נדידת החיידקים העמידים

מגפת הקורונה חיזקה את מודעות הציבור לחשיבות השמירה על היגיינה כדי למנוע הדבקה במחלות. מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Nature Communications, מראה כי בתנאים מסוימים אפילו אמצעי החיטוי הטובים ביותר לא יועילו – כי הסכנה מגיעה דווקא מחיידקים שכבר נמצאים בתוכנו. המחקר מראה כי חיידקים שחיים במעיים בלי לגרום כל נזק, עלולים בתנאים מסוימים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה, לנדוד לאיברים אחרים ולחולל מחלה מסכנת חיים.

חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד עקבו אחר אדם שאושפז במחלקת טיפול נמרץ של בית חולים בספרד בעקבות מצוקה נשימתית. לקראת סוף השבוע השני לאשפוזו התפתחה אצלו דלקת בדרכי השתן. הבדיקות העלו שמקורה בחיידקי פסאודומונס אארוגינוזה (Pseudomonas aeruginosa).

חיידקי פסאודומונס אינם חלק מאוכלוסיית חיידקי המעיים הרגילה (מיקרוביום) של רוב בני האדם, אך גם כשהם מגיעים למעיים של אדם בריא הם לא מסוכנים ולא גורמים מחלה. אולם אם יגיעו למערכת הנשימה או מערכת השתן של אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה, למשל בעקבות קבלת טיפולים כימותרפיים נגד סרטן, הם עלולים להוביל להתפתחות של דלקת ריאות ומחלות קשות נוספות, ובמקרים נדירים לגרום אלח דם ואפילו מוות.

החיידק הוא אחד הגורמים המובילים לזיהומים בבתי חולים. חולים רבים נדבקים בו עקב תנאי אשפוז לא נאותים, ובכלל זה צפיפות יתר וחוסר הקפדה על היגיינה במהלך הטיפולים הרפואיים. בנוסף, בבתי חולים רבים חיידקי פסאודומונס פיתחו עם הזמן עמידות לרוב סוגי האנטיביוטיקה.

מחקרים קודמים הראו כי קיים קשר בין נוכחות החיידק במעיים לבין הסיכון להתפתחות דלקת ריאות וכי בדרך כלל דלקת ריאות מתפרצת רק אחרי שהחיידק התבסס במעיים. הממצאים הללו הובילו להשערה שהמעיים משמשים מקום מאגר לחיידקים, ומשם הם עלולים לנדוד לריאות ואולי גם לאיברים נוספים. עם זאת, עד כה לא הייתה ראיה ישירה לכך.

אחד הגורמים המובילים לזיהומים בבית חולים. חיידקי פסאודומונס אארוגינוזה | איור: Christoph Burgstedt, Science Photo Library

אילן יוחסין חיידקי

במחקר הנוכחי אספו החוקרים דגימות של חיידקים מהריאות ומהמעיים של המטופל לאורך 39 הימים שבהם שהה במחלקת טיפול נמרץ. בעזרת מעקב גנטי קפדני אחר זני החיידקים שהופיעו בדגימות, הם בנו את שושלת זני חיידקי הפסאודומונס שהתפתחו בגופו ועקבו בזמן אמת אחרי המיקום, התנועה והשינויים הגנטיים שחלו בהם.

מהבדיקות עלה כי אחרי שהחולה טופל באנטיביוטיקה נגד דלקת בדרכי השתן, הופיעו חיידקי פסאודומונס גם במעיים שלו והם עברו שם שינויים גנטיים בקצב מסחרר. בסך הכול התפתחו בגופו 52 זנים שונים של אותו חיידק. אילן יוחסין שהרכיבו החוקרים לכל שושלת החיידקים, כולל המיקום של כל זן בכל נקודת זמן, הראה כי החיידקים שהתרבו במעיים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה. בהמשך הם עברו מהמעיים לריאותיו של החולה. יתר על כן, במהלך המעבר, מידת העמידות שלהם לאנטיביוטיקה גברה אף יותר. השילוב הזה העמיד את המטופל בסכנה לפתח דלקת ריאות חמורה שאין לה טיפול אנטיביוטי יעיל.

החוקרים סבורים שהזיהום החל כנראה במעיים של המטופל כשלושה שבועות לפני האשפוז. בשלב ההוא החיידקים לא הזיקו לו, אך בעקבות הטיפול האנטיביוטי שקיבל נגד הדלקת בדרכי השתן, התפתחו הזנים העמידים. כשאנו נוטלים אנטיביוטיקה היא משמידה את כל החיידקים שרגישים לה בכל איברי הגוף, ולא רק באזור הדלקת עצמה. חיידקים עמידים לטיפול שורדים ואף משגשגים בהיעדר חיידקים אחרים שיתחרו בהם. כתוצאה מכך הטיפול בזיהומים נהיה מורכב יותר, וגובר הסיכון למחלה קשה. במצב הזה, חשוב שבעתיים למנוע מהחיידקים העמידים להתפשט לאיברים חיוניים כמו הריאות.

המטופל בספרד סיפק לחוקרים הזדמנות לעקוב בזמן אמת אחרי ההתפשטות של זיהום בגופו, והראה איך אוכלוסיית חיידקי המעיים עלולה להפוך למאגר של חיידקים עמידים שעלולים לסכן את חיי החולים אם יגיעו לאיברים רגישים יותר. הבנת התהליכים שמעורבים בהתפשטות החיידקים בגוף יכולה לסייע לפיתוח טיפולים חדשים, ובהם כאלה שימנעו מחיידקים מסוכנים להתבסס במעיים מלכתחילה, או שיפגעו בחיידקים עמידים שמתפתחים במעיים - גם אם אינם גורמים כרגע שום מחלה. במיוחד חשוב למנוע את מעבר החיידקים מהמעיים לאיברים אחרים שבהם הם יכולים לחולל זיהומים חמורים.

למרבה המזל, במקרה הנוכחי מערכת החיסון של החולה הייתה חזקה מספיק, והצליחה לגבור על החיידקים העמידים בלי שתתפתח אצלו דלקת ריאות חמורה. אחרי אשפוז של יותר מחודש הוא שוחרר לביתו. עם זאת, סביר להניח שחולים רבים אחרים, שמערכת החיסון שלהם חלשה יותר, לא היו שורדים.