טכניקת דימות חדשה חושפת פרטים חדשים על טכניקות החניטה של בעלי חיים במצרים העתיקה
תקופת שלטונם של הפרעונים במצרים העתיקה מפורסמת מהרבה בחינות ומציתה את הדמיון עד היום. אחד השרידים הכי מסקרנים ששרדו משם הן ללא ספק המומיות – הגופות החנוטות של אנשים ובעלי חיים. בני תקופתם של הפרעונים חנטו מיליוני בעלי חיים, שנקברו יחד עם בעליהם או הוגשו כמנחה לאלים. בין השאר נחנטו כך חתולים, כלבים, נחשים, ציפורים ועוד.
חקר המומיות יכול לספק ידע יקר ערך על אורח חייהם של המצרים העתיקים ותרבותם, אך גם ידע ביולוגי חשוב. חוקרים הצליחו להפיק DNA ממומיות, ועל ידי כך לעקוב אחרי תנועת אוכלוסיות בעולם העתיק. למעשה, מומיות של ציפורי מגלן היו המוקד לאחד הדיונים הראשונים על תורת האבולוציה.
אחת הבעיות העיקריות בחקר המומיות היא שכדי ללמוד עליהן צריך לפרום את התכריכים שעוטפים אותן וכך לפגוע בשלמותן. כעת מחקר חדש שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מתאר איך אפשר להשתמש בשיטת מיפוי לא פולשנית המבוססת על קרני רנטגן על מנת ללמוד מומיות של חיות קטנות בפרטי פרטים. הטכניקה החדשה, שנקראת X-ray MicroCT מתבססת על סריקת שכבות דקות של המומיה, בדומה למה שנעשה בבדיקות סי-טי רגילות. כך אפשר להגיע לרמת פירוט גבוהה במיוחד ואפילו ליצור מודלים של החיה במדפסת תלת-ממד או במציאות מדומה.
תהליך הסריקה מתבצע כך שהדגימה מסתובבת בשעה שמקור קרני רנטגן יורה קרניים דרכה לעבר גלאי שנמצא מאחור. כך מתקבלות אלפי תמונות דו-מימדיות ברמת הפרדה (רזולוציה) גבוהה של אזורים קטנים ברחבי דגימה. לאחר מכן, אלגוריתם משוכלל מאחה את אלפי התמונות לתמונה תלת-ממדית של הדגימה.
החוקרים, מאוניברסיטת סוונסי (Swansea) בוויילס, לקחו מומיות של חתול, ציפור ונחש, שמצבן נראה טוב מבחוץ אך לא היה ידוע מה מצבן הפנימי. ראשית בחנו את מומיית החתול, שהייתה מחולקת לשני חלקים – ראש וגוף. מיפוי תלת-ממדי של ראש החתול אִפשר להם לקבוע שמדובר בחתול הבית (Felis catus), שהיה אחד מארבעת מיני החתולים שחיו אז במצרים. מניתוח מבנה השיניים הסיקו החוקרים שמדובר בגור שהיה בן פחות מחמישה חודשים בזמן המוות, וכי הוא מת כנראה מחניקה או משבירת הצוואר.
מיפוי דומה של מומיית הציפור ומדידת מאפייניה חשף שמדובר בבז, שמזכיר את המין בז מצוי (Falco tinnunculus). לבסוף בחנו החוקרים את מומיית הנחש. מבחינה חיצונית צורתה אינה מזכירה נחש כלל, אך בעזרת טכניקת הסריקה והמיפוי התברר שמדובר בנחש מפותל סביב עצמו, מהמין קוברה מצרית (Naja haje). המיפוי חשף גם נתק בין חוליות עמוד השדרה של הנחש, דבר שיכול לרמוז שהוא הומת בשיטת "תפיסת הזנב והצלפה", שהיא שיטה נפוצה להרג נחשים.
מומיה של ציפור מגלן: צילום MDmoondust Shutterstock
ניבי הנחש הוסרו מפיו, אולי כדי למנוע ממי שחנט אותו להיפגע מהארס שלו. עוד התגלה שהפה של הנחש נותר פתוח ובתוכו היו מבני אבן, כנראה מהמינרל נטרון, שהמצרים השתמשו בו בתהליך החניטה. ייתכן שזו עדות לפעולת פתיחת הפה שהמצרים נהגו לעשות למומיות לפני קבורתן. החוקרים מציינים כי פעולה כזאת לא תועדה עד כה אצל נחשים חנוטים, ואם תתגלה גם בדגימות אחרות אפשר יהיה ללמוד מכך על טקסי החניטה המצריים. ייתכן אפילו שהפעולה הזאת בעצמה, אם קרתה, היא זו שהובילה לפירוק ניבי הנחש.
הטכניקה החדשה תאפשר לחוקרים לשפר את הבנת המנהגים שרווחו במצרים העתיקה, וגם על יחסי האדם עם בעלי החיים החיים לצידו. כל זאת בלי להפריע את מנוחתן של המומיות.
