תכשיר חדש, שנוסה עד כה על חמוסים, הצליח לפגוע ביכולתם של נגיפים ממשפחת הקורונה לחדור לתאים ולהדביק אותם
במאבק נגד מחלות מידבקות יש שתי דרכי פעולה עיקריות: מניעה וטיפול. סגרים, עטיית מסכות, שמירה על מרחק פיזי וחיסונים הם דרכי מניעה מוכרות היטב למלחמה בנגיף הקורונה. מטרתם היא לצמצם את כמות החולים הזקוקים לטיפול רפואי, שיעילותו במלחמה בנגיפים מוגבלת מאוד. כעת נבדק אמצעי נוסף למניעת המחלה, בדמות תרסיס שאמור להקשות על הנגיף לחדור לתאים ולהשתלט עליהם.
מחקר חדש שלא עמד עדיין בפני ביקורת מקצועית מצד עמיתים, בחן אמצעי התגוננות חדש מפני נגיף הקורונה SARS-CoV-2, מחולל מגפת COVID-19 שאיתה אנו מתמודדים כיום. התכשיר, המגיע בצורת תרסיס ונצרך בשאיפה, מכיל מולקולה שמונעת מה"זיזים" שעל מעטפת הנגיף – חלבון שקרוי ספייק (spike) – להיקשר לקולטן ACE2 שנמצא על דפנות התאים במערכת הנשימה שהנגיף מדביק. החוקרים חיפשו חומר שמסוגל לשבש את ההיקשרות של הקוצים לתאים ופיתחו מולקולה כזו, שמכילה חלבון הנגזר מחלבון הספייק. במחקרים קודמים נמצא שכאשר נגיף קורונה הנוכחי, ונגיפים אחרים ממשפחתו, נמצאים בנוכחות של חלבון קטן שנגזר מהקוצים שלהם, נפגעת היכולתם שלהם לחדור לתאים.
החמוסים לא נדבקו
ראשית בדקו החוקרים איזו גרסה של המולקולה משבשת בצורה מיטבית את יכולתם של נגיפים ממשפחת הקורונה להדביק תאים של בני אדם בתרבית במעבדה. מתוכן הם בחרו במולקולה שמנעה הדבקה במינון הנמוך ביותר. בנוסף הם מצאו שהמולקולה הטובה ביותר נגד SARS-COV-2 פעלה היטב גם מול גרסאות של הנגיף שכללו שינויים גנטים קטנים (מוטציות). לעומת זאת, יעילותה מול נגיפים אחרים ממשפחת הקורונה, כגון סארס ו-MERS, הייתה פחותה.
מכאן פנו לבחון את יעילות הטיפול בחמוסים, שמתאימים למחקר בזכות רגישותם הרבה לנגיפי קורונה. על כך מעידה גם העובדה שקרובי משפחתם החורפנים חוו הדבקה המונית בחוות גידול בדנמרק. החוקרים הכניסו לכלובים חמוסים שהודבקו במכוון בקורונה לצד חמוסים בריאים, ואפשרו להם לבוא במגע אלה עם אלה ללא הגבלה במשך 24 שעות. פעם ביום, במהלך ארבעה ימים, ריססו לחלק מהחמוסים הבריאים לאף את התרסיס עם המולקולה החוסמת ולאחרים נתנו תרסיס דמה. במשך שלושה שבועות לקחו דגימות מהאף והגרון של החמוסים ועקבו אחר כמות הנגיפים בכל אחת מהקבוצות.
תרסיס לאף מנע מחמוסים להידבק בקורונה. תרסיס נגד נגיפים | איור: Montree studio, Shutterstock
ואכן, אצל החמוסים שקיבלו את התרסיס האמיתי לא נמצאו כמעט נגיפי קורונה לאורך כל הניסוי, פרט לעלייה קלה וחולפת ביום השלישי. לעומת זאת, החמוסים שטופלו בתרסיס דמה נדבקו וחלו בקורונה. מכאן הסיקו החוקרים כי התרסיס הפעיל הוא מה שעזר למנוע את הדבקת החמוסים המטופלים.
ראיה נוספת ליעילות הטיפול נמצאה בבדיקות הדם של החמוסים. לחמוסים שקיבלו את התרסיס הפעיל לא היו נוגדנים נגד קורונה בדם, לעומק כמות גדולה של נוגדנים אצל החמוסים החולים ואצל אלה שקיבלו את תרסיס הדמה. כיוון שנוגדנים נוצרים כשמערכת החיסון נתקלת בפולש מחולל מחלה, היעדר הנוגדנים יכול להצביע על כך שהתרסיס אכן עזר במניעת הדבקה.
בהמשך החליפו החוקרים את החומר הממס בתרסיס לסוכרוז, כדי להתאים אותו לשימוש על בני אדם. כדי להשוות בין פעילות התרסיס המותאם לזה שנוסה על החמוסים בדקו את שניהם על תרביות של תאי כלייה שנלקחו מקופים, הנחשבים דומים לתאי אדם ולכן יכולים לשמש כלי מחקר ראשוני לקראת פיתוח תרופה מותאמת לבני אדם. ממצאי הניסוי הראו ששני התרסיסים היו יעילים באותה מידה, כלומר שהחלפת החומר הממס לא פגעה בתפקוד החומר הפעיל.
בנוסף בדקו החוקרים את בטיחות התרסיס על תרבית של תאי ריאה אנושיים, ומצאו שגם בריכוזים גדולים יחסית אין לתרסיס ומרכיביו השפעה מזיקה על התאים בתרבית.
החוקרים סיכמו את ממצאי המחקר כהצלחה וכפתח להמשך פיתוח תכשיר שיעזור למנוע הדבקה מקורונה גם אצל בקרב בני אדם. עם זאת יש לזכור שהדרך ממחקר התחלתי כזה לפיתוח תרופה עוד ארוכה. המחקר עצמו נעשה על 15 חמוסים בלבד, שמהם רק שישה שאפו את התרסיס החדש, כך שקשה להעריך אם התרסיס היטב גם בסביבה אנושית צפופה. כמו כן נותר לראות אם התרסיס המותאם לבני אדם משפיע בצורה טובה גם על תאי ריאות אנושיים ולא רק על תרבית תאי כלייה של קופים ואם הוא בטוח לשימוש.
