DNA שנמצא בעשרה שלדים בתל אשקלון מעלה את הסבירות לכך שהייתה הגירה משמעותית לאזור מאירופה בתחילת תקופת הברזל

בתל אשקלון, אחת מהערים המוזכרות בתנ"ך כזו שהתיישבו בה פלשתים, נמצא בית קברות המתוארך כנראה לתקופה שבה הפלישתים הגיעו לארץ ישראל ולמקומות אחרים במזרח התיכון. אחת הדרכים לבדוק אם הנקברים הם מקומיים או מהגרים היא באמצעות דגימות DNA. אם נמצא שהם אינם מקומיים, המידע הגנטי יכול לעזור לענות על השאלה מאין הגיעו במקור. במחקר חדש מדווח צוות חוקרים בהובלת הארכיאו-גנטיקאית מיכל פלדמן כי הצליחו להפיק DNA מעשרה שלדים מאשקלון, מתקופות עוקבות, וכי רק בתחילת תקופת הברזל רואים עלייה ב-DNA מאיזור אירופה.

מחפשים באשפה

על מנת להבין כיצד נראות תקופות שונות באתר ארכיאולוגי, נוכל לדמיין את סך האשפה שנערמת היום בארץ לאורך זמן – נבחין בקלות בין שכבה של אשפה ישנה, שמכילה למשל אסימוני טלפון או מטבעות של אגורה, לבין אשפה חדשה יותר המכילה למשל כרטיסי סים. אך ההבדל בין אשפה מודרנית לבין אשפה של תקופת הברזל, למשל, יהיה הרבה יותר גדול. הכלים והעיצובים יהיו שונים מאוד מהיום וכך גם חומרי הגלם של כלי הבישול והאחסון, כלי העבודה וכן הלאה. זו אחת הדרכים שבאמצעותן ארכיאולוגים מבדילים בין תרבויות מהעבר: לכל אחת יש מכלול שרידים אופייני לה.

כשתרבות אחת תופסת את מקומה של אחרת, למשל עקב כיבוש צבאי או אסון טבע שהשמיד תרבות קודמת, אפשר לזהות בקלות את עקבות השינוי. העדויות שהותירה כניסתה של תרבות חדשה נראות לעין גם אלפי שנים לאחר מכן תודות לתרבות החומרית שמשתמרת – בדמות כלי חרס, כלי צור וכדומה.

כשארכיאולוגים מבחינים בהבדל תרבותי משמעותי, כלומר מכלולי ממצאים שונים מאוד, אפשר לשייך את זה בדרך כלל לכניסה של אנשים חדשים. המתיישבים מביאים איתם מכלול שונה של תרבות חומרית (סירי הבישול, כלי אחסון, חפצים טקסיים), או לפחות את הידע ליצירת הכלים הללו אלו ויוצרים אותם במקום החדש.

אירופיים או מקומיים? קבר של ילד שהתגלה בחפירות בתל אשקלון | צילום: אילן שטולמן, משלחת ליאון לוי לחפירות אשקלון
אירופיים או מקומיים? קבר של ילד שהתגלה בחפירות בתל אשקלון | צילום: אילן שטולמן, משלחת ליאון לוי לחפירות אשקלון

פלישת הפלשתים?

המעבר בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל (1150-1300 לפנה"ס. המועד המדויק שונה בכל אתר ארכיאולוגי) מתאפיין בקריסה של מעצמות ברחבי מזרח הים התיכון: ביוון, במצרים, באזור הלבנט ובאנטוליה. במקביל לתופעה הזאת רואים בחפירות שינויים תרבותיים ברורים שהתרחשו בתקופה הזאת באשקלון, אשדוד ועקרון – שלוש מחמש הערים העיקריות המוזכרות בתנ"ך כערי הפלשתים.

המכלולים שנמצאו בערים הללו מהתקופה הזאת שונים במובהק מאתרים אחרים בסביבה, אך דומים למכלולים מהאזור האגאי (בין יוון לאנטוליה) של המאה ה-13 לפנה"ס. לכן יש ארכיאולוגים שטוענים כי ההסבר להופעת התרבות הזו הוא בנדידת אוכלוסיות מהאזור האגאי – אולי אלה "גויי הים" המוזכרים בין השאר בתנ"ך ובטקסטים מצריים.

עם זאת, לא ברור אם הופעת התרבות החומרית החדשה במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל היא תוצאה של אוכלוסייה חדשה שהתיישבה באזור, או שמא מדובר רק בנדידת הרעיון – כלומר המסורת של הכנת הכלים האגאיים הגיעה לאתרים הללו, אך לא לוותה בהכרח בכניסה של אוכלוסייה אגאית לאזור. גם בין התומכים ברעיון הנדידה הפיזית של אוכלוסייה אגאית ברחבי המזרח התיכון אין הסכמה לגבי המקור הגיאוגרפי המדויק שלהם. הדעות בעניין נעות בין קפריסין, סיציליה, צפון איטליה וקבוצות ימיות ממקורות מעורבים (פיראטים). יש אפילו מי שטוענים שמדובר בערב רב של בני אדם ממזרח הים התיכון שלא היו אגאים כלל.

