הזכרים הדומיננטיים בקבוצה הם לא תמיד בעלי ההשפעה הגדולה ביותר, כך לפחות מעלה מחקר חדש על דגים

בעלי חיים רבים חיים בקבוצות, ובדרך כלל, לא כולם בקבוצה שווים: יש את הדומיננטיים, בעלי המעמד הגבוה, ויש את אלו ממעמד נמוך יותר. לדומיננטיות יש כל מיני יתרונות, השונים אצל בעלי חיים שונים  – הם עשויים לאכול ראשונים וכך לקבל את המזון המובחר ביותר או בכמות גדולה יותר, לבחור את המקום הטוב ביותר לישון בו, או את הנקבה שהם חושקים בה. לעתים הזכרים הדומיננטיים הם היחידים שזוכים להתרבות, בעוד אלו ממעמד נמוך יותר עוזרים לגדל את הצאצאים של ה"מנהיגים". אך האם הפרטים הדומיננטיים הם בהכרח אלו שמשפיעים על החלטות בקבוצה? מחקר חדש על קבוצות של דגים הראה שזה תלוי מאוד בטיב ההחלטה.

זכרי אלפא אינם תמיד הזכרים החזקים או התוקפניים ביותר בקבוצה, אך אצל בעלי חיים רבים, קשה להגיע למעמד גבוה בלי לכל הפחות "ללכלך קצת את הרגליים" (או הקרניים, או השיניים). זכרים ביישנים, שנמנעים מעימותים ומעדיפים לוותר ליריב ולא להיכנס לקרב, ככל הנראה לא יגיעו רחוק. באופן כללי, בקבוצות רבות, הזכרים הדומיננטיים נוטים להיות תוקפניים יותר מאלו שנמצאים במעמד נמוך יותר, לאיים יותר ולהשתתף בקרבות רבים יותר. 

דגים הם אולי לא בעלי החיים הראשונים שהיינו חושבים עליהם למחקר על דומיננטיות, אבל מינים רבים חיים בקבוצות שיש בהן סדר היררכי ברור, עם זכרים דומיננטיים וזכרים נחותים. לדגים מהמין Astatotilapia burtoni, ממשפחת האמנוניים, יש גם יתרון ברור בתחום זה: הזכרים הדומיננטיים הם בעלי צבעים שונים מאלו של בעלי המעמד הנמוך, וכך אפשר לזהות אותם בקלות. הם גם נכנסים הרבה יותר לקרבות על טריטוריה, תוקפניים יותר כלפי הדגים האחרים, ושולטים על הגישה למזון. 

החוקרים, מארצות הברית ומגרמניה, בדקו את מידת השפעתם בקבוצה של הזכרים הדומיננטיים ושל הזכרים הנחותים. "שאלנו אם הזכרים הדומיננטיים והצבעוניים, שהם תוקפניים, נמצאים במרכז הרשת החברתית שלהם ושולטים על המשאבים, האם הם המשפיעים ביותר?" אמרה מריאנה רודריגס-סנטיאגו (Rodriguez-Santiago), אחת ממובילות המחקר, "או אם לזכרים הנחותים, עם הצבעים השקטים יותר, יש השפעה רבה יותר, למרות שהם רגועים יותר, לא טריטוריאליים, ויש להם שליטה מועטה על המשאבים, אם בכלל".

הצבעוניים והתוקפניים או הנחותים השקטים? דגי A. burtoni במחקר. צילום: The Jordan Lab, Max Planck Institute of Animal Behavior
מי במרכז הרשת החברתית? הצבעוניים והתוקפניים או הנחותים השקטים? דגי A. burtoni במחקר. צילום: The Jordan Lab, Max Planck Institute of Animal Behavior

מורה ממעמד נמוך

רודריגס-סנטיאגו ועמיתיה בחנו את הזכרים במצבים שונים: כאשר הם התחילו תנועה לכיוון מסוים ואחרים עקבו אחריהם, ובזמן משימת למידה חברתית, שבה היו צריכים להעביר מידע שלמדו לשאר הקבוצה. הם גילו שבמשימה הראשונה, הטבעית יותר, הזכרים הדומיננטיים שלטו. כאשר החוקרים בדקו, בעזרת מערכת ממוחשבת, את כל הפעמים שבהן שני דגים או יותר שחו לכיוון מסוים במהירות גבוהה, הם גילו שהזכרים הדומיננטיים החלו את התנועה בשיעור גבוה משמעותי בהשוואה לזכרים ממעמד נמוך.

