טבע קווירי:
לפרסם או לא לפרסם?

ב-1910 יצא רוברט פלקון סקוט (Scott) מנמל קרדיף בבריטניה על האנייה טרה נובה, במסעו האחרון לאנטארקטיקה – מסע שממנו לא יחזור. בין אנשי הצוות על האונייה היה גם ג'ורג' מאריי לוויק (Levick), רופא בצי הבריטי, ששימש בנוסף כזואולוג וכצלם עבור המשלחת. את המסע אל עומק היבשת, בניסיון – שנכשל – להקדים את רואלד אמונדסן ולהיות הראשון שיגיע לקוטב הדרומי, עשה סקוט בלוויית ארבעה אנשים בלבד. השאר נשארו מאחור ועסקו בחקר הגיאולוגיה של היבשת הדרומית, ובתצפיות על בעלי החיים שקבעו בה את ביתם. לוויק בילה את הקיץ של 1912-1911 בכף אדייר, בשוליה המזרחיים של היבשת, שבה חיה מושבת הרבייה הגדולה ביותר של פינגווין אדלי (Pygoscelis adeliae) – כ-300 אלף עופות. הוא היה החוקר הראשון שזכה לראות את הפינגווינים מתרבים, ותיעד את התנהגותם בדקדקנות. גם כאשר ההתנהגות הזו הטרידה אותו מאוד.

הפינגווינים, גילה לוויק, לא פעלו לפי כללי האתיקה וההגינות. זכרים כפו הזדווגות על נקבות ואפילו על גוזלים, הזדווגו עם נקבות מתות, וגם אחד עם השני – זכר עם זכר אחר. לוויק כינה אותם "זכרים חוליגנים", שהפגינו "שחיתות מוסרית מדהימה". במחברותיו, את החלקים המתארים את ההתנהגות הזו הוא כתב באלפבית היווני, ככל הנראה כדי שלא כל אחד יוכל לקרוא אותם. רק אנשים משכילים ידעו לפענח את האותיות היווניות, וכך אנשים חסרי השכלה, או, חלילה, נשים, לא ייחשפו לעובדות המחרידות.

כאשר חזר לוויק לאנגליה הוא פרסם את מחקרו, אבל החלק שמכיל את ההתנהגות המינית שהוא מצא כה עוכרת שלווה לא פורסם, כדי לא לפגוע ברגשות הציבור. הוא הוציא מאוחר יותר מאמר קצר בשם "ההרגלים המיניים של פינגווין אדלי", שלא פורסם באופן רשמי אלא הועבר מיד ליד בין קבוצה קטנה של מומחים. רק ב-2012 התגלו מחדש המחברות של לוויק, ומחקרו פורסם בשלמותו.

הקימו קן יחד. הפינגוויניות האפריקאיות סוקי וצ'ופצ'יקוני מביעות חיבה הדדית | צילום: טיבור יגר, באדיבות הספארי ברמת-גן

דעות משתנות, ידע מצטבר

מאז זרמו הרבה מים מסביב לכף אדייר, והדעות, בעולם המדעי ובעולם בכלל, השתנו. התנהגות מינית שאינה אך ורק זכר ונקבה שמזדווגים לצורך התרבות כבר לא נחשבת לסוגייה כה נפיצה. במיוחד, התנהגות מינית בין שני זכרים או שתי נקבות נצפתה ביותר מ-1,500 מינים שונים, מחרקים ועד נחשים, מצפרדעים עד קופים. התנהגויות כאלו עשויות לכלול פעולות דמויות הזדווגות, כמו זכרים שעולים זה על גבו של זה, מגע של איברי המין, או מגע של היד או הפה של פרט אחד באיבר המין של הפרט השני.

יש גם מינים שבהם נראו זכרים מחזרים אחר זכרים אחרים ונקבות אחר נקבות, וזוגות חד-מיניים שמקיימים זוגיות בצורה דומה לזו של זוגות דו-מיניים. אצל אלבטרוסים, למשל, זוגות של נקבות נפוצים למדי, והן לא רק מקימות קן אלא גם מגדלות יחד גוזלים. ואם נחזור לפינגווינים, היו כמה מקרים של זוגות זכרים אצל פינגווינים בגני חיות, דווקא לא מהמין שחקר לוויק, אלא פינגווין הומבולדט (Spheniscus humboldti), פינגווין לבן אוזן (Pygoscelis papua) ופינגווין רצועת הסנטר (Pygoscelis antarcticus). בספארי ברמת גן היו אלו שתי נקבות, פינגוויניות אפריקאיות (Spheniscus demersus), בשם סוקי וצ'ופצ'יקוני, שהקימו קן יחד.

עם זאת, רוב המידע שיש בידינו על התנהגות מינית בין בני אותו מין אצל בעלי חיים מגיע מדיווח אנקדוטלי, בו חוקרים מספרים על התנהגויות שראו במקרה כאשר חקרו דברים אחרים, וכמעט ואין מחקרים שיטתיים בנושא. האם יכול להיות שההתנהגות הזו נפוצה בטבע אף יותר משחשבנו, אבל אנחנו לא יודעים על מקרים רבים שלה משום שהם לא מדווחים או נחקרים? כדי לבדוק זאת, חוקרים מקנדה, מפולין, ומארצות הברית הפיצו סקר בין זואולוגים וחוקרי התנהגות בעלי חיים, שחוקרים מינים שונים של יונקים. הממצאים שלהם מראים שאכן, מקרים רבים מאוד של התנהגות חד-מינית לא מדווחים, מסיבות שונות. אף אחת מהסיבות שניתנו בסקר לא הייתה רתיעה מהנושא או שיפוט מוסרי, כך שדברים בכל זאת השתנו במאה השנים האחרונות.

