מחקר שנעשה ביפן מצא שילדים שנחשפו לחיות מחמד בינקותם – ואפילו במהלך ההיריון – נטו בהמשך לסבול פחות מתגובות שליליות למזון
אלרגיה היא תגובה של מערכת החיסון לגורמים זרים שאינם גורמי מחלות ואינם מעוררים תגובה אצל בני האדם, כגון קרדית אבק הבית, אבקנים, מוצרי מזון או פרוות בעלי חיים. בדרך כלל היא באה לידי ביטוי בתחושת גירוד בעור, התעטשויות או הפרשה מוגברת של ליחה או נזלת. אלרגיה חמורה עלולה להוביל לקוצר נשימה – אסתמה, ובמקרים קיצוניים אפילו למוות מהלם אנפילקטי, שמתבטא בנפילה בלחץ הדם, קצב לב מהיר במיוחד וקצב נשימות מוגבר.
התגובה האלרגית מתחילה כשתאים בגופנו מגיבים לגורם האלרגיה בהפרשת תרכובת בשם היסטמין, לצד מולקולות נוספות הקשורות למערכת החיסון. לכן הטיפולים העיקריים לאלרגיה הם תרופות נוגדות-היסטמין, או סטרואידים שמדכאים את פעילות מערכת החיסון.
עם זאת, נראה שחשיפה מוקדמת לאלרגנים מקטינה את הסבירות להתפתחות אלרגיה בהמשך החיים. לדוגמה, יש ראיות לכך שאכילת חטיפי בוטנים כמו במבה בגיל הרך מפחיתה את הסיכון לפתח אלרגיה לבוטנים. מחקרים מתחילת שנות ה-2000 הצביעו גם על האפשרות שגדילה במחיצת כלבים או חתולים בשנה הראשונה לחיים מפחיתה את הסיכון לפתח אלרגיה לאבק או לאבקנים בשנים הבאות. מחקרים נוספים הראו שגדילה לצד כלבים בחודשי החיים הראשונים מפחיתה גם את הסיכון לפתח אלרגיות למזון.
במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת PLOS ONE, חוקרים מיפן בראשות רופאת הילדים היסאו אוקבה (Okabe) מאוניברסיטת פוקושימה, תיארו את ממצאי המחקר הגדול ביותר שנערך עד כה על הקשר בין אלרגיה למזון וחשיפה בגיל צעיר לחיות בית. הם אספו לשם כך נתונים על החשיפה לחיות מחמד של עוּבָּרים שטרם נולדו ושל תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם, ועל הופעת תסמיני אלרגיה בין גיל שנה וחצי לשלוש שנים, בקרב כ-66 אלף ילדים ביפן.
החוקרים אספו נתונים על החשיפה לחיות מחמד של עוּבָּרים שטרם נולדו ותינוקות בחודשים הראשונים לחייהם. תינוק מכורבל עם גור חתולים | Shutterstock, Aynur_sib
החיה הנכונה
החוקרים בדקו חשיפה למגוון חיות מחמד, ביניהן כלבים החיים בבית או בחצר, חתולים, אוגרים, צבים וציפורים. נמצא שחשיפה לצבים, לאוגרים או לציפורים שגודלו בבית לא הייתה קשורה להתפתחות אלרגיות למזון. לעומת זאת, חשיפה לחתולים ולכלבים החיים בבית, לפני הלידה או בחודשי החיים הראשונים, הפחיתה ב-16-13 אחוז את הסיכון לפתח אלרגיה לאחד או יותר מהמזונות שנבדקו, כגון ביצים, חלב, חיטה, סויה ואגוזים. בחשיפה לכלבים שחיו בחצר, הסיכון שהילד יפתח אלרגיה למזון לא חרג מרמת הסיכון של ילדים שלא גדלו עם כלבים בכלל.
בהשוואה בין מזונות שונים נמצא שכלבים שחיים בבית וחתולים הפחיתו בערך באותו שיעור את הנטייה של הילדים לפתח אלרגיה לביצים או לחלב. חשיפה לחתולים במהלך ההיריון הייתה קשורה לירידה של כמעט 40 אחוז בסבירות לכך שילד יפתח אלרגיה לחיטה, ואילו הסיכון לפתח אלרגיה לסויה פחת בכ-60 אחוז אצל אלה שנחשפו לחתולים בינקותם. חשיפה לכלבים בגיל הינקות הפחיתה בכ-30 אחוז את הסיכון לפתח אלרגיה לאגוזים. לעומת זאת, אוגרים היו קשורים דווקא לעלייה בשיעור האלרגיות לאגוזים – חשיפה להם במהלך ההיריון הכפילה את הסיכון לאלרגיה הזאת.
חשיפה לכלבים בגיל הינקות הפחיתה בכ-30 אחוז את הסיכון לפתח אלרגיה לאגוזים. ילדה קטנה מלטפת כלב | Shutterstock, Monkey Business Images
בנוסף, החוקרים מצאו שהירידה בסיכון לפתח אלרגיה למזון הייתה חזקה במיוחד אצל ילדים שנחשפו חשיפה ממושכת לחיות המחמד – כלומר גם לפני הלידה וגם בינקותם.
המחקר החדש, בדומה למחקרים קטנים יותר שנעשו בעבר מראה שיש קשר סטטיסטי (מתאם) בין גדילה במחיצת חיות מחמד לירידה בנטייה לפתח אלרגיה למזון. אולם עצם קיומו של קשר אינו מעיד בהכרח שמדובר בסיבה ותוצאה. ייתכן למשל שלמשפחות שמגדלות כלבים וחתולים יש מאפיינים ייחודיים שמבדילים אותן ממי שלא מחזיקים חיות מחמד בביתם.
עם זאת, החוקרים סבורים שאכן מדובר בקשר סיבתי. על סמך מחקרים קודמים הם משערים שהחשיפה לחיות מחמד בגיל צעיר משפיעה על הרכב חיידקי המעיים (המיקרוביום), שמשפיעים בתורם על פעילות מערכת החיסון של הילדים. מנגנון נוסף עשוי להיות קשור לעובדה שפעוטות שגדלים במחיצת בעלי חיים נחשפים לסביבה פחות סטרילית מילדים אחרים, ולכן באים במגע רב יותר עם אבק ואולי גם גורמי אלרגיה אחרים. יהיה ההסבר אשר יהיה, מדובר בבשורה טובה לבעלי כלבים וחתולים, שמצביעה על יתרון נוסף להחזקת חיות מחמד, מעבר לעצם ההנאה מנוכחותן.
