מחקר חדש מגלה כי לאנשים בעלי חוש ריח טוב יותר יש גם חוש כיוון טוב יותר, ורומז על קשר בין שתי המערכות
למה משמש חוש הריח שלנו?
כיום יש לו שימושים רבים: ריח רע מזהיר אותנו ממזון רקוב וריח טוב של אוכל מעורר את התיאבון, ריח הפירות מכוון אותנו (או לפחות את הלמורים) אל הפרי הבשל ביותר, ואפילו היחסים הבין אישיים שלנו מושפעים מריח. אך יש חוקרים שסבורים שהשימוש המקורי שלו בבעלי החיים הראשונים, היתרון שהוא העניק להם על פני חסרי חוש הריח, הוא דווקא ניווט. עכשיו הראו חוקרים מקנדה כי אנשים בעלי חוש ריח טוב יותר, גם מנווטים טוב יותר.
פקעת הריח (olfactory bulb), האזור במוח שמקבל מהאף את המידע על ריחות ועושה את העיבוד הראשוני של הריח, קיימת במינים רבים של בעלי חיים. היא זוהתה אצל יונקים, עופות, זוחלים ודגים, ואפילו אצל סרטנים וחרקים יש מבנה דומה. אצל חלקם פקעת הריח קטנה מאוד ביחס לגודל המוח, ואצל חלקם גדולה. מחקר שפורסם לפני כמה שנים הראה קשר בין גודל הפקעת לבין הצורך של אותו בעל חיים בהתמצאות במרחב: למשל, יוני דואר שמוצאות את דרכן אל השובך הן בעלות פקעות ריח גדולות, בהשוואה למינים קרובים שאינם מצטיינים בניווט. אצל יונקים נמצא קשר בין גודל פקעת הריח לגודל ההיפוקמפוס, אזור במוח שאחראי בין השאר על זיכרון מרחבי.
בעלי חיים רבים אמנם נעזרים בחוש הריח לניווט, כמו כלב הגישוש שעוקב אחר הריח שהשאיר האדם שאותו הוא מחפש, נמלה הצועדת בעקבות הפרומונים שהשאירו חברותיה, או אפילו אותן יוני דואר. בני אדם לעומת זאת מסתמכים בעיקר על חוש הראיה כשהם מנסים למצוא את דרכם. האם הקשר בין חוש הריח וחוש הכיוון מחזיק מעמד גם אצלנו?
מה הקשר בין חוש ריח לניווט? ככל הנראה האבולוציה של המוח. פקעת הריח במוח | איור: Science Photo Library
הכל בראש
כדי לברר זאת גייסו החוקרים 57 נבדקים והעמידו אותם בשני מבחנים. בראשון הם התבקשו לרחרח 40 מקלות ולהתאים את הריח למילה אחת מבין ארבע שהופיעו על המסך מולם. בין הריחות היו שקדים, זנגוויל, שוקולד, לוונדר ועוד. במבחן השני הנבדקים "טיילו" במשך זמן מה בתוך עיירה וירטואלית על מסך המחשב, ואז התבקשו למצוא את הנתיב הקצר ביותר בין שני מקומות בעיירה, למשל מהדואר לבית הספר.
החוקרים מצאו קשר מובהק בין ההצלחה בזיהוי הריחות להתמצאות בעיירה הממוחשבת: מי שהצליח יותר באחד, הצליח יותר גם באחר. אלו שחוש הריח שלהם מפותח פחות בחרו בנתיבים ארוכים ומפותלים יותר, והתקשו למצוא את הדרך הקצרה.
בשביל למצוא את דרכם בעירה הווירטואלית הנבדקים היו צריכים לבנות במוחם מפה של העיירה, שיטת ניווט המכונה "אסטרטגית זיכרון מרחבי" (spatial memory strategy) ומתרחשת באזורים מוחיים מסוימים, ובעיקר בהיפוקמפוס ובקליפת המוח הארובתית-מצחית (orbitofrontal cortex, שם ארוך שמשמעותו פשוט "האזור שמאחורי העיניים").
החוקרים בדקו במכשירי דימות את אותם אזורים במוחם של הנבדקים, ומצאו שההיפוקמפוס הימני גדול יותר אצל אותם אנשים בעלי חוש ריח וחוש כיוון מפותחים, וקליפת המוח הארובתית-מצחית עבה יותר.
הצעד הבא היה לבדוק אם אזור זה של קליפת המוח חיוני בשביל הבחנה בריחות ובשביל ניווט. החוקרים בחנו תשעה נבדקים שהיו פגועים באזור זה, ומצאו שהם השיגו תוצאות טובות פחות בשני התחומים, בהשוואה לנבדקים בריאים, וגם בהשוואה לנבדקים בעלי פגיעה באזורים אחרים של קליפת המוח המצחית.
"העובדה ששתי היכולות מסתמכות כנראה על אותם אזורים במוח תומכת ברעיון ששתי המערכות המוחיות התפתחו באותו זמן – אם כי זו תיאוריה, ולא משהו שניסינו להוכיח במאמר" אמרה ורוניקה בובוט (Bohbot), החוקרת הבכירה בצוות. "כל מה שאנחנו יכולים להגיד בביטחון הוא שאנחנו יודעים עכשיו קצת יותר על המערכות במוח המעורבות גם בניווט וגם בריח".
