מתי בפעם האחרונה דיברתם אל החתול שלכם? או אל חתול שפגשתם, אצל חברים או ברחוב? לא צריך להתבייש: הרבה אנשים מדברים אל חיות המחמד שלהם, והם עושים זאת בצורה אחרת מזו שהם מדברים אל חבריהם או בני משפחתם. אנחנו נוטים למשוך יותר את ההברות כשאנחנו פונים ליצורים הפרוותיים שבבית שלנו, לדבר לאט, במשפטים קצרים ובקול גבוה, ולחזור הרבה על מילים: "מי חמוווד שלי? מי חתול קטני וטווווב?"
אם זה נשמע לכם מוכר ממקום אחר, אתם לא טועים: הדיבור אל חיות מחמד דומה מאוד לדיבור אל תינוקות, אותו "בייבי טוק" שרובינו מאמצים כשאנחנו פונים אל בני אדם קטנים במיוחד. בשפה מדעית, סוג הדיבור הזה נקרא "אימהית" או "הורית" (Motherese, Parentese), ומחקרים הראו שהוא קיים במגוון תרבויות ברחבי העולם.
חתול מגיב ל"דיבור מכוון חיות מחמד". אחד החתולים שנודב למחקר | צילום: Charlotte de Mouzon
צורת הדיבור אל חיות מחמד חולקת מאפיינים רבים עם ה"הורית". מספר מחקרים בדקו את ההשפעה שלה על כלבים, והראו שהם מגיבים ל"דיבור מכוון חיות מחמד", כפי שמכנים אותו החוקרים, יותר מאשר לדיבור רגיל, "מכוון מבוגרים". כלבלבים צעירים, במיוחד, הגיבו לצורת פנייה זו בהתלהבות.
אבל מה עם חתולים? באופן כללי, בעלי החיים הללו נוהגים להגיב פחות לדיבור של בני אדם, או אולי יותר נכון לומר, הם מגיבים, אבל רק בזמן ובמקום שהם מוצאים לנכון. אין ספק, עם זאת, שחתולים רבים כן יוצרים קשר קרוב עם בעליהם. ב-2019 התפרסם מחקר שהראה שחתולי בית מכירים את שמם ומגיבים אליו, בהזזת אוזניים, ראש או זנב. זה לא אומר שהם יבואו כשתקראו להם, אבל לפחות תדעו שזה לא כי הם לא מבינים – הם פשוט בוחרים להתעלם.
ומה עם אותו "דיבור מכוון חיות מחמד"? האם חתולים, כמו כלבים, יודעים לזהות אותו ולהבחין בינו ובין דיבור רגיל? במחקר חדש, חוקרים מצרפת בחנו 16 חתולי בית, והראו שחתולים אכן מבחינים בהבדל בין צורות הדיבור – אך רק כאשר הבעלים שלהם הם אלו שמדברים.
האם חתולים שמים לב לצורת הדיבור? שני חתולים מהמחקר, לפני (משמאל), במהלך (באמצע) ואחרי שפנו אליהם | צילום: Charlotte de Mouzon
אתה מדבר אלי?
כאשר מחקר דומה נערך על כלבלבים, החוקרים שמו אותם בחדר עם רמקול, השמיעו להם משפטים ב"דיבור מכוון חיות מחמד" ובדיבור רגיל, ובדקו מתי הם התקרבו יותר אל מקור הקול ועשו תנועות של קריאה למשחק. כל מי שמכיר חתולים יודע שזה לא ממש יעבוד איתם: אי אפשר לסמוך על כך שהם יתקרבו אל מי שקורא להם, ולא משנה באיזו צורה. לכן החוקרים השתמשו בשיטה אחרת. הם השמיעו לחתולים משפטים כמו "אתה רוצה לשחק?" או "מה שלומך?" שבעליהם הקליטו מראש, בדיבור "מכוון מבוגרים". החתולים לרוב הגיבו, במבט או תזוזת עיניים, למשמע הקול. אז השמיעו להם החוקרים עוד משפט כזה, ועוד אחד. התגובה של החתולים למשפטים הבאים הייתה פחותה: הם הבינו את הרעיון. אבל אז הגיע המשפט הרביעי, שנאמר בדיבור "מכוון חיות מחמד". האם החתולים ישימו לב שמשהו השתנה, ויגבירו את תגובותיהם?
כן, גילו החוקרים. או לפחות, רוב החתולים, עשרה מתוך הששה עשר, עשו זאת. החוקרים הסיקו מכך שהחתולים הבדילו בין סוגי הדיבור, וידעו שאחד שונה מהשני. לעומת זאת, כשאותו ניסוי נעשה עם משפטים שהקליטו אנשים זרים, שהחתולים לא הכירו, הם לא הגבירו את תגובותיהם במשפט הרביעי, השונה. ייתכן, אומרים החוקרים, שהחתולים צריכים להכיר את הדיבור הרגיל של האדם בשביל לשים לב כשהוא משתנה.
סרטון של אחד החתולים במחקר, מקשיב לבעליו מדבר בקול "מכוון מבוגרים":
המחקר הנוכחי הוא קטן מאוד, כמובן, ואפילו מתוך הקבוצה הקטנה של 16 חתולים, לא כולם הראו שהם אכן מבדילים בין צורות הדיבור. אך הממצאים בכל זאת מעידים על כך שלחלק מהחתולים יש את היכולת הזו. הצעד הבא, מלבד לצרף עוד חתולים למחקר, יהיה אולי ניסיון לברר אם החתולים מגיבים לדיבור "מכוון חיות מחמד" בצורה אחרת מזו שבה הם מתייחסים לדיבור רגיל. זה לא יהיה קל: בהשוואה לכלבים, חתולים מגיבים הרבה פחות לדיבור אנושי, מכל סוג שהוא. בהחלט ייתכן גם שהם אומנם יודעים כאשר אנחנו מדברים אליהם, אבל כמו במקרה שבו אנחנו קוראים בשמם, פשוט לא ממש אכפת להם.