סוס טרויאני –
עכשיו גם במלחמה בסרטן

חלק ניכר מהמחקר הביו-רפואי בעולם מושקע כיום בחקר מחלות הסרטן ופיתוח תרופות כנגדן. זהו מאבק מתמשך של עשרות שנים, ומחלות הסרטן מתגלות כיריב קשה גם לטובי המדענים והרופאים. אחד מהאמצעים החדשים יחסית כנגד הסרטן הוא שורה של תרופות ביולוגיות – נוגדנים וחלבונים אחרים המוזרקים לחולים במטרה לפגוע בגידול הסרטני או לסייע למערכת החיסון לעשות זאת. פרס נובל ברפואה בשנת 2018 ניתן על המחקר שהוביל לפיתוחן של כמה תרופות ביולוגיות שכאלה.

אחת האסטרטגיות ליצירת תרופות ביולוגיות הנחקרות בשנים האחרונות היא הצמדת תרופה כימית לנוגדן (Antibody-Drug Conjugate). הנוגדן נועד להיקשר לתאי הסרטן, להיכנס אליהם ולשחרר את התרופה, שהיא למעשה חומר רעיל שיכול להרוג את התא הסרטני או למנוע את התרבותו. הנוגדן הקשור לתרופה הוא מעין סוס טרויאני: התא הסרטני מכניס את התרופה "מהשער הראשי", בדומה לטרויאנים שהכניסו לעירם סוס ענק שבו התחבאו הלוחמים היוונים, וכך הביאו על עצמם את חורבנם. גישה כזו מאפשרת להוביל את התרופה ישירות אל התא הסרטני עם כמה שפחות השפעה על תאי הגוף הבריאים. ההכוונה המדויקת של התרופה אל התאים הסרטניים מגדילה את יעילות הטיפול ובד בבד מצמצמת את תופעות הלוואי הנלוות למרבית הטיפולים הכימותרפיים הרגילים. כמה תרופות מסוג זה כבר נמצאות בשימוש קליני, לטיפול בסוגי סרטן כגון סרטן שד גרורתי ולימפומה.

לאחרונה פורסמו ממצאים מבטיחים מניסויים קליניים שבוצעו בתרופה מסוג זה, הנקראת טיסוטומאב ודוטין (Tisotumab vedotin). התרופה, שפיתוחה החל ב-2014, מבוססת על נוגדן כנגד הגורם הרקמתי (Tissue Factor), חלבון קולטן המתבטא ברמות גבוהות על פני השטח של תאים סרטניים ממגוון סוגים. הנוגדן נקשר לגורם הרקמתי, ואז, כחלק ממנגנון הפעולה של הקולטן, השניים מוכנסים אל התא הסרטני. בתוך התא הסרטני הנוגדן מועבר אל הליזוזום – אברון שתפקידו לפרק חלבונים וחומרים אחרים שאין לתא צורך בהם. עם פירוק הנוגדן בליזוזום, משוחררת התרופה הכימותרפית (MMAE, monomethyl auristatin E) שהייתה צמודה לנוגדן. מנגנון הפעולה העיקרי של התרופה הוא פגיעה בבניית שלד התא. פגיעה זו מונעת את התא הסרטני מלהתחלק, והתקדמות המחלה נעצרת.

מחקרים מעודדים

הגורם הרקמתי אומנם מעורב בהתפתחות מחלת הסרטן, אך יש לו תפקיד חשוב גם אצל אנשים בריאים, בין היתר במנגנון קרישת הדם. החוקרים חששו, לפיכך, שהשימוש בו כחלבון המטרה של הנוגדן יגרום לפגיעה בקרישת הדם של המטופלים. עם זאת, המחקרים הטרום-קליניים בחיות מעבדה היו מעודדים, ולא הראו פגיעה כזו. לאחרונה פורסמו גם תוצאותיהם של כמה מהניסויים הקליניים, שנערכו ב-174 חולי סרטן מסוגים שונים שטופלו בעבר ללא הצלחה בטיפולים סטנדרטיים. התוצאות שפורסמו נוגעות לבטיחות התרופה ולתופעות הלוואי שלה (ניסויי שלב 1 ו-2). על פי התוצאות, מרבית החולים סבלו מתופעות לוואי מסוימות כתוצאה מהטיפול, ובהן עילפון, אנמיה, כאבי בטן, שלשולים והקאות. עם זאת, לא נצפתה פגיעה בקרישת הדם, ותופעות הלוואי היו בטווח הסיכון הסביר בעבור תרופה שנועדה לטיפול במחלה סופנית כמו סרטן.

החוקרים דיווחו גם על ממצאים ראשוניים לגבי יעילות התרופה. מבין סוגי הסרטן שנבדקו, התרופה השפיעה בצורה המבטיחה ביותר על סרטן בשלפוחית השתן ועל סרטן צוואר הרחם: נמצא אפקט חיובי בלמעלה מרבע מהמטופלים. לעומת זאת, לא נמצא שיפור אף באחד מהחולים בסרטן הערמונית. מחקרי שלב 2 נוספים נמצאים עדיין בעיצומם, ואמורים לתת תמונה מלאה יותר של יעילות הטיפול. אם התרופה תעבור את שלב 2, עדיין מחכים לה ניסויי שלב 3, שבהם ישתתפו מאות מטופלים נוספים במשך כמה שנים. רק אחר כך, אם תוכיח את עצמה, תאושר התרופה למכירה ולשימוש נרחב.