התנהגות מינית בין שני זכרים או שתי נקבות ידועה ביותר מ-1,500 מינים. שני זכרי זאב זהוב אפריקאי (Canis anthus) | צילום: Cecile Bloch, CC BY 3.0, PLOS One, via Wikimedia Commons

הבעיה עם אנקדוטות

65 חוקרים ענו על הסקר, וסיפקו מידע לגבי 52 מינים שונים שהם חוקרים. רוב המינים הללו הם קופים או קופי אדם, אך היו ביניהם גם מכרסמים, טורפים, ואפילו פילים ואורקות. 77 אחוזים מהחוקרים הללו אמרו שהם נתקלו בהתנהגות חד-מינית, אבל רק 48 אחוזים תיעדו את המקרים האלו ברשימותיהם, ורק 19 אחוזים כתבו עליהם במאמרים שפורסמו. ההתנהגות החד-מינית נראתה אצל 44 מ-52 המינים הנחקרים, ומתוכם, עבור 17 מינים – יותר משליש – לא היה שום תיעוד קודם בספרות שהצביע על התנהגות כזו. ביניהם היו כמה מיני קופים, וגם מין של סנאי קרקע (Xerus inauris) ונמייה מפוספסת (Mungos mungo). אם אפילו בסקר קטן כזה נחשפים 17 מינים שלא ידענו עליהם קודם, נראה שיש עוד הרבה מאוד שאנחנו מפספסים. 

מדוע החוקרים לא דיווחו על ההתנהגות החד-מינית שראו? התשובה הנפוצה ביותר, של כמעט חצי מהנשאלים, הייתה שההתנהגות הזו היא נדירה, ונראית רק מדי פעם. קשה לבצע מחקר מקיף על התנהגויות נדירות, שאי אפשר לדעת מתי ואיפה יתרחשו. החוקרים שיזמו את הסקר מעירים שבתחום התנהגות בעלי חיים מדענים שמים בשנים האחרונות יותר ויותר דגש על מחקרים כמותיים, שמשתמשים בניתוחים סטטיסטיים, ומתרחקים מתיאורים אנקדוטליים. כתבי עת פעמים רבות מהססים ולפרסם מחקר שמסתמך על תיאורים כאלו, וקרנות מחקר מעדיפות לממן את המחקרים הסטטיסטיים, שנתפסים כמדע מבוסס ומתקדם יותר. החוקרים מזהירים שהגישה הזו עלולה לפספס התנהגויות מסוימות, ולהקשות על השוואה בין מינים שונים – שכן איננו יודעים אצל מי ההתנהגות מצויה ואצל מי לא. ואומנם, הסקר הנוכחי מצביע על הזנחה מעוררת דאגה של התנהגויות שנתפסות כנדירות.

ההתנהגות מינית בין זכרים נפוצה אצלם יותר מאשר בין זכרים ונקבות. זוג זכרי ג'ירף | צילום: Andreas Stephan, CC BY-NC-SA 2.0, via Flickr

עולם הטבע וטבע האדם

בנוגע להתנהגות חד-מינית, טוענת קארין אנדרסון (Anderson), מיוזמות הסקר, ההשפעה של ההזנחה הזו עשויה להתפשט גם מעבר לעולם המדעי. התפיסה של התנהגות חד-מינית כתופעה נדירה בקרב בעלי חיים תרמה להצגה שלה כ"לא טבעית" בקרב בני האדם, אמרה אנדרסון בריאיון לעיתון הגרדיאן. "אני חושבת שצריך לתקן את התפיסה הזו. דבר אחד שאנחנו יכולים להגיד בוודאות הוא שהתנהגות חד-מינית היא נפוצה וטבעית בעולם החי". 

ג'וש דיוויס (Davis), ביולוג ממוזיאון הטבע בלונדון שלא היה מעורב בסקר, מסכים איתה. "יש תיעוד של התנהגות חד-מינית ב-1,500 מינים, אבל זו כמעט בוודאות הערכת חסר,  כי אנחנו רואים אותה כמעט בכל ענף של העץ האבולוציוני – עכבישים, דיונונים, קופים", אמר. "זה כנראה נדיר יותר להיות מין הטרוסקסואלי לחלוטין".

הביולוגית האמריקאית ג'וליה מונק (Monk) הזהירה מפני הסתמכות יתרה על מה שאנחנו מוצאים בטבע, בבואנו לבסס את תפיסתינו לגבי בני אדם. "אני חושבת שאנחנו לא צריכים להיות מוגבלים על ידי מה חיות עושות או לא עושות, כשאנחנו קובעים נורמות להתנהגות אנושית", אמרה. עם זאת, הוסיפה, "זה כן חשוב לחקור טוב יותר איך מתנהגות חיות, ולבחון עד כמה ההבנה שלנו את עולם הטבע מוגבלת על ידי מה שאנחנו מסוגלים לדמיין". 

שוויון זכויות ללהט"ב הוא עמדה מוסרית, והוא יישאר כזו ללא קשר לממצאי המחקרים. אם נוכל להתגבר על תפיסות מיושנות, להסתכל על המציאות כפי שהיא, ולא להתעלם גם מאירועים נדירים יחסית, נוכל לעשות מדע טוב יותר – ואולי גם ללמוד משהו על עצמנו.