כך בייתנו את עצמנו

בעשרות אלפי השנים האחרונות ביית האדם בעלי חיים רבים, מהכלב ועד העז, מהסוס ועד לארנבון. בעזרת בחירת הפרטים בעלי התכונות הטובות ביותר מבחינתנו ורבייתם, יצרנו פרות הנותנות יותר חלב, סוסים גדולים ומהירים יותר ועוד ועוד. לצד התכונות האופייניות לכל מין, יש גם כמה תכונות, אנטומיות והתנהגותיות, שחוזרות שוב ושוב אצל מינים מבויתים שונים. בהשוואה למיני הבר, לרבים מהם יש אף קצר יותר, זנב קצר, שיניים קטנות, פרווה עם כתמים ואזניים שמוטות. בעלי החיים המבוייתים גם מתבגרים לאט יותר, ושומרים על התנהגויות "גוריות", כמו משחק, גם בבגרותם. 

הסט הזה של תכונות נקרא סינדרום הביות, וחוקרים מנסים כבר שנים להבין את הגורם לו. התיאוריה המובילה כיום היא תיאוריית הרכס העצבי (neural crest theory). הרכס העצבי הוא קבוצת תאים שמופיעה בשלבים המוקדמים של התפתחות עוברית, וממקומם לצד חוט השדרה המתפתח הם נודדים ומגיעים לפנים, לעור, למערכת העצבים וגם לבלוטת יתרת הכליה (האדרנל). הבלוטה הזו משחקת תפקיד חשוב בביות, שכן היא אחראית על שחרור הורמוני עקה (סטרס), שרמתם אצל בעלי חיים מבויתים נמוכה לעומת חיות הבר. זה הופך את החיות המבויתות לרגועות יותר ונוטות פחות לפחד ולתוקפנות – תכונות חשובות מאוד עבור בעל חיים שחי בסביבת האדם. 

לפי התיאוריה, במהלך הביות נבחרו בעלי חיים רגועים, שבלוטת יותרת הכליה שלהם הייתה פעילה פחות. במקרים רבים, השינוי שגרם לפעילות הנמוכה הזו היה עיכוב כלשהו בהתפתחות או בנדידה של תאי הרכס העצבי. היות שהתאים האלו מגיעים גם למקומות רבים אחרים בגוף המתפתח, יש לעיכוב שלהם גם השפעות נוספות: על גודל השיניים, הסחוס שבאוזניים, צורת הגולגולת, צבע הפרווה. כל אותן תכונות של סינדרום הביות, אומרים החוקרים, הן מעין תופעות לוואי של השינוי שגורם לבעל החיים להיות רגוע יותר. 

אף קצר, פרווה עם כתמים ומזג נוח. חזיר (ובני אדם) מציגים את סינדרום הביות | Shutterstock

האדם המבוית

בשלב מסוים הבחינו כמה חוקרים שיש עוד בעל חיים שמראה חלק מהתכונות של סינדרום הביות: האדם. בהשוואה למיני אדם מוקדמים יותר, כמו ניאנדרטלים או הומו ארקטוס, יש לנו אף קטן יותר ושיניים קטנות יותר, ובאופן כללי תווי פנים עדינים יותר. בהשוואה למינים החיים הקרובים אלינו ביותר, קופי האדם, אנחנו רגועים יותר ונוטים יותר לשתף פעולה זה עם זה, סובלניים יותר כלפי זרים וממשיכים לשחק גם בבגרותנו. כך נולדה "השערת הביות העצמי", לפיה התכונות המאפיינות אותנו, בני האדם, התפתחו בצורה דומה מאוד לתכונות של בעלי חיים מבויתים, ומקורן באותם שינויים גנטיים. 

כעת, חוקרים מאירופה פרסמו מחקר המתמקד בגן מסוים שפעיל בתאי הרכס העצבי, ולטענתם עשוי לשחק תפקיד מפתח בביות העצמי. הגן, ששמו BAZ1B, הוא אחד מ-28 גנים שמעורבים בתסמונת ויליאמס – תסמונת גנטית שבה חסר חלק מכרומוזום מספר שבע, והלוקים בה סובלים מקשיים קוגניטיביים. בנוסף, לאנשים אלו יש תווי פנים אופייניים, עם פה רחב ואף קטן, והם לרוב חברותיים מאוד ואוהבים מאוד לדבר. 

