מדוע אנו חווים את תחושת
הכאב כדבר שלילי?

לא מזמן שם קץ לחייו הזמר האהוב יגאל בשן, בעקבות כאבים כרוניים שהובילו לדיכאון. זוהי רק דוגמה אחת לדרך בה כאב כרוני עשוי לגרום פגיעה קשה באיכות החיים. מקובל לטפל בכאבים כאלו במשככי כאבים אופיואידיים - אלו אמנם חומרים ממכרים ביותר וגם אינם תמיד יעילים,  אך למרות פיתוחים של תרופות חדשות, עדיין אין להם תחליף. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Science הצביע על התאים במוח האחראים לתחושת חוסר הנעימות שנלווית לכאב – לפחות בעכברים. אם יתגלה שאותם תאים נמצאים גם בבני אדם, הממצאים עשויים לעזור למדענים בפיתוח טיפולים חדשים לכאב כרוני.

הנוירונים הלא-נעימים

החוקרים, מאוניברסיטת סטנפורד, רצו לגלות אילו תאי עצב באמיגדלה – אזור הרגש במוח – אחראים לתחושת אי-הנעימות שנלווית לכאב, תחושה זו היא שונה ונבדלת מתגובת הרפלקס, שנועדה להרחיק במהירות את האיבר הנפגע ממקור הכאב. החוקרים התמקדו באזור שדווח כי פעילותו עולה בעת כאב כרוני. מיקרוסקופ זעיר בראשם של העכברים עקב אחר שינויים ברמות יוני הסידן, שמעורבים בפעילות תאי העצב, בשיטה שנקראת הדמיית סידן: בשיטה זו מדביקים תאים בנגיף המכיל מולקולות שנקשרות ליוני הסידן, ואותן מולקולות הופכות זרחניות כשתאי העצב פעילים. כך אפשר לגלות את התאים שפעילים בעת תחושת הכאב.

העכברים נחשפו לכמה גירויים מעוררי כאב: דקירה בכף הרגל; מים חמים אך לא רותחים (55 מעלות); ומים קרים או אצטון קר (5 מעלות). הם נחשפו גם לגירוי מגע קל שאינו אמור לעורר תחושת כאב, כביקורת. בסך הכל, כרבע מתאי העצב באזור שנבדק באמיגדלה הגיבו לאחד או יותר מהגירויים המכאיבים. למעלה מ-70 אחוזים מהתאים שהגיבו לגירויים המכאיבים (כלומר, בערך 17 אחוזים מכלל הנוירונים באזור) הגיבו גם לגירויים לא-נעימים שאינם מכאיבים, כמו ריח רע או צליל חזק. עם זאת, דפוס הפעילות של תאי העצב היה שונה מגירוי לגירוי – כלומר, כל גירוי הפעיל צירוף אחר של תאים מתוך הקבוצה הגדולה יותר.

כדי לוודא שתאי העצב שפעילים בעת תחושת כאב אינם מאותתים באופן כללי על רגש אלא רק על רגש שלילי, נערך ניסוי נוסף שבו העכברים שתו מי סוכר, שגורמים להנאה – רגש חיובי. פחות משליש מהתאים שמגיבים לכאב היו פעילים בעת שתיית מי הסוכר. מכאן שמרבית תאי העצב שמגיבים לכאב קשורים באופן ספציפי לגירוי בלתי נעים – בין שהוא מכאיב ובין שאינו מכאיב.

שם נמצאים התאים הגורמים לתחושת הכאב. מיקום האמיגדלה במוח | Science Photo Library

האם אפשר לבטל את תחושת אי-הנעימות שבכאב?

גרגורי שֶרֶר (Scherrer), ראש צוות המחקר, אומר בריאיון: "השתכנענו שיש קבוצת תאים שפעילים באופן סלקטיבי במהלך כאב. עם זאת", מוסיף שרר, "עדיין לא הוכחנו שהם אלו שאחראים לתגובה הרגשית שמלווה כאב".

כדי להוכיח זאת, החדירו שרר וצוותו לאמיגדלה של חלק מהעכברים נגיף שהכיל קולטן שהפעלתו, על ידי הזרקת חומר בשם CNO, מפחיתה את פעילות תאי העצב. העכברים הלכו על משטח שבקצה אחד שלו היו טמפרטורות נמוכות מאוד (5 עד 17 מעלות), בקצה אחר טמפרטורות גבוהות מאוד (42 עד 48 מעלות), ובמרכז טמפרטורות בינוניות. בעוד שהעכברים הנורמליים שהו רוב הזמן במרכז, העכברים שבהם הושתקו תאי העצב התנהגו באופן שונה: הם אומנם הגיבו ברתיעה של הרגל בחלק החם ובחלק הקר, אולם לאחר זמן מה הסתגלו אליהם ושהו באופן שווה בכל חלקי המשטח, ללא העדפה לאחד מהם. "הכאב כבר לא גרם להם לאי-נעימות", אומר שרר.

על פי החוקרים, תוצאות הניסוי האחרון מראות שתאי העצב שהיו פעילים בעת תחושת הכאב הם שגורמים לאי-הנעימות שנלווית לה. הן גם מלמדות שמנגנונים שונים אחראים לתחושת הכאב, שגורמת לרפלקס של נסיגה מהגירוי המכאיב, ולתחושה השלילית בעקבות הגירוי; זאת כיוון שהרפלקס היה תקין, אך העכברים לא נמנעו מהגירוי המכאיב. ההבחנה הזאת חשובה ביותר: אם מדענים ימצאו בבני אדם תאי עצב שאחראים לתחושת אי-הנעימות, ייתכן שיוכלו לפתח טיפולים שיכוונו לאותם תאים. טיפולים אלה יעזרו לאנשים שסובלים מכאב כרוני, מבלי לפגוע ביכולת לזהות את הגירוי שמוביל לתחושת הכאב.