חוקרים מישראל מצאו דרך לפגוע בתאי עצב שתומכים בגידול, אצל עכברים, וכך לבלום את התפשטותו
גידולים ממאירים, כמו סרטן השד, מגייסים לא פעם לעזרתם תאים שכנים ומשתמשים בהם כדי לגדול או להתפשט. חוקרים מהטכניון ומהאוניברסיטה העברית פיתחו דרך להעביר תרופה מאלחשת לתאי עצב המשרתים את הגידול. החומר פוגע בפעילותם, וכך מצליח להקטין את מספר הגרורות הסרטניות שהתפשטו בגופם של עכברים חולים.
לא כל התאים בגידולים סרטניים ובסביבתם הקרובה הם חלק מהרקמה הסרטנית עצמה. לצד תאי הגידול פועלים תאים אחרים של הגוף שמשפיעים עליו – חלקם עשויים לעורר את תאי הסרטן, ואחריים דווקא מרדימים אותם. לדוגמה, גידולים יכולים להכיל כלי דם ולימפה שמובילים אליהם חמצן וחומרים מזינים ומסלקים פסולת, תאים של מערכת החיסון שמסלקים תאים מתים, תאי רקמת חיבור שתומכים פיזית בתאי הסרטן, ואפילו חיידקים.
בעשור האחרון התברר שבגידולים מסוימים נמצאים גם תאי עצב, שתורמים לשגשוגם. במחקר החדש השתמשו החוקרים בננו-חלקיקים כדי להעביר תרופה מאלחשת לתאי עצב בגידול של סרטן השד, וכך פגעו בגדילתם של התאים הממאירים וביכולתם ליצור גרורות בגופם של עכברים.
להרדים את הסרטן
את המחקר הובילה תלמידת המחקר מאיה כדורי ממעבדתו של אבי שרודר בטכניון, לצד חוקרים נוספים מהמעבדה ומקבוצת המחקר של יוסף בוגנים באוניברסיטה העברית. השערתה הייתה שהובלה ממוקדת של תרופה לתאי העצב שבגידול באמצעות ננו-חלקיקים תפגע ביכולתם לתמוך בתאי הסרטן, וכך תמנע מהגידול להתרחב או ליצור גרורות. המחקר פורסם בכתב העת Science Advances.
התרופה שנבחרה לשם כך היא בּוּפִּיוָוקָאִין (Bupivacaine), שמשמשת בדרך כלל להרדמה מקומית. את התרופה ארזו החוקרים בתוך ננו-חלקיקים העשויים ממולקולות שומניות, בדומה לאופן שבו ארוז החומר הפעיל בחיסוני ה-RNA נגד נגיפי הקורונה.
מקבלים עזרה מתאי עצב. תאי סרטן שד | צילום: NCI Center For Cancer Research / National Cancer Institute / Science Photo Library
תחילה, החוקרים בדקו בתרביות תאים מהם הריכוז הטוב ביותר של התרופה והמעטפת השומנית המתאימה ביותר כדי לפגוע בתאי העצב. לאחר מכן בחנו את השפעת התרופה הארוזה במעטפת השומנית על תאי סרטן השד שגדלו בתרבית עם תאי עצב. ראשית נמצא שבהיעדר התרופה הגידול עודד את תאי העצב לגדול וליצור הסתעפות בקצותיהם, כך שייווצרו יותר קשרים עצביים ביניהם, וגם בינם לבין תאי הסרטן. בנוסף, תאי העצב שחררו מוליכים עצביים – מולקולות של תקשורת בין תאית – שעודדו את גדילת תאי הסרטן. תאי סרטן השד שגדלו בתרבית עם תאי עצב התחלקו פי שניים יותר מתאי סרטן שגדלו לבד, נדדו למרחק גדול יותר ושרדו הרעבה חמורה עד פי 4.4 מהתאים שגדלו ללא שותפות עם תאי עצב.
לעומת זאת, השימוש בתרופה בתרבית אכן סיכל, כפי שקיוו החוקרים, את התמיכה של תאי העצב בגידול. בעקבות זאת קצב הגדילה ושיעור השרידה של תאי סרטן השד בתרבית עם תאי העצב היו דומים לאלה של תאי הסרטן שגדלו בתרבית לבדם.
הממצאים הללו הובילו את החוקרים לבחון את השפעת התרופה עכברים שמדמים גידול של סרטן השד. החוקרים הזריקו לשדיהן של עכברות תאים סרטניים כדי ליצור שם גידול. בבדיקה במיקרוסקופ נמצא שאכן היו גם תאי עצב בגידול. לאחר מכן הזריקו לעכברות את התרופה הארוזה בננו-חלקיקים ובחנו כעבור חודש איך התפתח הגידול ואם נוצרו לו גרורות. החוקרים השוו בין ארבע קבוצות של עכברות: ללא טיפול, עם בופיווקאין בריכוז גבוה או נמוך, או עם התרופה הכימותרפית דוקסורוביצין שנארזה גם היא בננו-חלקיקים.
החוקרים מצאו שקצב הגדילה של הגידול הסרטני הואט פי ארבעה אצל עכברות שקיבלו את התרופה הניסיונית בריכוז גבוה לעומת אלה שקיבלו ריכוז נמוך או לא טופלו כלל. ההאטה הייתה דומה לזאת שחוללה התרופה הכימותרפית. בנוסף העכברות שקיבלו את התרופות סבלו מ-4-3 פחות גרורות סרטניות בריאות לעומת עכברות ללא טיפול. הניסוי הראה גם קצת פחות גרורות במוח ובמח העצם של מקבלות הטיפולים התרופתיים, אך הפער מקבוצת הביקורת לא היה מובהק מבחינה סטטיסטית.
ממצאי המחקר הראו אם כן שהתרופה המאלחשת הארוזה במעטפת שומנית, פוגעת בתאי העצב שבגידול, כך שהיא עשויה לאפשר טיפול פוטנציאלי נוסף בסרטן. מכיוון שגידולים סרטניים רבים אינם מגיבים לחלק מהתרופות, או מפתחים עמידות כלפיהן, קיומה של תרופה נוספת שפועלת דווקא נגד תאים שתומכים בתאי הסרטן עשויה להתאים לטיפול בחולים במצב כזה. עם זאת, יש לזכור שמדובר עדיין בניסויים מוקדמים שנעשו על עכברים, ויש להמשיך לחקור את יעילות הטיפול ובטיחותו לעכברים ובהמשך – לבני אדם, כך שנותרה עוד דרך ארוכה עד לפיתוח של תרופה מסחרית.
