משב רוח לא רענן

מי לא אוהב לצאת אחרי הגשם כדי לשאוף אוויר צח ורענן? מחקר חדש מאיים להרוס לנו את החוויה הזו. לפי המחקר, חיידקים שמקורם במי ביוב מופצים ברסס הים במיוחד בזמן סופות, כך שמחוללי מחלה יכולים לעבור מרחקים של קילומטרים באמצעות הרסס הנישא מאזור החוף. וזה הרגע להזכיר שכמחצית מאוכלוסיית העולם חיה בסמוך לחוף, וכן שזיהום מי ים הוא תופעה נפוצה מאוד.

המחקר נערך דרומית לסן דייגו בקליפורניה, בסמוך לגבול בין ארצות הברית למקסיקו. מדרום לגבול, במקסיקו, פועל מפעל טיהור שפכים הפולט לעיתים קרובות מי ביוב לא מטופלים לנהר טיחואנה. הנהר זורם צפונה ומגיע גם לעבר הצפוני של הגבול, לעיר החוף אימפריאל ביץ', שם הרשויות נאלצות לסגור את החוף לתקופות ארוכות עקב רמות זיהום גבוהות. המחקר נערך בשנת 2019 במשך 26 ימים מינואר ועד מאי. צוות החוקרים נטל דגימות של מי ים ושל חלקיקים המרחפים באוויר (אֵרוֹסוֹל), בעיקר לאחר סופות. מקור הדגימות היה ברסס גלים הנשברים באזורי החוף שמצפון לגבול, וכן במים מנהר טיחואנה. המטרה העיקרית הייתה להשוות בין חיידקים שנדגמו מצפון לגבול ובין אלה שנמצאו במי נהר טיחואנה המזוהם בשופכין. 

המחקר הראה ש-76 אחוזים מהחיידקים הנישאים באוויר מצפון לגבול הגיעו מהנהר המזוהם. במסגרת המחקר נמצאו חיידקים מחוללי מחלה במרחק של קילומטר אחד עד שניים לתוך היבשה, אך יש ראיות לכך שרסס מי מלח מהים יכול להגיע למרחק של מאות קילומטרים מהחוף. במהלך סערת גשם הסיכוי לזיהום הים גובר עקב אי-ספיקה של מערכות הולכת הביוב, ובמקביל עוצמת הגלים חזקה יותר, כך שיותר רסס מופץ מהים. אלה יוצרים תנאים אידאליים להעברת חיידקים ממי הים אל האוויר. לפי מחקר של המחלקה לבריאות הציבור של מחוז לוס אנג'לס, רמות החיידקים במים בקרבת החוף יכולות להישאר גבוהות גם במשך שלושה ימים או יותר לאחר הסערה.

מדובר בתופעה שכיחה: רמות זיהום גבוהות במי הים. חוף באזור טיחואנה על גבול מקסיקו-ארצות הברית | emaga travels, Shutterstock

חצי הכוס המלאה 

מן הצד החיובי, למרות התוצאות המדאיגות, אין כרגע מספיק מחקרים הבוחנים את הסבירות להידבקות במחלות עקב החיידקים המרחפים. רוב נייט (Knight), אחד החוקרים בצוות אמר כי "עכשיו שאנו יודעים שזו תופעה אמיתית, עלינו להבין את ההשפעות שיש לה על בריאות האדם". 

מחקרים קודמים עסקו בעיקר בהשפעתם של חיידקים מזהמים המגיעים ממים שבני אדם נחשפים אליהם, למשל בשחייה או שתייה, ואילו כאן מתארים מגע אפשרי דרך הנשימה. מכאן חשיבותו של המחקר הנוכחי, שהצליח לראשונה לכמת את שיעור החיידקים הנישאים באוויר כתוצאה מזיהום מקורות מים. מחקרים עתידיים יצטרכו להעריך את הנזקים האפשריים ולבחון אם חיידקים כאלה יכולים לגרום לאנשים לחלות. קים פראת'ר (Prather), שעמדה בראש המחקר, מסכמת: "זיהום מי הים נחשב עד היום לבעיה של שחיינים וגולשים. אך החלקיקים הנישאים באוויר יכולים להגיע למרחקים גדולים ולחשוף הרבה יותר אנשים לסכנה, גם על היבשה".