סופרים את נמו

הסרט "מוצאים את נמו" של אולפני פיקסאר הוא סרט חמוד מאוד, שגם הצליח מאוד בקופות. למרבה הצער, דיוק מדעי הוא לא הצד החזק שלו. זה לא רק שהדגים מדברים זה עם זה באנגלית, או שיש להם גבות. גם המשפחה של נמו לא ממש מייצגת את הדרך בה דגים אלו חיים בטבע.

נמו שייך למין שזכה לשם המעליב משהו "שושנון כתום מזויף" או "דג ליצן מזויף" (Amphiprion ocellaris), על שם דמיונו למין אחר מאותו סוג. השושנונים אינם חיים במשפחה של אבא ואמא וצאצאים, אלא בקבוצות בעלות סדר היררכי ברור. הדג הגדול ביותר הוא נקבת האלפא, הדג השני בגודלו הוא זכר האלפא, ושאר הדגים הם זכרים צעירים שעוד לא הגיעו לבגרות מינית. אם הנקבה מתה, זכר האלפא משנה את מינו והופך לנקבה, והגדול מבין הזכרים הצעירים תופס את מקומו כזכר אלפא. כן, זה אומר שאחרי שאמא של נמו מתה, אביו היה אמור להפוך לנקבה. משום מה פיקסאר החליטו לא להיצמד לעובדות המדעיות בעניין זה.

בניגוד לדגים בסרט "מוצאים את נמו" הם דווקא מאוד תוקפניים. שושנונים כתומים מזויפים בטבע | צילום: Kina Hayashi, CC BY

למה כל כך צבעוני?

מדוע בחרו יוצרי הסרט דווקא בשושנון כגיבור שלהם? ייתכן שהסיבה נעוצה בצבעוניות המרהיבה של דגים אלו, שמושכת את עינינו אליהם. השושנונים מתהדרים בשלושה פסים לבנים על רקע כתום בוהק, תחום בקו שחור שמדגיש עוד יותר את הניגודיות בין הצבעים. אך המראה היפה לא נועד, מן הסתם, בשביל שאנחנו נתפעל ממנו או נקבל השראה לסרטי אנימציה. למה, אם כן, הוא משמש?

למדענים אין עדיין תשובה ברורה על כך, אך יש כמה השערות. הראשונה היא שהפסים הלבנים עוזרים לדגים לזהות מי שייך למין שלהם ומי למין אחר, שכן למינים שונים של שושנונים יש מספר שונה של פסים. לפי השערה אחרת הפסים נועדו לבלבל טורפים, על ידי טשטוש הצללית של הדג – במילים אחרות, הוא נראה פחות כמו דג "טיפוסי", ולכן פחות כמו טרף. ולבסוף, ההשערה השלישית היא שהפסים דווקא מבליטים את הדג ומשמשים כסימן אזהרה. השושנונים עצמם אינם מסוכנים או רעילים, אך הם חיים בתוך שושנות ים, שלהן יש ארס צורב. יכול להיות גם שיותר מהשערה אחת נכונה - ההשערה הראשונה יכולה להתקיים עם ההשערה השנייה או השלישית. שתי ההשערות האחרונות, לעומת זאת, סותרות זו את זו. 

במחקר שהתפרסם לאחרונה, חוקרים מיפן בדקו את תגובתם של שושנונים לדגים מאותו המין וממינים אחרים, וגם הכניסו לאקווריום שלהם דגם של דג צבוע בכתום, שעליו צוירו פס אחד, שניים או שלושה, או לא צוירו פסים כלל. הם גילו שהדגים הגיבו באופן שונה לבני המין שלהם, וגם ידעו להבדיל בין דגמי הדגים לפי מספר הפסים שעליהם. הממצאים תומכים בהשערה הראשונה, כי הם מראים שדוגמת הצבעים עוזרת לדגים לזהות את בני מינם. הם גם עשויים להצביע על כך שהשושנונים יודעים לספור – או לכל הפחות, להבדיל בין אפס, אחת, שתיים ושלוש.

השושנונים תקפו בתדירות הגבוהה ביותר את הדגם בעל שלושת הפסים. ארבעה דגמים עם מספר פסים שונה | צילום: Kina Hayashi, CC BY

מזהים את מי לתקוף

כדי לבדוק אם הדגים מבדילים בין המינים השונים, החוקרים ניצלו תכונה של שושנונים שלא זכתה לייצוג בסרט: הם ממש, ממש תוקפניים. הם תוקפים דגים אחרים, ואפילו צוללנים. "אני ננשכתי כמה פעמים", סיפר וינסנט לאודט (Laudet), אחד החוקרים החתומים על המאמר, בראיון ל-NPR. "הנקבה היא זו ששולטת בטריטוריה, והיא מאוד אגרסיבית". עיקר התוקפנות שלהם, עם זאת, מופנית לשושנונים אחרים מאותו מין. אם דגים נוספים וגדולים יותר יצטרפו לקבוצה, השושנונים שכבר חלק ממנה יצטרכו לחכות זמן רב יותר עד שיגיעו למעמד של זכר או נקבת אלפא ויזכו להתרבות. לכן השושנונים תוקפים כל שושנון זר שמגיע לאזור שלהם וששייך לאותו מין ביולוגי.

