שחזור של "מחקר המרשמלו" משנות ה-60 העלה ממצא מפתיע: ילדי דור הסמרטפונים יודעים לדחות סיפוקים, אפילו יותר מהוריהם ומסביהם

הילדים היום אוהבים מותרות. אין להם נימוסים, הם בזים למרות, ולא מראים כבוד למבוגרים

כן, הילדים של היום. הם חצופים, לא מחונכים, ורוצים הכל מיד ועכשיו. כולם יודעים את זה – אבל מחקר שבדק את היכולת של ילדים משנתונים שונים לדחות סיפוקים מצא בדיוק את ההפך.

המחקר החדש השווה בין תוצאות של מחקרים משנות ה-60, ה-80 וה-2000, שהעמידו ילדים בני שלוש עד חמש ב"מבחן המרשמלו". במבחן, שפיתח וולטר מישל (Mischel) מאוניברסיטת סטנפורד, הנסיין נותן לילד מרשמלו אחד (או במקרים אחרים עוגייה, או בייגלה) ואומר לו שאם יתאפק ולא יאכל את המרשמלו עד שהנסיין יחזור, הוא יקבל מרשמלו נוסף. לאחר מכן הנסיין יוצא מהחדר וחוזר אחרי כעשר דקות.

המבחנים המקוריים נערכו בשנות ה-60. תחילה התמקד מישל בשיטות שונות שבעזרתן הצליחו הילדים לדחות סיפוקים (לחשוב על משהו כיף, למשל, עוזר, בעוד לחשוב על משהו עצוב לא ממש). אבל הפרסום של מבחן המרשמלו הגיע שנים לאחר מכן, כאשר מישל ועמיתיו חזרו אל הילדים שנבחנו בצעירותם. הם גילו שהילדים שהצליחו לחכות זמן ארוך יותר למרשמלו השני היו בעלי ציונים טובים יותר בבית הספר והתמודדו טוב יותר עם לחץ ותסכול.

בעקבותיהם הגיעו מחקרים נוספים, שמצאו קשר בן היכולת לדחות סיפוקים, כלומר להחזיק מעמד זמן רב יותר בציפייה למרשמלו השני, לשורה ארוכה של תכונות בבגרות: מהערכה עצמית, דרך יכולת שכלית ועד למשקל הגוף.

היו גם חוקרים שפקפקו בכושר הניבוי של מבחן המרשמלו. לפני שבועות מספר התפרסם מחקר שחזר על המבחן, ובו אמנם נמצא קשר בין דחיית סיפוקים בגיל ארבע להצלחה בלימודים בגיל 15 - אך הקשר היה חלש מזה שדווח במחקרים קודמים ובמקרים רבים לא מובהק מבחינה סטטיסטית. החוקרים הגיעו למסקנה שמצב סוציו-אקונמי היה מנבא טוב יותר להצלחה אקדמית מאשר דחיית הסיפוקים בגיל צעיר.

דחייה משמעותית

אין ספק, עם זאת, שהמבחן בודק את יכולתם של הילדים לדחות סיפוקים. על פי הדעה הרווחת בציבור ילדים היום מתקשים בכך יותר מאשר ילדים בדורות קודמים. כדי לוודא זאת, החוקרים במחקר החדש שאלו  358 אמריקאים בוגרים לדעתם בנושא. 75 אחוז מהם טענו שלילדים היום יש פחות שליטה עצמית, ו-72אחוזים היו בטוחים שילדים היום יחכו זמן קצר יותר במבחן המרשמלו. אלו מהם שהיו הורים חשבו גם שהילדים שלהם יחכו למרשמלו פחות זמן משהם עצמם היו מחכים כשהיו בני ארבע.

הצעד הבא היה להשוות בין התוצאות שהתקבלו במבחנים הראשונים, שנערכו בקליפורניה בשנות ה-60, למבחנים שנערכו בניו-יורק בשנות ה-80 ובמדינות וושינגטון ומינסוטה בשנות ה-2000 . בניגוד לדעה הרווחת, הילדים בשנות ה-2000 חיכו בממוצע שתי דקות יותר מילדי שנות ה-60, ודקה יותר מאלו שנבחנו בשנות ה-80. נראה שעם הזמן, ילדים נהיו טובים יותר ויותר בדחיית סיפוקים.

"למרות שאנחנו חיים בעידן של סיפוק מיידי, כשהכל נראה בהישג יד כאן ועכשיו דרך הסמארטפון והאינטרנט, המחקר שלנו מציע שהילדים היום מסוגלים לדחות סיפוקים זמן רב יותר" אמרה סטפני קרלסון (Carlson), שהובילה את המחקר.