במשימה השנייה, עם זאת, התוצאות היו שונות. החוקרים לקחו זכרים, חלקם דומיננטיים וחלקם לא, ולימדו אותם לקשר בין אור בצבע מסוים לאוכל, כך שכשהדג ראה אור צבעוני בקצה האקווריום, הוא ידע שעליו לשחות לנקודה זו ושם יקבל חטיף טעים. אחר כך שמו החוקרים את הדגים שלמדו זאת בקבוצה שבה שאר הדגים לא ידעו לקשר בין האור לאוכל. אילו קבוצות ילמדו מהר יותר לאן לשחות – אלו שבהן הדג שלמד את הקשר הוא דומיננטי, או אלו שקיבלו דג מלומד נחות?

הדגים מהמעמד הנמוך, כך התברר, הם מורים טובים בהרבה. כל הדגים בקבוצות שלהם למדו מהר יותר לשחות לעבר האור הצבעוני,  לעומת דגים בקבוצות שנדרשו ללמוד זאת מדג דומיננטי.  יותר מכך: הקבוצות שבהן המורים היו דומיננטיים, לא למדו מהר יותר אפילו מקבוצות שבהן לא היו מורים כלל. 

איך עוקבים אחר הדגים במחקר? סרטון קצרצר על עיבוד המידע מהאקווריום: 

 

הבדלים בהתנהגות, הבדלים בהשפעה

מה יכולה להיות הסיבה לכך? "זה לא היה המעמד החברתי שלהם כשלעצמו, אלא הדרך שבה הם נעו וניהלו אינטראקציות עם הדגים האחרים", אמר פול נירנברג (Nührenberg), גם הוא ממובילי המחקר. הדגים הדומיננטיים נטו להימצא רחוק יותר מהדגים האחרים, אולי מפני שדגים רבים פחדו מהם ורצו להימנע מעימותים איתם. הדגים ממעמד נמוך, לעומת זאת, לא נהגו בתוקפנות בדרך כלל, ולכן נמצאו קרוב לאחרים, במרכז הקבוצה. המיקום המרכזי איפשר להם להעביר מידע לאחרים בקלות רבה יותר. 

יש גם הסבר אפשרי נוסף. הדגים המלומדים, שידעו מה פירושו של האור הצבעוני, החלו לשחות אליו במהירות, והתנהגות זו רמזה לדגים האחרים שיש שם משהו מעניין. אך הדגים הדומיננטיים שחו פעמים רבות במהירות בכל מקרה, גם ללא אותות צבעוניים – בעוד הדגים הנחותים יותר היו גם רגועים יותר, ולא פצחו בספרינטים ללא סיבה. כשהדג המלומד בקבוצה היה ממעמד נמוך, כמעט כל השחיות המהירות שלו היו כאשר האור הצבעוני נדלק, והדגים האחרים, שעקבו אחריו, מצאו את האוכל ולמדו לקשר בינו ובין האור. אך כשהמורה היה דומיננטי, רוב השחיות המהירות שלו לא היו קשורות לאור הצבעוני, ודגים שעקבו אחריו התקשו יותר לעשות את הקישור: הסימן של שחייה מהירה לעבר האור, אבד ברעש של כל השחיות המהירות האחרות. "ההבדלים ההתנהגותיים האלו הובילו ישירות להבדלים בהשפעה החברתית", אמר נירנברג.

האם המסקנות מהמחקר תקפות גם לגבי בעלי חיים אחרים, אולי אפילו לבני אדם? החוקרים סבורים שהתשובה לכך עשויה בהחלט להיות חיובית. "בהרבה חברות, של חיות וגם של בני אדם, פרטים בעמדות כוח מציגים שורה של תכונות דומות: תוקפנות, שימוש באיומים ובכפייה", אמר אלכס ג'ורדן, שבמעבדתו נערך המחקר. "אבל עבור תקשורת יעילה אנחנו צריכים מגוון של קולות, לא רק את הקול החזק ביותר. התוצאות שלנו מראות שיצירת נתיבים חלופיים לעמדות הכוח עשויה להועיל ביצירת גופים מייעצים, שלטוניים וחינוכיים חזקים יותר".

אמנם אנחנו מסכימים עם הסנטימנטים של האמירה הזו, אך לא בטוח שאכן אפשר לבסס אותה על הממצאים במחקר זה. בסופו של דבר, הניסוי נערך על דגים, שככל הנראה לא ניסו במתכוון להשפיע על חבריהם לקבוצה או ללמד אותם, אלא פשוט שחו כפי שרצו והדגים האחרים עקבו אחריהם, או לא. השאלות שהמחקר שואל בקשר להשפעה של פרטים ממעמדות שונים הן מעניינות מאוד, אבל יידרשו עוד מחקרים, על בעלי חיים נוספים, לפני שנוכל לדבר במידת סבירה של וודאות על התשובות. 

 

4 תגובות

  • בודיסט

    פיג'ממה

    כי בבוקר יום א'

  • לבשה את הפיג'מה

    כי בבוקר יום א'

    הזברה קמה

  • למה?

    לובשת הזברה פיג'מה

    למה?

  • מי יודע מדוע

    טסט2

    27.7.20