עד לאחרונה סברו המדענים כי המחלה הניוונית נובעת מהצטברות של חלבונים הפוגעים בתאי העצב במוח. מחקר חדש מצביע על גורם אפשרי אחר: "פרחים רעילים" בתאים

מחלת אלצהיימר היא מחלת מוח ניוונית שמתבטאת בפגיעה מחמירה והולכת בכישורי החשיבה של החולים, ובכלל זה ביכולת הלמידה, בכישורי השפה, ובעיקר בזיכרון לטווח קצר. ברחבי העולם מושקעים תקציבי ענק בחקר המחלה, ובזכות עבודתם של חוקרים רבים הצטבר עליה מידע רב. עם זאת, ולמרות מאמצים רבים, אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף ממה המחלה נובעת. אף שידוע כבר זמן רב שתאי העצב במוחם של חולי מחלת אלצהיימר מתנוונים ומתים, ושבעקבות אובדנם נפגע תפקודם של החולים, בדרך כלל איננו יודעים מה גרם לניוון הזה מלכתחילה. בלי להבין את הגורמים, קשה יותר לטפל במחלה וגם לנסות למנוע אותה.

נכון להיום ידועים שני סמנים עיקריים המקושרים לאלצהיימר. הראשון הוא סבכים של חלבון בשם טאו (Tau) שקיימים בתוך תאי העצב. במוח אנושי בריא, חלבוני טאו תומכים במבנה התא ומקלים על הובלת חומרים בתוך תא העצב המוארך. לעומת זאת, במוחם של חולי אלצהיימר, חלבוני הטאו נקשרים זה לזה בצורות לא סדירות. במצב הזה הם לא תומכים במבנה התא ואף מקשים על פעולתו.

הסמן השני הוא משקעים של החלבון עמילואיד בטא ברקמת המוח, מחוץ לתאי העצב. עד לאחרונה, ההסבר המקובל היה שהצטברות משקעי העמילואיד בטא היא שלב ראשוני של המחלה, שממלא תפקיד מרכזי בהתפרצותה. מחקר חדש מאתגר כעת את ההסבר הזה, ומראה לראשונה כי ייתכן שעוד לפני שהמשקעים מתחילים להצטבר כבר אפשר להבחין במיקרוסקופ בנזק שנגרם לתאי העצב עצמם, ואולי אפילו הוא זה שאחראי להצטברות העמילואידים.

אילוסטרציה של תאי עצב במוח בריא (משמאל) ובמוח של חולה אלצהיימר, עם משקעי עמילואיד (בחום) | Shutterstock, Designua
ההסבר המקובל היה שהצטברות משקעי העמילואיד בטא היא שלב ראשוני של המחלה. אילוסטרציה של תאי עצב במוח בריא (משמאל) ובמוח של חולה אלצהיימר, עם משקעי עמילואיד (בחום) | Shutterstock, Designua

כישלונו של הליזוזום

החוקרים מפנים את האצבע המאשימה כלפי אברון בשם ליזוזום, הקיים ברוב תאי הגוף. הליזוזום הוא בועית שתפקידה לפרק גורמים מזיקים שחודרים לתוך התא – למשל חיידקים, וכן חלבונים פגומים ואברונים אחרים שסיימו את תפקודם. החוקרים בחנו תאי עצב במוחות של חמישה עכברים שהונדסו גנטית כדי שיפתחו מחלה דמויית אלצהיימר, וגילו שבועיות הליזוזומים שלהם היו פחות חומציות מהרגיל וגדולות מדי, דבר שמעיד על ליקוי בתפקודן. הליזוזומים הכילו בין השאר חלבוני עמילואיד בטא שלא פורקו בתא.

החוקרים גם הבחינו בתופעה מעניינת בתאי העצב הפגומים: הבועיות שהכילו את הליזוזומים התאחדו עם בועיות אחרות בתא, ויצרו בועיות גדולות שהכילו גם הן עמילואיד בטא. הבועיות המוגדלות הסתדרו מסביב לגרעין התא באופן המדמה פרח, והחוקרים כינו את התצורה הזאת "פנטוס" (PANTHOS) – קיצור של "פרחים רעילים" (Poisonous Anthos). כשבחנו מוחות של שלושה בני אדם שחלו באלצהיימר זיהו החוקרים "פרחים רעילים" גם בהם. לפיכך, נראה שעמילואיד בטא מצטבר בתוך תא העצב לפני שהוא מצטבר מחוצה לו.

תצורת ה"פנטוס", הפרחים הרעילים, במוח עכבר תחת מיקרוסקופ פלואורוסצנטי | Courtesy of Springer-Nature
הבועיות המוגדלות הסתדרו מסביב לגרעין התא באופן המדמה פרח. תצורת ה"פנטוס", הפרחים הרעילים, במוח עכבר תחת מיקרוסקופ פלואורוסצנטי | Courtesy of Springer-Nature Publishing.

מכאן ביססו החוקרים השערה חדשה: ייתכן שמשקעי עמילואיד בטא מצטברים מחוץ לתאי העצב עקב פעילות לקויה של הליזוזומים בתאים עצמם, כך שהם אינם הגורם למחלה אלא תוצר לוואי שלה. לפי השערתם, בתאים שהתפתחה בהם תצורת פנטוס, הליזוזום מאבד מיציבותו ופולט את תכולתו לחלל התא. חלבונים פגומים שדלפו מהליזוזום מערערים את יציבות התא ומביאים למותו. בסופו של דבר יישארו במוח משקעים של העמילואיד בטא שנאגר בתחילתו של התהליך בליזוזום.

הממצאים החדשים הללו שופכים אור חדש על מחלת אלצהיימר. המסקנה הנובעת מהם עשויה להסביר מדוע טיפולים ניסיוניים שהתמקדו בפינוי של משקעי העמילואיד בטא מהמוח לא הביאו לשיפור ניכר במצבם של המטופלים. אם תאי העצב עצמם כבר פגועים, והמשקעים הם תוצאת הפגיעה ולא סיבתה, ייתכן שטיפולים שיתמודדו עם שורש הבעיה יועילו יותר.

צריך כמובן לחקור את ההשערה לעומק כדי לבסס אותה ולראות שהתהליך הזה אכן מתרחש במוחם של חולי מחלת אלצהיימר אנושיים, ולא רק אצל עכברים. המחקר הנוכחי הוא מחקר מקדים בלבד, אך נראה שחשיבותו להבנת המחלה היא רבה במיוחד. התקווה היא, כמובן, שבעתיד נוכל לרתום את המידע החדש שהתגלה בו כדי לפתח טיפולים חדשים ויעילים לחולי אלצהיימר.

 

תגובה אחת

  • חנן רוזן

    שיתופי פעולה

    אתם נמצאים בקשר עם פרופסור איתן אוקון מבר אילן?
    יש לו דברים מעניינים לומר בעניין.