תסמונת נדירה יותר, שנקראת הכפלת 7q11.23, נגרמת על ידי הכפלה של חלק מהגנים האלה, כך שבמקום שני עותקים שלהם באנשים בריאים, או עותק אחד אצל אנשים עם תסמונת ויליאמס, יש לאנשים אלו שלושה עותקים מהגנים. בין התכונות האופייניות לתסמונת יש כאלו שנראות כהיפוך של של תסמונת ויליאמס: ללוקים בה יש שפתיים דקות ואף רחב במיוחד, רבים מהם סובלים מחרדה חברתית, וחלקם אף אילמים. 

במחקר השתמשו החוקרים בתאי תרבית של הרכס העצבי, שמקורם מאנשים בריאים ומאנשים הלוקים בתסמונות האלו, כך שבחלק מהגנים היה עותק אחד של הגן BAZ1B, בחלק שני עותקים ובחלק שלושה. בעזרת שיטות של השתקת גנים, שמאפשרות לשנות את כמות החלבון מבלי לשנות את ה-DNA עצמו, הם הצליחו ליצור רצף של תרביות תאים שבכל אחת מהן יש קצת יותר מהחלבון שמייצר הגן BAZ1B. כך הם יכלו לעקוב אחר חלבונים אחרים, ולבדוק אילו מהם עולים בהתאמה עם רמת החלבון הזה. 

כך האדם ביית את עצמו - הנה הפרשנות של המאיירת נעה כ"ץ: 

הגנים שהשתנו

הממצאים הראו שהגן אחראי על ביטוי של מאות גנים בתאי הרכס העצבי, שרבים מהם ידועים כמעורבים בהתפתחות הפנים והגולגולת. כשהחוקרים בדקו את הגנים האלה בגנום של הניאנדרטלים והדניסובים, אוכלוסיות אדם נכחדות הקרובות אלינו מבחינה אבולוציונית, הם מצאו שרבים מהם השתנו במהלך האבולוציה שלנו – סימן לכך שהברירה הטבעית פעלה עליהם. בנוסף, אותם גנים השתנו גם אצל הרבה בעלי חיים מבויתים במהלך הביות. לאור זאת, החוקרים סבורים שהגן BAZ1B משחק תפקיד חשוב במיוחד בתהליך הביות, וגם באבולוציה שלנו. "אנחנו מביאים כאן את ההוכחה הראשונה לביות עצמי בבני אדם", אמר מטאו זאנלה (Zanella), שהוביל את המחקר, לאתר Science News. 

חוקרים אחרים, עם זאת, מזהירים מפני פירוש יתר של התוצאות, ומפני יצירת הקבלה חזקה מדי בין ביות ובין האבולוציה של האדם. "אלה תהליכים שיש ביניהם דמיון אבל גם הבדלים" אמר ויליאם פיץ' (Fitch), ביולוג אבולוציוני שלא היה מעורב במחקר, לאתר של כתב העת Science. "אני גם לא חושב שמוטציה בגן אחד, או במספר קטן של גנים, יוכלו לשמש מודל טוב לגנים הרבים מאוד המעורבים בביות". ריצ'רד רנגהם (Wrangham), אחד מאבות השערת הביות העצמי שלא היה מעורב במחקר הנוכחי, אמר שמדובר במחקר מרשים מאוד, אך הוסיף "הגֵן שהם מצאו הוא חשוב בצורה יוצאת דופן, אבל ברור שיהיו גנים רבים נוספים שמעורבים בתהליך".

השערת הביות העצמי נמצאת עדיין בחיתוליה, ושאלות רבות עדיין לא נענו. אך המחקר מצביע בפעם הראשונה על שינוי גנטי שעשוי לעמוד בבסיסו של התהליך, וכך מחזק את ההשערה עצמה. "הממצאים תומכים ברעיון שבני אדם, כמו בעלי חיים רבים אחרים, התפתחו באבולוציה על ידי בחירה של הידידותיים ביותר", אמר בריאן הר (Hare), עמיתו של רנגהם, שלא היה מעורב במחקר. "ואותה בחירה השפיעה גם על תכונות אחרות, כמו תווי הפנים שלנו".