איך נגרמת אלרגיה?

מערכת החיסון שלנו יודעת לזהות ולפעול באופן ממוקד נגד מגוון עצום של גורמים זרים – חיידקים, נגיפים, פטריות, טפילים ואפילו רעלים כמו ארס נחש. היא יודעת לזהות שברירים קטנים שלהם, שקרויים "אנטיגנים", וכך לתקוף רק את הגורמים העוינים בלי להזיק למערכות הגוף הרגילות.

אולם אצל עבור אנשים מסוימים מערכת החיסון נוטה לפתח תגובה גם נגד אנטיגנים זרים שאינם באמת מסוכנים, כמו אבקת פרחים, הפרשות של קרדית אבק הבית, ביצים, בוטנים, אגוזים, פירות, חלבון חלב ועוד. החומרים הללו קרויים "אלרגנים", והם מעוררים אצל אנשים שרגישים להם תגובה אלרגית, במיוחד באביב בשל הכמות הגדולה של אלרגנים  באוויר.

בתגובה הזאת מעורבת קבוצת תאים מיוחדת במערכת החיסון הקרויים "תאי פיטום". הם מכילים מעין גופיפים קטנים, המכונים גרנולות, מלאים בחומרים כימיים ובחלבונים, והם אלה שמשרים את תגובת האלרגיה. המדען פאול ארליך, שגילה את תאי הפיטום במאה ה-19 ולימים זכה על כך בפרס נובל, חשב בטעות שהם משתמשים בגרנולות כדי להזין תאים אחרים בסביבתם,  ומכאן מקור השם "פיטום". ההנחה הזאת אמנם נשללה מאז, אבל השם נשאר.

מקור האלרגיה

אלרגיה מתחילה בשל תגובה לא מותאמת של תאי B. התאים האלה מופעלים בעת חשיפה ראשונה לאלרגן ספציפי והופכים לתאים מפרישי נוגדנים (תאי פלזמה). הנוגדנים שהם מפרישים  נמצאים לרוב בזרם הדם בכמויות קטנות מאוד, אולם בעת תגובה אלרגית ריכוזם עולה מאוד.

הנוגדנים יכולים להיקשר לקולטנים מיוחדים בתאי פיטום. הקישור הזה חזק ביותר, כך שתא הפיטום "מצופה" בנוגדנים. בחשיפה שנייה לאלרגן, ה"פולש" נקשר ישירות לנוגדן שעל גבי תא הפיטום. הקישור יוצר צימוד בין שני נוגדנים שכנים, שכל אחד מהם קושר את האלרגן במעין סנדוויץ', וכך הם מפעילים את תא הפיטום.

תא פיטום שהופעל מפריש חומרים רבים, בהם  היסטמין, שמגביר את החדירות של כלי דם; הפרין שמונע קרישת דם; לאוקוטריינים שגורמים לשרירים חלקים להתכווץ; וציטוקינים שהם חלבונים מסיסים מחוללי דלקת ויכולים גם לגייס תאים אחרים של מערכת החיסון.

בעקבות הפרשת החומרים האלה, מתגברת זרימת הדם מתגברת לאזור ההפעלה ונוזלים מצטברים ברקמות. דרכי הנשימה מתכווצות ומתמלאות בליחה, שגורמת בתורה לשיעולים והתעטשויות, ופעילות המעיים מוגברת. אוסף כל האירועים האלה הוא התגובה האלרגית, שיכולה לנוע בין תחושת גירוד בעור וגירוי באף ועד מוות בעקבות שוק אנפילקטי –  תגובה אלרגית מוגזמת שמתבטאת בנפילת לחץ דם, קצב לב מהיר במיוחד וקצב נשימות מוגבר. אדם שחווה שוק אנפילקטי צפוי לאבד את ההכרה בתוך דקות ספורות ולמות אם לא יקבל טיפול תרופתי מיד.

כשאדם סובל משוק אנפילקטי הוא חייב לקבל מיד אדרנלין, הנוגד את התגובה האלרגית. האדרנלין הוא מפחית את התכווצותם של השרירים החלקים ובמקביל מעלה את לחץ הדם. בנוסף אפשר לטפל בהתקף אלרגיה באמצעות תרופות אנטי-היסטמיניות הנוגדות את פעילות ההיסטמין, או סטרואידים שמדכאים את מערכת החיסון. אדם שחווה בעבר שוק אנפילקטי חיב לשאת עמו תמיד מזרק אדרנלין למקרה חירום.

