מעט מאוד ידוע על תופעת ההרזיה המואצת של חולי סרטן ומחלות נוספות, אך ברור שהיא מפריעה מאוד לטיפול בהם. מחקר חדש מציע דרכי אבחון יעילות יותר
"קכקסיה סרטנית" (Cachexia) היא מושג חדש יחסית בעולם הרפואה, התסמונת מוגדרת כירידה בלתי רצונית, של כחמישה אחוזים במשקל הגוף וירידה בחוזק השרירים על פני תקופה של שישה חודשים. מסת השומן בגוף יורדת, ואיתה גם מסת השריר, בדומה למה שקורה בקבוצה מחלות הקרויות "תסמונות הידלדלות". החולים נחלשים ומידלדלים, וגם ההשפעות הפסיכולוגיות של המצב עליהם ועל משפחותיהם גדולות מאוד.
נכון להיום הקכקסיה אינה מוכרת מספיק ואין הנחיות מיוחדות לטיפול בה. גם חברות התרופות לא מגלות בה עניין רב. למרות זאת למעלה ממחצית החולים בשלבים הסופניים חווים אותה, בעיקר בסרטן הלבלב ובסרטני מערכת העיכול, והיא נחשבת גורם התמותה הישיר בכשליש מהמקרים. מחקרים קליניים מעידים שהקכקסיה עלולה להפריע לטיפולים ולפגוע ביכולת החולים לעמוד בהם.
אחת התופעות החידתיות בנוגע לקכקסיה היא שלא עוזר ללוקים בה גם אם הם מגבירים את צריכת הקלוריות. סטרואידים וקנביס רפואי מגבירים את התיאבון, אך ככל הידוע לא משפיעים לטובה על מסת השומן והשריר. כיום אין טיפול לתופעה, ובעקבות מיעוט המחקר הבסיסי חסרים גם מחקרים קליניים בתרופות. למרות זאת, בשנים האחרונות היא מתחילה לקבל את תשומת הלב הנחוצה.
קשיי האבחון
מקובל כיום לזהות שלוש דרגות חומרה של קכקסיה סרטנית. קכקסיה מקדימה מתבטאת בירידה קטנה מ-5 אחוזים, שאליה נלוות הפרעות מטבוליות נוספות כמו שיבושים בהעמסת הסוכר; קכקסיה "קלאסית" היא כאמור ירידה של יותר מ-5 אחוזים; וקכקסיה עמידה אופיינית לחולים שכבר אינם מגיבים לטיפול ותוחלת החיים המנובאת שלהם פחותה משלושה חודשים. קכקסיה קיימת גם אצל חולי איידס, מחלות כליה ומחלות לב.
הסיבות לתופעה עדיין אינן ברורות. מחקרים המשתמשים במודלים של סרטן בחיות מעבדה מראים שחולי סרטן מתאפיינים בצריכה מוגברת של קלוריות, בעקבות שינוי בסוג רקמת השומן בגוף החולים. קיימים שני סוגים של רקמות שומן – שומן לבן שתפקידו לאגור חומצות שומן כדי שנוכל לפרק אותן לסוכרים בעִתות רעב, ושומן חוּם ש"שורף" חומצות שומן בתהליך הפולט חום, וכך מווסת את צריכת האנרגיה. נראה כי בסרטן מתרחש תהליך שבו רקמות שומן לבן הופכות לשומן חום. שומן חום אמנם נחשב לאחת התקוות הגדולות בטיפולים נגד השמנה, אך תפקוד יתר שלו אצל חולי סרטן עלול להוביל לתוצאות חמורות.
מכיוון שהבנת התופעה עדיין מוגבלת מאוד, דרושים כלים אבחוניים טובים יותר כדי שנוכל לבחון אותה כראוי. מחקר חדש שביצעו חוקרים מאוניברסיטת מק'גיל בקנדה מציע מערך של בדיקות שיאפשר לאבחן חולים המפתחים קכקסיה. מטרת המחקר הייתה להגדיר אבחנה מקיפה ומדויקת ככל הניתן של קכקסיה סרטנית, על מנת שניתן יהיה להתאים טוב יותר את הטיפול בעתיד.
במחקר נבדקו כמעט 300 חולים, רובם חולי סרטן במערכת העיכול ומקצתם חולי סרטן ריאות, בעיקר בשלב הגרורתי של המחלה. החולים עברו הערכה על פי שקלול של כמה בדיקות – בדיקות דם (בעיקר של רמות חלבון האלבומין וההמוגלובין), תפקוד תנועתי, שינויים במשקל גוף ושינויים בצריכת מזון.
על סמך המדדים הללו קטלגו החוקרים את החולים לארבע קבוצות – ללא קכקסיה, קכקסיה מקדימה, קכקסיה רגילה וקכקסיה עמידה. לאחר האבחון מדדו החוקרים את מסות השומן והשריר של החולים. ואכן, ככל ששלב הקכקסיה שאובחן היה חמור יותר גם מסות השומן והשריר של החולים ירדו. במבחן של חוזק אחיזת היד התברר כי אצל חולים גברים שאובחנו בשלבים החמורים של קכקסיה נמצאה הירידה הניכרת ביותר בחוזק השריר.
לבסוף נמצא כי תוחלת החיים של החולים יורדת ככל שקטגוריית הקכקסיה שלהם חמורה יותר – כלומר מערך האבחון שהחוקרים בנו מנבא באופן אמין את משך חייהם של החולים. ייתכן שבעתיד, כשהמחקר הבסיסי יניב תרופות נגד הקכקסיה – למשל על ידי הפחתת צריכת הקלוריות הבסיסית של החולים – נוכל להשתמש במערך האבחנה שהחוקרים מציעים כדי למקד את הטיפול התרופתי לחולים בשלבים החמורים של הקכקסיה. כך גם נשפר את התגובה לטיפולים בסרטן עצמו.