ארכיאולוגיה של DNA

אחד האמצעים שיכול לחזק או לשלול את ההשערות לגבי המקור הגיאוגרפי של תושבי הערים הפלשתיות בתקופה ההיא הזו הוא מידע על ה-DNA שלהם – לאיזו אוכלוסייה הם הכי דומים?

למרבה הצער, תנאי האקלים בארצנו החמה והלחה לא מקלים על שימור DNA באתרים ארכיאולוגיים. החומר הגנטי משתמר טוב הרבה יותר בקרח, למשל אצל אצי איש הקרח שגופתו נמצאה בהרי האלפים, או ממותות שנמצאו בסיביר. לכן, כשמצאו שלדי אדם רבים בחפירות באשקלון הקדומה מתקופת המעבר בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל, איש לא הופתע לגלות שמ-108 שלדים הצליחו להפיק DNA מעשרה בלבד.

יש גם יתרונות לכך שה-DNA לא משתמר בצורה מושלמת. כך אפשר להבדיל בין חומר גנטי קדום ל-DNA מודרני שעלול לזהם את הדגימה.

השלדים התגלו בשכבות ארכיאולוגיות שונות: שלושה משכבות של תקופת הברונזה המאוחרת; ארבעה משכבות של תקופת הברזל א' שאחריה ושלושה משכבות של תקופת הברזל ב', המאוחרת יותר. כשהישוו בין רצפי ה-DNA של השלדים מאשקלון לרצפי DNA קדומים ומודרניים מהמזרח התיכון ומאירופה, מצאו הבדל בין התקופות.

את המחקר הובילה כאמור מיכל פלדמן, סטודנטית לדוקטורט במכון מקס פלנק בגרמניה, לצד חוקרים נוספים מהמכון, ומדענים מארצות הברית ומקוריאה הדרומית. הם מצאו כי ב-DNA מהשלדים מתקופת הברונזה המאוחרת מאשקלון יש דמיון גבוה למאגר הגנטי המקומי (אזור הלבנט). לעומת זאת, בתחילת תקופת הברזל כבר מוצאים 14 אחוזי דמיון לאוכלוסיות אירופיות, לעומת 9-2 אחוזים בלבד בתקופה שקדמה לה. השלדים מהתקופה הבאה, ברזל ב', דווקא דומים יותר לשלדי תקופת הברונזה המאוחרת.

שאלות לא פתורות

את הממצאים יש כמובן לסייג בכך שמדובר במעט מאוד שלדים שהצליחו להפיק מהם DNA, ויש גם מעט יחסית דגימות DNA קדום להשוות אליהן. ככל שיהיו יותר דגימות, נוכל להפיק מהן מידע עשיר יותר. על פי המידע שכבר נאסף, החוקרים טוענים כי אכן התרחשה נדידת אוכלוסייה מאירופה בשלב המעבר בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל. עם זאת, השפעתה הגנטית לא הייתה גדולה, שכן נראה שעד תקופת הברזל ב' המהגרים נטמעו גנטית באוכלוסייה המקומית הקודמת.

בנוסף, החוקרים ביצעו תארוך פחמן 14 על שבע מעשר העצמות שמהן הפיקו DNA. מתוך שבעת התאריכים, שלושה מוקדמים מדי ואחד גבולי. לדוגמה, החוקרים משייכים את אחד השלדים לתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550לפנה"ס), אף על פי שתארוך הפחמן 14 של השלד מעיד שהוא חי בסביבות 1666-1740 לפנה"ס, כלומר בתקופת הברונזה התיכונה (1550-2000 לפנה"ס). החוקרים טוענים כי ייתכן שהפער בתאריכים נובע מתזונה המבוססת על יצורים ימיים, שמובילה לאפקט מוכר שבו פחמן שמקורו ימי נראה בבדיקות מעבדה קדום יותר מאשר פחמן שנדגם ביבשה או באוויר. ולכן ייתכן שתהיה הטיה בתארוך שלדים של אנשים שצרכו הרבה פחמן ממקור ימי.

אפשר לבדוק בקלות יחסית אם היה מרכיב ימי בתזונה של אנשים אלה, באמצעות ניתוח הרכב האיזוטופים של פחמן וחנקן בחלבון קולגן, המרכיב את העצם. החוקרים לא ביצעו את הבדיקה הזאת, אך למרות זאת הם איתנים בדעתם שהתזונה של הפלשתים המתים היא ההסבר הטוב ביותר לפער בין תוצאות התארוך המוקדמות לבין הימצאות השלדים בשכבה ארכיאולוגית מאוחרת יותר.

החוקרים טוענים כי הם מזהים שינוי גנטי בין תקופות שונות, על סמך עשרה שלדים משלוש תקופות שונות, אך תוצאות התארוך המדעי באמצעות פחמן 14 מעלות סימני שאלה לגבי שלושה שלדים לפחות. למרות הממצאים המעניינים, הפער הזה מטיל ספק גדול בשאלה אם התמונה הגנטית העולה מהנתונים אכן משקפת את המציאות.

סרטון של מכון מקס פלנק על המחקר (באנגלית): 

0 תגובות