תגובה מוגזמת

התגובה האלרגית שונה בעוצמתה ובאופיה בהתאם לאלרגן. רגישות לתרופות, רעלנים (למשל ארס דבורים) ובוטנים עלולה לעורר שוק אנפילקטי. אבקות פרחים והפרשות של קרדית אבק הבית גורמים לנזלת אלרגית, או בשמה העממי קדחת השחת, או לחלופין לקצרת (אסתמה) שמלווה בדלקת בדרכי הנשימה. אגוזים, חלב וביצים עלולים לחולל הקאות, שלשולים ותחושת גירוד.

אפשר לזהות אלרגיה לחומרי מזון במבחן שעושים על עורו של הנבדק. לצורך זה דוקרים באופן שטחי את זרועו במחט פלסטיק המכילה אלרגן מזן מסוים. חוזרים על התהליך עם כמה סוגי אלרגנים ובודקים את התגובה האלרגית בעור, שמתבטאת באדמומיות ונפיחות. במקרים מסוימים נותנים גם כמויות קטנות של אלרגנים בבליעה כדי לאשש את האבחנה הראשונית. כמו כן אפשר לזהות נוגדנים ספציפיים לאלרגנים מסוימים בבדיקת דם.

הטיפול באלרגיות אינו פשוט ומתמקד בעיקר בתרופות אנטי-היסטמיניות. לטווח ארוך אפשר לשקול חיסון – מתן של רמות הולכות ועולות של האלרגן באופן סדרתי, שמשנות בהדרגה את התגובה נגדו ומפחיתות את הייצור של נוגדנים. קיימת גם תרופה בשם Xolair שהיא בעצמה נוגדן נגד הנוגדנים הנוצרים בתגובה אלרגית. היא מסוגלת לנגוד נוגדנים חופשיים בדם, אך לא נוגדנים שכבר נקשרו לתאי הפיטום. חסרונה העיקרי הוא מחירה הגבוה.

אלרגיות קשורות קשר הדוק לשתי תופעות רפואיות נפוצות – אסתמה, שמתבטאת בקשיי נשימה, ואקזמה – מחלת עור המוכרת גם בשמה הרפואי Atopic dermatitis. רבים מחולי האסתמה והאקזמה סובלים גם מאלרגיות למזון, ולעיתים קרובות חולי אקזמה יפתחו גם אסתמה ולהיפך. שתי המחלות מתבטאות גם ברמות גבוהות של נוגדנים מאותו סוג. נראה כי במהלך הפעלתם, תאי הפיטום מגייסים תאים אחרים של מערכת החיסון הקרויים אאוזינופילים, המעורבים גם באסתמה ובאקזמה.

צעד ראשון בדרך לטיפול. מבחן עור לזיהוי אלרגיה לחומרים שונים. למעלה: אלרגיה אביבית | צילומים: Shutterstock
 

חידת תאי הפיטום

נשאלת אם כך השאלה – אם תאי הפיטום והנוגדנים המפעילים אותם עלולים להזיק כל כך, לשם מה הגוף צריך אותם? מהו תפקידם הפיזיולוגי ה"נכון"?

הבעיה היא שבניגוד לתפקידם בתגובה אלרגית, תפקידם הפיזיולוגי של התאים האלה מובן הרבה פחות. ממחקרים עולה שהם ממלאים כנראה תפקיד בתגובה החיסונית של מערכת החיסון המולדת, ומפרישים ציטוקינים התורמים לתגובה. ידוע למשל שהם מעורבים מאוד בתגובת הגוף נגד תולעים טפילות זעירות הקרויות Helminth. כמו כן, עכברים חסרי תאי פיטום נוטים יותר לפתח מחלות אוטואימוניות כמו שיגרון פרקים.

נכון להיום תאי הפיטום הם עדיין תאים מסתוריים שאיננו מבינים לחלוטין. מה שברור הוא שיש להם עוצמה רבה והגוף שלנו צריך לדעת להפעיל אותם רק כשהם באמת נחוצים – בניגוד למה שקורה בהתפרצות של אלרגיה. המשך המחקר עשוי ליצור טיפולים יעילים יותר, וכך להקל את סבלם של אנשים רגישים רבים – ואולי אף להציל את חייהם.