הסאגה של קטל הסאיגה

בכל שנה בעונת האביב מתכנסים עדרי ענק של סאיגות – מין של אנטילופות שחי בערבות העשב של מרכז אסיה – לעונת הרבייה. באביב 2015 גרם אירוע מסתורי לתמותה נרחבת של סאיגות. בתוך שלושה שבועות מתו 200,000 פרטים ממחלה מסתורית והותירו בערפל את עתידו של המין הזה, שמלכתחילה היה בסכנת הכחדה. כעת, בתום מבצע בלשי שארך יותר משנתיים, נראה שהצליחו למצוא את הרוצח – חיידק תמים ששינה במפתיע את אופיו.

מין בסכנת הכחדה בגלל ציד, צמצום שטחי מחיה וגם מחלות. סאיגות בערבות קזחסטן | צילום: Yakov Fedorov, ויקיפדיה

הסאיגה (Saiga tatarica tatarica) היא אנטילופה קטנה יחסית שמתאפיינת באף עצום אשר מעניק לה מראה חייזרי. הוא משמש את הזכרים לקריאות חיזור רמות, ותורם גם לוויסות טמפרטורות וניקוי האוויר הנכנס לריאות. זה חשוב במיוחד בחורף, כשהטמפרטורות בערבות העשב צונחות וצריך לחמם את האוויר לפני שהוא נכנס לריאות. בנוסף, עדרי הסאיגות הגדולים מעלים ענני אבק גדולים שהחוטם העצום מסוגל לסנן.

בשנים האחרונות הידלדלה מאוד אוכלוסיית הסאיגות והצטמקה ב-90 אחוז בתוך ארבעים שנה. תרמו למגמה הזאת מחלות, צמצום שטחי מחייה וציד בלתי לא חוקי, בין השאר בשל הדרישה לאפה של הסאיגה, כתחליף לקרן הקרנף ברפואה הסינית. במשך השנים דווחו כמה אירועים של תמותה פתאומית ובלתי מוסברת בעדרים, אולם אף אחד מהם לא היה חמור כמו זה של אביב 2015.

כמאתיים אלף סאיגות מתו תוך כמה שבועות באביב 2015 בערבות קזחסטן | צילום: Albert Salemgarayev, CMS

החיידק שהתחמם

ב-10 במאי 2015, בשיא עונת הרבייה, כשערבות העשב של קזחסטן היו עמוסות עדרים, החלו הסאיגות למות באופן מהיר ופתאומי. הנקבות נפגעו ראשונות ומיד אחריהן העגלים, הזכרים נפגעו מאוחר יותר בעוצמה פחותה. בתוך שלושה שבועות נספו כמאתיים אלף פרטים.

החשד הראשוני היה שמדובר במחלה זיהומית שהתפשטה באוכלוסייה, אבל דפוס ההתפשטות של המוות ההמוני לא התאים לזה. סאיגות רבות מתו בבת אחת באזורים מרוחקים והמחלה התפשטה בתבנית שונה ממה שאפשר לצפות במחלות זיהומיות – שמתחילות בנקודה מסוימת ומתקדמות ממנה החוצה.

חוקרים רבים דגמו רעלים וחיידקים גורמי מחלות בערבות קזחסטן, מאוכלוסיות החיידקים החיות בסאיגות עצמן וכן בסביבתן, אך לא מצאו דבר פרט לחיידק תמים בשם פסטורלה (Pasteurella multocida), שחי באופן קבוע בדרכי הנשימה של הסאיגות. חיידק זה קיים במיני בקר רבים וידוע כי הוא מתפרץ במצבי עקה של החיה, ובעבר אף נחשד כגורם התמותה של אוכלוסיית הג'מוסים (תאו המים) בארץ. מתברר שכאשר החיידק התמים הזה חודר אל מחזור הדם של האנטילופות, הוא מתיישב בכבד, בכליות ובטחול ומפריש רעלנים שהורסים את התאים וגורמים לאלח דם מדמם ובעקבותיו דימום פנימי ומוות מהיר.

נראה שהשינויים בתנאי הסביבה האיצו את התפתחות החיידקים. תרבית של חיידקי פסטורלה | צילום: Science Photo Library

אבל מה גרם לחיידק להפוך אלים? נראה שהתשובה טמונה בתנאי הסביבה. אביב 2015 בקזחסטן היה חם במיוחד ונמדדו בו אחוזי הלחות הגבוהים ביותר אי פעם. נראה כי השינוי בסביבה האיץ את הגידול באוכלוסיית הפסטורלות והוביל להתפרצות אלימה. בשונה ממגפות מידבקות, החיידק לא הועבר מפרט לפרט אלא הופעל בו זמנית אצל פרטים רבים. נראה שהסיבה לכך שהנקבות והגורים נפגעו ראשונים הייתה מצבן הפגיע של הנקבות לאחר תקופת ההיריון וההמלטה, וחולשת מערכת החיסון של הגורים שזה עתה נולדו.

נראה שתמותת הסאיגות ההמונית והפתאומית היא תופעה חדשה – העדות הראשונה לקיומה נצפתה בשנת 1981 אך מעולם לא בכמויות רבות כל כך. החשש הוא ששינויי האקלים יגרמו להתפרצות אלימה של החיידק בקצב שלא יאפשר לאוכלוסיית הסאיגות להתאושש. כעת בודקים החוקרים מהו המנגנון שגורם לחיידק לתקוף את הגוף המארח שלו בתנאים קיצוניים של טמפרטורה ולחות, בתקווה למצוא פתרון לסאגה הקטלנית של הסאיגות.