טכניקה חדשה מאפשרת להוסיף לתאים במוח קולטן שיאפשר להפעיל ולכבות אותם, וכך לווסת את פעילות האזור שהתנוון אצל החולים
היום כבר יודעים לא מעט על מחלות ניווניות של המוח, כמו מחלת פרקינסון, ואפילו מצאו לכאורה דרך להשתיל במוח תאים חדשים במקום אלה שהתנוונו אצל החולים. אבל הטיפולים האלה חסרי ערך כל עוד לא נמצא דרך לגרום לתאים החדשים האלה לפעול כמו שאנחנו רוצים שיפעלו. כעת אולי נמצא הפתרון לבעיה, בדמות "מתגים" שיאפשרו לנו להפעיל ולכבות את התאים המושתלים לפי רצוננו.
במחלת הפרקינסון, תאי עצב מתנוונים ומתים באזור במוח שנקרא "החומר השחור" (Substantia Nigra), ולכן נוצר מחסור במוליך העצבי דופמין. היות שהאזור מתנוון, טיפול יעיל במחלה יצטרך לחדש את אוכלוסיית התאים בתוכו. שיטת טיפול שהוצעה: השתלת תאי גזע שעברו התמיינות לתאי מוח. התאים המושתלים יכולים לשחזר את הפעילות של התאים שהתנוונו וכך לתקן את תסמיני המחלה.
לכאורה, טיפול מושלם, והוא נוסה בעכברי מודל למחלת פרקינסון. הבעיה היא שיש לו תופעות לוואי קשות. אמנם לחלק מהעכברים הטיפול מועיל מאוד, אבל ההחלמה של אחרים היא חלקית בלבד ולא כל התפקודים המקוריים משוחזרים בה. ולא רק זה – לפעמים גם מופיעות תנועות לא רצונית שנגרמות מפעילות התאים המושתלים עצמם.
הבעיות הללו נגרמות מהקושי לשלוט בפעילות אוכלוסיית התאים המושתלים. כתוצאה מכך נוצרת לפעמים פעילות יתר שגורמת לתאים לשחרר עודף דופמין, ולפעמים פעילותם אינה מספקת. הבעיות הללו עוררו ספק אם שיטת הטיפול אכן תועיל ואם אינה מסוכנת מדי, ובעקבות זאת הפיתוח שלה נעצר.
אז מה יכול להיות הפתרון? אולי מעין "כפתור" שיאפשר כוונון עדין של אוכלוסיית התאים הפעילים. במקרה כזה, אם תהיה פעילות יתר נחליש אותה ולהפך. הקושי הוא כמובן שהביולוגיה לא נוטה לספק לנו מערכת שליטה נוחה עם כפתורים וחוגות, אלא עובדת בשיטות משלה.
אבל טכניקות של הנדסה גנטית מאפשרות לנו לייצר כפתורים כאלה. במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Cell Stem Cell הצליחו החוקרים להוסיף לתאים המושתלים קולטן שמשמש מעין מתג שמדליק ומכבה אותו בהתאם לצורך. המתג הזה מופעל על ידי מולקולה פשוטה שאפשר לבלוע, והיא מסוגלת לעבור את מחסום הדם-מוח ולכווננן את פעילות התאים. המתג יכול להביא לשתי תוצאות: "פעל יותר" או "פעל פחות", כך שמינון התרופה קובע את היקף הפעילות של התאים.
הטכניקה אמנם נמצאת עדיין בשלבי פיתוח ראשונים ועוד דורשת שכלולים רבים, אבל היא נראית מבטיחה. ייחודה הוא בכך שהיא מצביעה על מנגנון יעיל שמאפשר שליטה עדינה ומבוקרת על פעילות של תאים במוח, ויוצרת אפשרות לקבוע כפתורי פתיחה וסגירה במקומות מפתיעים וחיוניים.