במחקר בחנו החוקרים 120 שושנונים כתומים מזויפים, שחיו באקווריומים בקבוצות של שלושה. הם הכניסו לאקווריום, אחד אחרי השני, דגים זרים משלושה מינים קרובים: מין כתום ללא פסים אנכיים, אך פס לבן אופקי על הגב (A. sandaracinos); ושני מינים עם פסים אנכיים לבנים בדומה לשושנון הכתום, אבל רקע בצבע כתום-שחור (A. clarkia, A. polymnus). בניסוי נוסף הם הכניסו לאקווריום דג זר מאותו מין, שושנון כתום מזויף.

החוקרים בדקו את התוקפנות כלפי שושנונים עם דגמי פסים שונים וגם כלפי דגמי פלסטיק של שושנון. מידת התוקפנות של שושנון כתום מזויף כלפי דגים אחרים, חיים או מפלסטיק | איור: Kina Hayashi, CC BY. תרגום: שירה הולנד

השושנונים הגיבו בתוקפנות כלפי כל הדגים, אבל תדירות הנשיכות והתקיפות הייתה הגבוהה ביותר כלפי הדג מאותו המין, והנמוכה ביותר כלפי המין הכתום ללא הפסים האנכיים – ככל הנראה היה להם קל יותר לזהות אותו כמין שונה.

החוקרים יצרו ארבעה דגמים של דג מפלסטיק, כולם באותה צורה אליפסית. הראשון היה כתום לחלוטין, השני כתום עם פס לבן אנכי אחד, השלישי עם שני פסים והרביעי עם שלושה פסים. השושנונים תקפו בתדירות הגבוהה ביותר את הדגם בעל שלושת הפסים, שהיה הדומה ביותר למראה שלהם עצמם. הם תקפו את הדגם הזה פי עשרה יותר משתקפו את הדגם בלי הפסים כלל. הדגם עם הפס האחד "זכה" ליותר תקיפות מאשר הדגם בלי הפסים, אך פחות מהדגם בעל שני הפסים.

סרטון מתוך המחקר שמראה את השושנונים תוקפים דגם של דג עם שלושה פסים:

סופרים או לא סופרים?

"הדגים יכולים להבדיל בין דגם עם אפס, אחד, שניים או שלושה פסים", סיכם לאודט. "זה מצביע על כך שהם מסוגלים לספור".

הרעיון שדגים מסוגלים לספור אינו מוזר כפי שאולי נדמה לנו. בעלי חיים רבים מראים יכולות מתמטיות בסיסיות, ומחקרים קודמים הראו שיש דגים שמסוגלים אפילו לחבר ולחסר, כל עוד מדובר במספרים קטנים. אבל לא כל החוקרים בטוחים שהמחקר החדש באמת מראה שהשושנונים סופרים את הפסים. הביולוגית האמריקאית קארן קרלטון (Carleton) אמרה ל-NPR שהשושנונים עשויים להסתמך על הבדלים אחרים בין המינים כדי להפריד ביניהם. "צריך לעשות עוד הרבה עבודה לפני שנוכל לקבוע אם הדגים משתמשים בפסים, לא כל שכן סופרים אותם", סיכמה.

הביולוגי הימי האמריקאי ג'וסטין רודס (Rhodes) הציע בראיון לכתב העת המדעי Science שהשושנונים אולי קולטים כמה צבע לבן יש על הדג, במקום לספור את הפסים. קינה הייאשי (Hayashi), שהובילה את המחקר, אינה סבורה כך: היא אמרה שבמחקרים קודמים, הדגים לא הגיבו כלל לדגם שהיה לבן לחלוטין. יידרשו מחקרים נוספים בשביל לשכנע את הקהילה המדעית – מחקרים שכנראה יתמקדו עוד יותר ביכולתם המתמטית של השושנונים. "האם הדגים האלו מסוגלים, למשל, ללמוד להעדיף שני ריבועים על פני שלושה ריבועים?" תהה חוקר המוח הבריטי בריאן באטרוורת' (Butterworth). מחקרי ההמשך אולי יצליחו לענות על כך.

בינתיים, המחקר החדש מצטרף למחקרי דגים אחרים שמראים שלבעלי החיים הללו, שאנחנו נוטים לסווג כ"פשוטים",  יש התנהגויות מתוחכמות למדי. "אנשים חושבים שדגים הם טיפשים, בגלל שלדגים אין הבעות פנים שאנחנו יכולים לקרוא", אמר לאודט ל-NPR. "אבל דגים הם חכמים להפליא. לכל פרט יש אישיות משלו – ואנחנו רואים את זה בבירור אצל שושנונים". לוּ רק היו להם גבות כמו לנמו.