מחקר חדש מסביר איך התופעה המוכרת של היעלמות כרומוזום המין הזכרי מתאי דם לבנים של גברים מבוגרים עלולה לפגוע בבריאותם
מזה זמן רב ידוע שככל שגברים מתבגרים, תאי הדם הלבנים שלהם נוטים לאבד בהדרגה את כרומוזום המין הזכרי שלהן – כרומוזום Y. עם זאת לא לגמרי ברור מה גורם לכך ואיך התופעה משפיעה על בריאותם של גברים. מחקר חדש, שנעשה על עכברים, חושף כעת מה מתרחש בתאים כשהכרומוזום מתחיל להיעלם בהם.
כמו רוב בעלי החיים, גם בני האדם מזדקנים. עם השנים גופנו מאבד חלק מחוסנו: העצמות נחלשות, לחלקנו השיער מידלדל, וגם הזיכרון לא יהיה עוד כמו שהיה פעם. רבות מהאבדות האלה משותפות לגברים ונשים גם יחד, אבל יש דבר שרק גברים יכולים לאבד, ומתברר שיש לאובדן הזה השפעה קריטית על בריאותם: כרומוזום המין שלהם.
עם הגיל מאבדים גברים את כרומוזום Y מחלק מתאיהם. כרומוזומי המין X ו-Y | איור: Harvinder Singh, Science Photo Library
כרומוזום קצר מאוד
לבני אדם יש 23 זוגות כרומוזומים, ש-22 מהם זהים אצל שני המינים, והזוג הנוסף הוא כרומוזומי המין שנקראים X ו-Y. לנקבות יש שני כרומוזומי X ולזכרים יש כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד. Y הוא כרומוזום קטן מאוד, שגודלו כשליש מכרומוזום X. נכון להיום זוהו בו רק כ-70 גֵנים שמכילים הוראות לייצור חלבון, לעומת כ-900 גֵנים כאלה בכרומוזום X. רובם אחראים על ההתפתחות התקינה של מערכת המין הזכרית ולהתפתחות המינית.
כבר יותר מחמישים שנה ידוע כי עם הגיל גברים רבים מאבדים את כרומוזום Y בחלק מהתאים שלהם. במהלך חלוקת התאים הללו הכרומוזום פשוט לא מוכפל ולא מועבר הלאה. במחקרים שנעשו בעבר נמצא כי לפחות 40 אחוז מהגברים בני ה-70 איבדו את כרומוזום Y בחלק מתאי הדם הלבנים שלהם ובגיל 93 הנכבד התופעה נראית כבר אצל 57 אחוז מהגברים.
הנתונים אכן דרמטיים, אך האם התופעה משפיעה על תוחלת חייהם ובריאותם של גברים? מחקרים שנעשו בעבר הראו שההשפעה קיימת ושאובדן של כרומוזום Y מתאי דם קשור לתמותה מוקדמת, למחלות לב וכלי דם ואף לסיכון לסרטן.
בעקבות אובדן כרומוזום Y, נראתה עלייה בפעילות התאים הלבנים, המעודדת יצירת רקמת צלקת בלב. תא מקרופאג | איור: Kateryna Kon, Shutterstock
תמונה רחבה
הקשר הזה רחוק מלהיות מובן מאליו. הרי מדובר בכרומוזום קטן עם מעט מאוד גֵנים, וגם הם חשובים בעיקר להתפתחות המינית ואינם רלוונטיים לכאורה לתפקודם של תאי הדם. בנוסף, תאי הדם חיים ומתחלקים כרגיל גם בלעדיו. מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Science, מציג לראשונה את מה שקורה לתאי דם לבנים שאיבדו את כרומוזום Y ולאילו תופעות זה גורם.
החוקרים, משבדיה ומארצות הברית, לקחו תאי גזע של מערכת הדם של עכברים והסירו מהם את הכרומוזום. תאי הגזע הללו הם המקור שממנו נוצרים כל סוגי תאי הדם האפשריים: תאי דם אדומים, טסיות ותאי דם לבנים. מבין אלה רק לתאים הלבנים יש כרומוזומים, והם ייווצרו ללא כרומוזום Y.
את תאי הגזע האלו השתילו החוקרים לעכברים ללא מח עצם משל עצמם, כך שמערכת הדם שלהם תיווצר רק מהתאים המושתלים. מאחר שהיעילות של תהליך הסרת הכרומוזום מתאי הגזע אינה מושלמת, הוא חסר בפועל רק ב-81-49 אחוז מתאי הדם הלבנים. המצב הזה התאים לצורכי החוקרים מכיוון שהוא דומה לשיעור תאי הדם הלבנים נטולי כרומוזום Y בגופם של גברים מבוגרים. קבוצה נוספת של עכברים עברה אף היא השתלה של תאי גזע, אך מהם לא הוסר כרומוזום ה-Y. לאחר מכן עקבו החוקרים בקפידה אחרי שתי הקבוצות במשך כמעט שנתיים.
הסיכוי של עכברים עם אובדן חלקי של הכרומוזום לשרוד את התקופה היה נמוך ב-20 אחוז לעומת העכברים ה"שלמים". הם גם נטו לסבול מצלקות בלב, בריאות ובכליות, תופעה שנקראת פיברוזיס ופוגעת בתפקוד האיברים.
כדי לבחון לעומק את ההשפעה של אובדן הכרומוזום על הלב, גרמו החוקרים נזק ללב של עכברים שמדמה פגיעה לבבית נפוצה אצל בני אדם מבוגרים. כצפוי, מצב הלב היה חמור יותר אצל העכברים שחסר להם כרומוזום Y ורקמת הצלקת הייתה נרחבת יותר אצלם. גם מספר התאים ברקמת הלב המעורבים ביצירת הצלקות (פיברובלסטים), היה גדול יותר משמעותית אצלם.
החוקרים מצאו כי הסיבה לנוכחות המוגברת של התאים הצלקתיים היא תפקוד לקוי של מקרופאגים בלב. המקרופאגים הם תאי דם לבנים שממלאים בין השאר תפקיד חשוב בשמירה על תפקודן התקין של רקמות בגוף. מתברר שבעקבות אובדן כרומוזום Y, המקרופאגים דוחפים להפעלת יתר של הפיברובלסטים, שכאמור יוצרים רקמת צלקת. עכברים שקיבלו נוגדן הפועל נגד חלבון שמעורב בתהליך הזה אכן סבלו מפחות צלקות.
המחקר הראה לראשונה בפירוט מהם הנזקים שנגרמים מאובדן כרומוזום Y בתאי הדם הלבנים של עכברים. נראה שתהליך דומה קורה גם אצל בני אדם. בדיקת סיבות המוות של יותר מ-15 אלף גברים בריטים מצאה קשר מובהק בין שיעור התאים שאיבדו את כרומוזום ה-Y ובין הסיכוי למות ממחלות לב וכלי דם.
למרבה הצער אין כיום דרך יעילה למנוע את תהליך היעלמות הכרומוזום מתאי הדם הלבנים, פרט לכך שידוע כי גמילה מעישון עשויה לצמצם את הנזק. ייתכן שממצאי המחקר הנוכחי מלמדים שרצוי לעקוב אחר מצב הכרומוזום בבדיקות דם של גברים מבוגרים, ולהשגיח ביתר שאת על מצב ליבם של אלה מהם שסובלים מחוסר משמעותי בו. אולי כך אפשר יהיה להפחית את התמותה ממחלות לב. דרושים מחקרי המשך על מנת לבסס את ההשלכות של התופעה על הבריאות, ואולי גם למצוא דרכים יעילות לטפל בה.