תוספת של דקה או שתיים אולי לא נראית כעניין גדול, אך משך זמן ההמתנה הממוצע הילדים היה רק כשש או שבע דקות, ותוספת של דקה הייתה ההבדל בין ילד בן ארבע לילד בן חמש. בנוסף, במחקרים שמצאו קשר בין משך הזמן לתוצאות במבחנים או משקל גוף תוספת של דקה הייתה משמעותית ביותר.

מה יכול להיות ההסבר לעלייה המפתיעה ביכולת לדחות סיפוקים? ידוע שמצב סוציו-אקונומי עשוי להשפיע על המבחן, אך החוקרים מציינים שהנתונים הדמוגרפיים של כל הקבוצות היו דומים. במקום זאת, הם סבורים שהסביבה הטכנולוגית שלנו, שמכוונת את הילדים ללמידה מגיל צעיר, עשויה הייתה דווקא להשפיע באופן חיובי על דחיית הסיפוקים.

לומדים להתמודד

החוקרים מקשרים את ממצאיהם ל"אפקט פלין" (Flynn effect), המראה שתוצאות מבחני ה-IQ הולכות ועולות עם השנים באופן קבוע למדי, כבר כמאה שנה. החוקר הניו-זילנדי ג'יימס פלין, שגילה את האפקט, טען שהמעבר לחשיבה מופשטת יותר היא אחד הגורמים לו.

אותה חשיבה מופשטת עשויה להשפיע גם על יכולתם של הילדים לדחות סיפוקים: היא עוזרת להם לתפוס טוב יותר מה יקרה אם יחכו, ומה יקרה אם כן יאכלו את המרשמלו לפני הזמן. קרלסון ועמיתיה מציעים שהטכנולוגיה שהילדים היום פוגשים בכל מקום מעודדת את ההתפתחות של חשיבה סימבולית ומופשטת, וכך תורמת להצלחה במבחן המרשמלו.

בנוסף, החוקרים מציעים שהורים, גננות ואפילו ערוצי טלוויזיה המכוונים לילדים מתמקדים יותר מתמיד בחינוך ליכולות כמו שליטה עצמית והתמודדות עם תסכולים, בעוד שבעבר הדגישו יכולות אקדמיות, כמו ספירה וזיהוי אותיות. שינוי זה עשוי גם הוא לעזור לילדים לפתח את יכולתם לדחות סיפוקים.

אפשרות אחרת, שאינה מוזכרת במחקר, היא שינוי אפשרי בערכו של המרשמלו בעיני ילדים. ייתכן שבשנות ה-60 הממתק נחשב למעדן של ממש, ושמור לאירועים מיוחדים מבחינת הילד, בעוד כיום זמינים גם לפעוטות ממתקים מושכים בהרבה.

ומה בקשר לתפיסה הרווחת כי הילדים היום אינם יודעים לדחות סיפוקים כפי שעשו זאת הוריהם לפניהם? האם שלושה רבעים מאתנו באמת טועים כל כך? אולי יש לכך הסבר. החוקרים מציינים שמבחן המרשמלו אמנם הראה שהילדים יכולים, בתנאים המתאימים, לדחות סיפוקים, אבל הוא אינו אומר דבר בקשר לשאלה שהיא אולי החשובה יותר: האם הם באמת עושים זאת, גם מחוץ למעבדה?

הציטוט בפתיחת הכתבה, אגב, מיוחס לסוקרטס. אין לנו דרך לדעת איך הילדים היוונים במאה החמישית לפני הספירה היו מצליחים במבחן המרשמלו, אבל ציטוטים כאלו מציעים הסבר נוסף לאותה תפיסה רווחת בקשר לילדים היום: בכל דור המבוגרים חושבים שהם, בתור ילדים, היו טובים יותר.

צפו בסרטון של Igniter Media על מבחן המרשמלו (באנגלית): 

3 תגובות

  • ff

    מרמשלו

    זה באמת נשמע הגיוני שהיום ממתק קורץ הרבה פחות לילד מאשר בעבר, היום כל ילד יודע שיש כמויות ענק של ממתקים הוא רואה את זה בכל מקום אפשרי, ואם אתאפק עכשיו שניה לא יקרה כלום יש עוד המון המון ממתקים ואמא תקנה לי בטוח וכולם יקנו לי

  • רון

    סתם התקטננות...

    לפי המקור הזה: https://en.wikiquote.org/wiki/Youth#Misattributed
    סוקרטס לא באמת אמר את זה

  • אנונימי

    כן, קשה לדעת מה באמת אמר מישהו לפני 2,500 שנה :)

    בגלל זה גם כתבנו "מיוחס לסוקרטס". זה שיש כאלו שמייחסים לו את זה זה בטוח...