועד כה לא היה ידוע בשום פטרייה שאינה פטריית כובע. החומר מעורר הזיות אצל בני אדם, אך גם יכול להקל על תסמיני דיכאון או חרדה. על חרקים הוא פועל כנראה אחרת: נראה שהוא פוגע בתיאבון שלהם וכך גורם להם לאכול פחות. ייתכן שהפחתת התיאבון של הציקדות מפנה לזכרים זמן להשקיע בחיפוש אחרי מין במקום לשחר אחרי מזון.

עם זאת, סימום הציקדות באמצעות אמפטמינים או פסילוציבין לא מסביר את שינוי ההתנהגות המיוחד שנצפה אצל הזכרים הפתיינים המתחזים לנקבות. בדומה לפטרייה Ophiocordyceps unilateralis, שעדיין לא התגלה איך היא שולטת על נמלים נגועות, המסוספורה מייצרת חומרים רבים שעשויים להסביר זאת. קאסון ועמיתיו זיהו יותר מאלף חומרים בפקקים שבדקו, ואחד או יותר מהם עשויים להיות המפתח לפתרון התעלומה. גם אם לא, גילוי החומרים האלו או זיהוי הדרך החדשה שבה הפטרייה מייצרת חומרים מוכרים, יכולים לסייע לפיתוח תרופות חדשות.

בגלל הנוכחות של החומרים הנוספים אצל הציקדות, קאסון ממליץ לסקרנים לא לנסות להתמסטל מאכילת ציקדות זומביות. צריך לאכול לפחות עשר ציקדות כאלה, אם לא למעלה מכך, לפני שהחומרים משני התודעה ישפיעו וייתכן שהחומרים האחרים שהפטרייה מייצרת מסוכנים לבני אדם או אף רעילים. אל תסתכנו.

2 תגובות

  • Yehuda Elyada

    כדאי להסביר לקוראים מדוע

    כדאי להסביר לקוראים מדוע הציקדות המחזוריות (אלה מחזורים של כל בני המין על פני יבשת שלמה, ללא וריאציה אינדיבידואלית) פיתחו זמן מחזור של מספר ראשוני (שאינו מחתלק במספרים שלמים אחרים ללא שארית) של שנים. התיאוריה המקובלת קושרת זאת בניסיון להבדל מטפילים שמנסים לעקוב אחר מחזור חיים דומה ובהחלט יתכן כי הטפילים המשוערים אינם אלא פטריות. כך שטקטיקת הישרדות על ידי אדפטציה דארוויניסטית לא דורשת מערכת עצבים של יצורים חיים. גם פטריה שקרובה יותר לצומח מלחי מסוגלת להצמד לבעל חיים דוגמת ציקדה.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    נכון, ואכן יש הסבר בקישור הראשון

    הכתבה הנוכחית מתמקדת במחקר החדש וביכולות של הפטרייה. על הציקדות המחזוריות המרתקות אפשר לקרוא בכתבה של איתי נבו, שיש קישור אליה גם מכתבה זו:
    https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencenews/%D7%94%D7%A6%D7%99%D7...