המחקרים מציגים תמונה משכנעת: יש ירידה דרמטית ומתמשכת במספר החרקים היבשתיים בעשורים האחרונים בכל רחבי העולם

משבר מגפת הקורונה מעסיק בחודשים האחרונים את העולם כולו, והקהילה המדעית מתגייסת במרץ לפתח תרופות וחיסונים. אך הבעיות המתמשכות שאיתן אנו מתמודדים, ובראשן המשבר הסביבתי בכדור הארץ, לא נעלמות, וממשיכות להתפתח באין מפריע. כבר כתבנו כאן בעבר על השינויים העוברים בעשורים האחרונים על עולם החי, כגון הצניחה המתמשכת  במספר הציפורים, הפרפרים וחרקים מעופפים נוספים, רובם עקב השפעת האדם על הסביבה. מבין אלה, רובנו נוטים להתייחס לחרקים כמטרד בלבד, אך בפועל הם חלק בלתי נפרד מהאקולוגיה של כדור הארץ, ואנו זקוקים להם כדי לחיות, פשוטו כמשמעו. 

במחקר שבחן יותר מ-160 פרסומים מדעיים קודמים, נמצא שהמגמה הכללית והמטרידה הנמשכת כבר זמן רב היא של ירידה מתמשכת בכמות החרקים בעולם, בקצב של כמעט עשרה אחוזים בכל עשור מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. החשיבות של המחקר הנוכחי לעומת קודמיו טמונה בהיקף הנרחב של הנתונים שנכללו בו, המכסים חלק נרחב משטחי היבשה של כדור הארץ, במגוון תקופות ובתנאי סביבה רבים.

חיפושיות "מושית השבע" (Coccinella septempunctata) על פרחי בן חרצית | צילום: ROD WILLIAMS / NATURE PICTURE LIBRARY / SCIENCE PHOTO LIBRARY
עולם הולך ונעלם. חיפושיות "מושית השבע" (Coccinella septempunctata) על פרחי בן חרצית | צילום: ROD WILLIAMS / NATURE PICTURE LIBRARY / SCIENCE PHOTO LIBRARY

עשרות שנות מחקר

מחקרים שעוקבים אחרי כמויות בעלי חיים ממינים שונים נוטים להיות מורכבים ויקרים, שכן נדרש זמן רב כדי כדי לזהות מגמות של שינוי ולתאם בין שיטות מדידה. מחקרים רבים חשפו בשנים האחרונות מגמות של ירידה בכמות החרקים, אך רובם התמקדו באזורים גיאוגרפיים מצומצמים או הגבילו את עצמם למינים מסוימים, כך שקשה לפסוק על פיהם אם מדובר במגמות חובקות עולם. כדי לגבור על המגבלה הזאת ביצעה קבוצת חוקרים מהמרכז לחקר מגוון ביולוגי בלייפציג שבגרמניה, מחקר של מטא-אנליזה בניסיון לזהות אם מדובר בתופעה עולמית רחבה או במקרים נקודתיים בלבד.

מחקרי מטא-אנליזה משקללים נתונים ממחקרים רבים, בניסיון לייצר ממוצע של תוצאות כל הניסויים באופן שיטתי שמבוסס על מבחנים סטטיסטיים מגוונים. החוקרים אספו 166 מאמרים שסקרו ביחד 1,676 אתרי מחקר ברחבי העולם, בין 1925 ל-2018. הממצא העיקרי היה שכמות החרקים באזורי היבשה קטנה בממוצע ב-0.92 אחוז בשנה, או כ-8.8 אחוזים בעשור. לעומת זאת, כמות החרקים במקווי מים מתוקים עלתה בקצב של כ-1.08 אחוז בשנה, או 11.3 אחוזים בעשור. 

שפיריות על צמח בשקיעה | צילום: ALBERTO GHIZZI PANIZZA / SCIENCE PHOTO LIBRARY
אצל חרקי המים המתוקים המצב דווקא משתפר. שפיריות על צמח בשקיעה | צילום: ALBERTO GHIZZI PANIZZA / SCIENCE PHOTO LIBRARY

לכאורה נדמה שהנתונים מבטלים זה את זה, אך מכיוון שמקווי מים מתוקים מכסים רק כ-2.5 אחוזים מפני היבשה בכדור הארץ, השגשוג של החרקים בהם זניח לעומת מצבם של שאר החרקים. העלייה בכמות החרקים במקווי מים מתוקים עלתה כנראה בעיקר בעקבות התאוששות של המערך האקולוגי שם, עקב ההפחתה בהזרמת שפכים אליהם במדינות רבות והירידה בזיהומם.

הצניחה הכללית בכמות החרקים היבשתיים חריפה במיוחד בצפון אמריקה ובדרומה, ומתונה יותר באירופה ואסיה. כמו כן, מגמת הירידה חריפה מאוד באזורים צחיחים וממוזגים, ומורגשת פחות באזורים אלפיניים. עם זאת, התמונה עדיין לא שלמה, מכיוון שיש מחסור במחקרי חרקים באזורים רבים של העולם, ובכלל זה במזרח התיכון, בשעה שהמחקר בצפון אמריקה ובאירופה נרחב ומקיף הרבה יותר.

מתברר אם כן שהירידה במספר החרקים איננה תופעה מקומית מוגבלת, אלא כנראה מגמה עולמית, שצריכה להדליק אצלנו נורות אזהרה חמורות. המחקר הנוכחי מסמן אבן דרך נוספת בהבנה שלנו על הקשר בין פעילות האדם ושינויים אקולוגיים. מכיוון שהחרקים הם אבני הבניין של רוב המערכות האקולוגיות ביבשה, יש לפעול מהר כדי לייצב את המצב ולמנוע קריסה שלהן.

 

0 תגובות