מדענים פיתחו דרך להפעיל את התנהגות הטריפה של עכברים באמצעות קרני לייזר, והגיעו לממצאים מפתיעים על תפקידו של אזור חשוב במוח
עכברים, מתברר, לא אוכלים רק גבינה: כשיש להם אפשרות, הם גם צדים חרקים ואוכלים אותם. מחקר חדש זיהה את האזור במוח אחראי על התנהגות הרדיפה אחר הטרף ותקיפתו – באמצעות הפעלה של תאי העצב באזור זה בעזרת לייזר.
כבר לפני יותר מעשר שנים התגלה כי האמיגדלה, מבנה מוחי קטן דמוי שקד, משחקת תפקיד בהתנהגות הציד של עכברים. זו הייתה מפתיעה למדי, שכן האמיגדלה קשורה בדרך כלל לתגובות רגשיות, ובעיקר לתגובה לפחד. התקפה על טרף היא כמעט ההפך מכך – התקרבות ואגרסיביות במקום בריחה והתנהגות כנועה.
כדי לבדוק את מעורבותה של האמיגדלה בציד, חוקרים מארצות הברית ומברזיל הפעילו באופן ספציפי את תאי העצב באזור זה במוחם של עכברים. הם השתמשו בהנדסה גנטית כדי לגרום לתאים אלו לבטא חלבונים המגיבים לאור. כאשר כיוונו קרן לייזר אל התאים, הם נכנסו לפעולה – וכך גם העכברים.
החוקרים הניחו בכלובי העכברים צרצר, והעכברים לרוב התעלמו ממנו – עד לרגע שקיבלו את אות הלייזר. אז החלו לבצע את כל רצף הפעולות הנדרש לציד, כולל זיהוי הטרף, ריצה לעברו, התקפה ונשיכה קטלנית. הם התקיפו לא רק טרף חי אלא גם חרק מלאכותי מפלסטיק, שנע הלוך ושוב על סוללות, ואפילו מקל דומם.
גילה את האור. העכבר המוקרן בלייזר מסתער על הצרצר | צילום: Ivan de Araujo, אוניברסיטת ייל
באמצעות הפעלה ספציפית של תאי עצב המעבירים מסרים לאזורים שונים של המוח, הצליחו החוקרים להראות כיצד האמיגדלה שולטת על חלקים שונים של התנהגות הציד. כאשר החוקרים הפעילו תאים ש"דיברו" עם האזור האחראי על התנועות של הצוואר והלסתות, העכברים ביצעו פעולות של אכילה "באוויר". הם הפסיקו את הליכתם, התיישבו על רגליהם האחוריות, הזיזו את רגליהם הקדמיות לעבר הפה כאילו הם אוחזים במזון, והניעו את לסתותיהם בקצב אחיד. הפעלה של תאים אחרים, המעבירים מסרים לאזור אחר של המוח, התבטאה בפעילות של מעקב אחר הטרף וריצה לעברו, אך לא בנשיכה.
כך יכלו החוקרים למפות בדייקנות את המסלולים המוחיים הנמצאים בבסיס התנהגות הציד של העכבר. הפעלה של מסלולים אלו לא גורמת לעכבר להיות אגרסיבי יותר באופן כללי – לא הייתה שום עליה בתוקפנות כלפי עכברים אחרים, למשל. במקום זאת, ההפעלה גורמת לעכבר לצוד, ולבצע את פעולות הציד על כל בעל חיים או חפץ בגודל המתאים שנמצא בסביבתו.
מדוע תאי-העצב השולטים על התנהגויות ציד נמצאים דווקא באמיגדלה, האחראית גם על פחד ומנוסה? זו עדיין תעלומה. חוקרת המוח קיי טאי, שלא הייתה שותפה במחקר, הציעה בראיון ל-Science כי ייתכן שהדבר נובע מכך שציד ובריחה הן פעולות הקשורות זו לזו בטבע – כאשר העכבר יוצא ממחילתו לחפש מזון, הוא גם פגיע ביותר לטורפים וצריך לעמוד על המשמר. אך זו בינתיים רק השערה. "כמו כל התגליות המדעיות הטובות" אמרה טאי "גם זו מעלה שאלות חדשות רבות".
סרטון של New Scientist על המחקר (באנגלית):
